לאורך הדורות פעלו קבוצות של מקובלים כחבורות סוד. קבוצה כזאת החלה לפעול בירושלים לפני יותר מ-250 שנה והותירה אחריה מכתבים מסקרנים, שטרי התקשרות שבהם התחייבו בני החבורה לקבל על עצמם שותפות רוחנית של אהבה ומחויבות. סיפורם של השטרות עדיין אפוף מסתורין | יניב מזומן

רוח לבשה אותנו אנחנו צעירי הצאן חתומים מטה להיותנו כאיש אחד חברים, והכל לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתא [הקדוש ברוך הוא ושכינתו], לעשות נחת רוח ליוצרנו. ועל דבר זה נכרות ברית בינותנו על פי התנאים הללו שרירין וקיימין.

ראשון הוא שכולנו החתומים מטה, שנים עשר איש כמספר שבטי י-ה, נהיה כולנו אוהבים זה לזה אהבה רבה, אהבת נפש ואהבת הגוף, והכל  לעשות נחת רוח ליוצרנו (בתוך: מאיר בניהו, "שטרי ההתקשרות שלמקובלי ירושלים",'אסופות' ט', תשנ"ה, עמ' ס"ד).

צעירים אלה שרוח לבשה אותם למדו בישיבת המקובלים בית-אל בירושלים והתגבשו בחבורה סביב הרב שלום שרעבי המכונה הרש"ש. הם קיבלו על עצמם התחייבויות הדדיות של הנהגות, חומרות וסייגים במטרה להגיע יחד למעלה רוחנית גבוהה, ולחיזוק התחייבותם חתמו עליה בשטרי התקשרות. הם קראו לעצמם 'חברת אהבת שלום', בעקבות האהבה שרחשו זה לזה ולמנהיגם הרב שלום שרעבי. הם התחייבו להוכיח זה את זה על חטאיהם אבל למחול לזולת אם חטא להם, הם התנזרו מגינונים חיצוניים של כבוד והתחייבו לשמור את דבר התקשרותם בסוד. כיוון שכך, הם גנזו את שטרי ההתקשרות, ואלה התגלו רק למעלה ממאה שנה לאחר ביטולה של החבורה ועוררו עניין רב.

איור: עובדיה בנישו

יש מקובלים בירושלים

ישיבת המקובלים בית-אל נוסדה ברובע היהודי בירושלים על ידי הרב גדליה חיון בשנת תצ"ז (1737) כמקום ללימוד תורת הקבלה. עד מהרה נודע שמה בקהילות יהודיות ברחבי העולם ורבים התייחסו אליה כמקור הסמכות בתורת הסוד. את דרכו של הרב חיון בהובלת הישיבה המשיך הרש"ש שעלה מתימן לאחר נדודים שבהם עבר בבומביי, בבצרה, בבגדד ובחלב. בדמותו של הרש"ש נקשרו סיפורים רבים. לפי אחדים מהם הוא הסתיר את גדולתו ואת ידיעותיו בתורה ועבד תחילה כשמש בישיבה. לאחר שהתגלו ידיעותיו בתורה הוא נישא לחנה חיון, בתו של ראש הישיבה. לפי אחד הסיפורים הוא מונה לראש הישיבה לאחר פטירת חותנו בה' באב תקי"א (1751), ולפי סיפור אחר הוא מונה מיד עם גילוי כישרונו.

הרש"ש עיצב את דרכה הקבלית של הישיבה שעסקה בתורת האר"י, ועד היום יש ישיבות מקובלים הממשיכות את דרכם של מקובלי בית-אל. אחד מאפיקי ההשפעה המרכזיים של תורת הרש"ש היו כוונות התפילה שניסח. אלה לא נועדו לקהל הרחב אלא למקובלים שליוו את אמירת התפילות המוכרות בכוונות קבליות המופיעות בסידור כוונות הרש"ש.

פעילותה של ישיבת המקובלים בית-אל והמנהיגות הקבלית של ראשיה נמשכת ברצף מתקופתו של הרב גדליה חיון עד היום. רעש האדמה שפקד את הארץ בתרפ"ז (1927) פגע קשות בבניין הישיבה, אך היא שוקמה והמשיכה לפעול עד תש"ח (1948). עם כיבוש הרובע היהודי על ידי הירדנים במלחמת העצמאות עברה ישיבת בית-אל לשכונת מקור ברוך. באותה תקופה ראש הישיבה היה הרב עובדיה הדאיה. בתשל"ג (1973), כשש שנים לאחר מלחמת ששת הימים, הקים הרב מאיר יהודה גץ, תלמידו של הרב הדאיה, את הישיבה מחדש במקומה המקורי בעיר העתיקה.

ראש הישיבה הקודם, הרב מאיר יהודה גץ, בחנועתה המחודשת של הישיבה בעיר העתיקה--

ראש הישיבה הקודם, הרב מאיר יהודה גץ, בחנועתה המחודשת של הישיבה בעיר העתיקה

לעשות נחת רוח

חבורות תלמידים העוסקים יחד בלימוד קבלה שקיבלו על עצמם הנהגות שונות בשטר התקשרות התקיימו בצורות שונות ובתקופות שונות. כבר בספרות ההיכלות מתוארת חבורה שהתכנסה יחד כדי לעסוק בתורת הסוד, בספר הזוהר מתוארת חבורה סביב רבי שמעון בר יוחאי ובכתבי האר"י מתוארת ההתקשרות של תלמידיו. רבות מהחבורות הללו חתמו מעין חוזה ביניהן. מור אלטשולר סקרה אחדות מהן:

בדור שלאחר רבי יוסף קארו נוסדו בצפת כמה חבורות. ביניהן חבורות התשובה של רבי אליעזר אזכרי … חבורה נוספת היא חבורת האר"י שחבריה ראו עצמם כגלגול נשמותיהם של רבי שמעון בר יוחאי ובני חבורתו, עד כדי כך שהאר"י הושיב את תלמידיו במירון בסדר ישיבת החברים בכינוס הגדול המתואר בזוהר … במאה ה-17 יש להזכיר את שבתי צבי שכינס סביבו חבורה נבחרת, ובמאה ה-18 את החבורה של שר שלום שרעבי שנוסדה בירושלים, ואת חבורתו של רבי משה חיים לוצאטו (רמח"ל) שפעלה באיטליה (מור אלטשולר, 'הסוד המשיחי של החסידות', עמ' 95).

כפי שהראה פרופ' יהודה ליבס, לאורך השנים התכנסו חבורות רבות כדי להחיות חבורות מקובלים קודמות וכדי לחולל ביניהם אהבה שתשפיע לבסוף על האהבה בעולמות העליונים. יסודותיה של 'חברת אהבת שלום' יונקים מתורת האר"י, כפי שכותב תלמידו הרב חיים ויטאל

קודם שהאדם יסדר תפילתו בבית הכנסת מפרשת העקדה ואילך צריך שיקבל עליו מצוות ואהבת לרעך כמוך, ויכוון לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו … ובפרט אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד, צריך כל אחד ואחד לכלול עצמו כאילו הוא אבר אחד מן החברים שלו … ואם יש איזה חבר מהם בצרה צריכים כולם לשתף עצמם בצערו או מחמת חולי או מחמת בנים חס ושלום, ויתפללו עליו … ומאוד הזהירני מורי ז"ל בעניין אהבת החברים שלנו של חברתנו (הרב חיים ויטאל, 'שער הכונות', הוצאת מקור חיים, דף א').

בשטרי ההתקשרות של 'חברת אהבת שלום' נכתב כי מטרתם של חבריה "לעשות נחת רוח ליוצרנו … לשם ייחוד קודשא ברוך הוא ושכינתיה". החבורה ביקשה לחזק את השותפות ואת האהבה בין החברים החתומים על השטר, ולבסס את המחויבות ההדדית לחיי חסידות. בפתיחתם של שני שטרות שהחוקר מאיר בניהו מייחס לשנים תקי"ז (1767) ותקי"ח (1768) נכתב כי השותפות המיוחדת נועדה לסייע זה לזה בעבודה רוחנית:

ונתייחדנו כאיש אחד חברים בכל מכל כל לסייע ולעזור ולחזק ולאמץ איש את רעהו לשוב בתשובה ולהוכיח ולהשתתף בצרתו בין בעולם הזה בין בעולם הבא (מאיר בניהו, "שטרי ההתקשרות שלמקובלי ירושלים", 'אסופות' ט', תשנ"ה, עמ' סח).

איור: עובדיה בנישו

ארבעה שטרות וחידה

מערכת יחסים הדורשת אהבה ומחויבות יכולה לדעת עליות ומורדות. מוכרים לנו ארבעה שטרי התקשרות של המקובלים בישיבת בית-אל משנות השישים של המאה ה-18, בין השנים תקי"ב-תקי"ט. השטר השני שבידינו, משנת תקי"ד, נפתח ברצון להוסיף התחייבויות כדי לחזק את אהבתם, המדומה בדבריהם לדם שיש להאיץ את זרימתו בין החברים כדי שלא ייקרש.

בין המחויבויות שנוספו בשטר זה החברים מקבלים על עצמם ללמוד בבית שנולד בו בן למען שמירתו; להתאמץ בתפילותיהם ובלימודם במקרה שאחד מהם יחלה, ואפילו לצום לרפואתו אם מצבו יחמיר; ולהתפלל בעת יציאת נשמתו של אחד מהחברים. אלא שההתחייבויות היו קשות מדי, ובשנת תקי"ח יש נסיגה מהם: "והסכמנו לבטל העניינים אשר ראה ראינו כי קשים לקיימם" (שם, עמ' סז). בשטרות שנכתבו במהלך השנים יש גם שינויים בזהות החותמים; יש שנגרעים ויש שמיתוספים. אחדים מהחותמים עברו מן העולם, אחרים אולי עברו דירה, וכנראה שהיו גם כאלה שלא הצליחו לעמוד בדרישות הנוקשות. בשטרי ההתקשרות מצוין מספר קבוע של 12 אנשים, כמספר שבטי ישראל, אך בחלקם מספר החותמים עלה על 12.

ארבע דמויות חתומות על כל שטרי ההתקשרות: הרש"ש, הרב רפאל אליעזר פרחי, הרב שמואל אלחדיף והרב שלמה בן דוד פירנאנדיש דיאש. דמויות אחרות מוכרות לנו ממקומות שונים: הרב חיים יוסף דוד אזולאי – החיד"א – שפרסם עשרות ספרים; הרב ישראל יעקב אלגאזי שהתמנה לראשון לציון בתקט"ו (1754); בנו הרב יום טוב אלאגזי שהתמנה אף הוא לראשון לציון בתקל"ג (1773); והרב חיים די לה רוזה שכתב את הספר 'תורת חכם'. על החותמים האחרים ידוע מעט מאוד, והם היו כנראה חברי המעגל הקרוב של חבורת הלומדים בישיבת המקובלים.

השטרות עצמם נותרו כאמור חסויים והתגלו רק כעבור שנים רבות. שטר אחד נמצא בגנזיו של הרב ידידיה רפאל אבולעפיה, ראש ישיבת בית-אל החל מאמצע המאה ה-19. כנראה שבנו חיים אבולעפיה היה הראשון שהתיר לעצמו לפרסם את השטר, והעתקים ממנו הופצו בארצות שונות. אברהם דאנון היה הראשון שקיבל לידיו את השטר בתרמ"ט (1889). שני שטרי התקשרות אחרים פורסמו על ידי הרב יצחק בדהב. השטר האחרון, מתקי"ט (1859), התפרסם על ידי מאיר בניהו מאיר בניהו בתשנ"ה (1995).

שטרי ההתקשרות פורשו על ידי החוקרים באופנים שונים ונוצרו סביבם גם אגדות. השטרות כתובים בכתב ספרדי והחתימות עליהן מסולסלות, ולעתים קרובות טעו המעתיקים והחוקרים בהבנתם. בפתיחת מאמרו על שטרי ההתקשרות מתאר מאיר בניהו את הקשיים במחקר השטרות:

כמחצית היובל הופך אני והופך בנושא הזה, מעיין ובודק כל פרט ופרט, ועד היום לא הגעתי אפילו לשמינית שבשמינית בחקרו שלנושא … משעה שנקרו לפני שטרי ההתקשרות הללו שלמקובלים חברי 'מדרש חסידים', וזכיתי שרובם נגאלו על ידי והם נשמרים בבית גנזיי, רבות הרהרתי והפכתי בנושא ולא עלה בידי אפילו שמץ מנהו ("שטרי ההתקשרות שלמקובלי ירושלים", עמ' יא-יב).

איור: עובדיה בנישו

בהערה מוסיף בניהו:

המלומדים חוקרי הקבלה יוסף דן ומשה אידל ויהודה ליבס, כולם כאחד עמדו נבוכים באין בידם כל הסבר למאי דהווה, ויעצוני לא להחמיץ את השעה, לפרסם את העובדות ולהניח פענוחן לאחרים (שם, הערה 1).

אחת החידות במחקר השטרות הייתה התיארוך. הרב ישראל יעקב אלגאזי חתום על שניים מהשטרות, השטר שבניהו מתארך לתקי"ד והשטר שהוא מתארך לתקי"ז. הבעיה היא שהרב אלגאזי נפטר שנה קודם, בתקט"ז. בעקבות מאמרו של אליהו צ'ריקובר שפורסם ביידיש הגיע בניהו למסקנה מרחיקת לכת כי הרב אלגאזי חתם על שטר ההתקשרות לאחר מותו:

גם אם אין אתה מוצא במחקר משהו שראוי להטות לו אוזן, הוא נמצא ודווקא ברחוק, במאמר שנכתב באידיש. כבר אז קבע הכותב שרבי ישראל יעקב אלגאזי חתם בשטר תקי"ז אחרי פטירתו – "בהיותו שוכן עפר" – ונשען גם על הלשון נחת שמי שנאמר בו ברבי יעקב אלגאזי (שם , עמ' יג).

החוקר שאול חנא קוק, אחיו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, טען כי הטעות נבעה משימוש בגימטריות כדי לציין את התאריך, וכי בשל טעות בהעתקה השטר התקבל תאריך חתימה המאוחר בחמש שנים מהתאריך האמיתי – שנת תקי"ב. אם אכן כך, נראה שלא יהיה צורך להטריח את הרב אלגאזי מן המתים. קוק גם מוסיף כי הסגנון של השטר שיוחס בעבר לשנת תקי"ז כתוב בסגנון מתאים לכינוס של חברה חדשה, והוא מסכם את דבריו:

שנה זו [תקי"ב] מתקבלת על הדעת מטעם נוסף: באותה שנה נתמנה רבי שלום שרעבי למשרת 'הרב החסיד' בבית הכנסת של המקובלים בית-אל, אחר פטירתו של המייסד רבי גדליה חיון. ומסתבר שסמוך להתמנותו של הרש"ש השתדל לרכז מסביבו חוג מתאים לרוחו, ותקנות החברה ונוסח ההתקשרות מתאים לרוחו של הרש"ש.

מאוספי הספריה הלאומית

עדות בת למעלה מ-250 שנה לכוונות הרוחניות של בני החבורה. שטר ההתקשרות משנת תקי"ד (1754)

החברים היריבים

שטרי ההתקשרות מבטאים קרבה ושותפות בין חותמיהם, ולכן הגילוי ששררו מתחים אידאולוגיים עקרוניים בין רש"ש לבין הרב אלגאזי מעורר תמיהה.

איור: עובדיה בנישו

הספר 'חמדת ימים', שפורסם לראשונה בעילום שם בתצ"א (1731) באיזמיר, מזוהה עם הרב אלגאזי. בפתיחה לספר מציג הרב אלגאזי את עצמו כמביא לדפוס של הספר ומספר כי קנה את כתב היד בצפת. הוא משבח את המחבר על גדולתו, אך לא מציין את שמו. 'חמדת ימים' כולל אוסף של מנהגים וקטעי לימוד לתאריכים השונים בלוח השנה העברי, ובין השאר הוא המקור לסדר ט"ו בשבט שהתקבל על ידי ציבור רחב. הספר נשען על קבלת האר"י, אך יש לו גם מקורות אחרים, כולל מקורות שבתאיים. הייתה לספר השפעה עצומה והוא הודפס במהדורות רבות, אך גם עורר פולמוס חריף שעסק בזהותו מחברו ובאופיו, בעיקר לאחר שרבי יעקב עמדין טען כי מדובר בספר שבתאי. המחלוקת על שבתאותו של 'חמדת ימים' והדיון על מחברו התגלגלו עד למחקר המודרני, וכיום החוקרים סבורים כי לרב אלגאזי היה תפקיד חשוב בחיבורו.

החבורה כינתה את עצמה בשם 'חברת אהבת שלום', על שמו של מנהיגה הרב שלום שרעבי. קברו של הרב על הר הזיתיםצילום: ירמיהו

החבורה כינתה את עצמה בשם 'חברת אהבת שלום', על שמו של מנהיגה הרב שלום שרעבי. קברו של הרב על הר הזיתים

הרש"ש הביע התנגדות עזה לספר 'חמדת ימים'. לאור הקרבה הנדרשת על פי שטרי ההתקשרות של 'חברת אהבת שלום' בין חבריה – שהרש"ש והרב אלגאזי הם הדמויות המשמעויות ביותר החתומות על שני שטרי ההתקשרות הראשונים שלה – מוזר לגלות שהייתה מחלוקת חריפה כל כך בין ראש הישיבה הצעיר לבין הרב אלגאזי אשר היה מבוגר ממנו בכארבעים שנה ומונה שנה לפני פטירתו לראשון לציון.

ספר חמדת ימים מלווה את כל ימות השנה, אבל ידוע בציבור הרחב בעיקר כמקור הראשון שבו הופיע סדר ט"ו בשבט. שער החלק הראשון של הספר 'חמדת ימים', קושטא תצ"א (1731)---

ספר חמדת ימים מלווה את כל ימות השנה, אבל ידוע בציבור הרחב בעיקר כמקור הראשון שבו הופיע סדר ט"ו בשבט. שער החלק הראשון של הספר 'חמדת ימים', קושטא תצ"א (1731)

התנגדותו של הרש"ש לספר 'חמדת ימים' הובעה במכתב ששלח לחכמי תוניס לאחר פטירתו של הרב אלגאזי, בתשובה לשאלותיהם בעניינים הלכתיים וקבליים שונים, ובהם סדר הכוונות והשתלשלות העולמות. בפתיחת המכתב רומז הרש"ש כי שאלותיהם נובעות מכך שהם אינם מתבססים על קבלת האר"י אלא על מקורות קבליים אחרים שנראים בעיניו שגויים, ובהם הספר 'חמדת ימים'. הוא כותב כי הוא מתנגד גם לספרו של הרב עמנואל חי ריקי 'משנת חסידים', ומנחה אותם כי עליהם לדבוק בדברי האר"י לפי ספריו של הרב חיים ויטאל ולא לעסוק במקורות קבליים אחרים.

גם בעיניי ייפלא איך כבוד תורתם משגיחים על דברי ספרי שאר המקובלים, כגון 'חמדת ימים' ו'משנת חסידים' וכיוצא, שדבריהם מעורבים ומיוסדים על שאר תלמידי הרב ז"ל אשר לא סמך ידו עליהם, ואין ראוי לסמוך כי אם על דברי האר"י ז"ל ותלמידו מהרח"ו זלה"ה [מורנו הרב חיים ויטאל זיכרונו לחיי העולם הבא] ('ספר נהר שלום', הוצאות מקור חיים, עמ' 66).

נראה כי על אף שהלומדים בישיבת בית-אל עיגנו את השותפות הרוחנית ביניהם בחוזה, הרי שלא היה בו די כדי לכפות את דעתו של הרש"ש על יתר בני החבורה, ובמיוחד לא על הרב אלגאזי הקשיש ממנו שהיה בעל מעמד עצמאי.

שער סדר ספירת העומר לפי ספר 'חמדת ימים' שנדפס בדפוס פואה בפיזה תקמ"ו (1786)---

שער סדר ספירת העומר לפי ספר 'חמדת ימים' שנדפס בדפוס פואה בפיזה תקמ"ו (1786)

אגדת הקומונה

בתחילת המאה העשרים ייחסו סופרים וחוקרים אופי סוציאליסטי לשטרי ההתקשרות וראו בהם בטעות דגם מוקדם לרעיון הקומונות שהתפתח בארץ ישראל באותה תקופה. מי שעמד על הטעות היה, שוב, שאול חנא קוק:

בימינו נוצרה אגדה שהחברה של חוגי המקובלים נוסדה על יסוד של שיתוף הרכוש (קומונה בלע"ז), והאגדה מתגלגלת מספר לספר ועוברת מפה לאוזן בחוגי אוהדי הקומונה. והיות שלאגדה זו אין כל יסוד ונוצרה על יסוד טעות מעתיק של אחת התעודות, ואני הייתי 'עד ראיה' של יצירה זו, אני מוצא לי לחובה לרשום הדבר לזיכרון (שאול חנא קוק, 'עיונים ומחקרים' ספר שני, עמ' 158).

שאול חנא קוק. הסב את תשומת לבו של אז"ר לטענתו---

שאול חנא קוק. הסב את תשומת לבו של אז"ר לטענתו

הסופר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ (אז"ר) היה הראשון שראה בשטרי ההתקשרות הקבלה לרעיון הקומונה ופרסם את הדברים במאמר שכתב בתרפ"ג. הרעיון של אז"ר התגלגל גם לספרו של אליעזר ריבלין 'תולדות חכמי ירושלים' שדיבר על "התאחדות חברים מושבעים לאהבת חברים עם שיתוף הרכוש" (שם, עמ' 159), וההיסטוריון אליהו צ'ריקובר חזר על הרעיון אף הוא. יסוד הטעות היה קריאה שגויה בשטר ההתקשרות. אז"ר מביא במאמר את נוסח אחד משטרי ההתקשרות, ולפני כן הוא מקדים הקדמה שבה הוא מתאר את משמעותו של שטר ההתקשרות:

הקומונה, בתור אידאה, נגלית בין המקובלים בארץ ישראל לפני 166 שנה. הקבלה, השואפת לאחדות ושוויון גמורים, היא שהכשירה את הקרקע לצמיחת הקומונה … כפי הנראה גדולה הייתה מאוד השפעת המקובל רבי חיים בן עטר ברוח זו, והיא שהניעה את תלמידיו, גדולי התורה הנגלית והנסתרת, לייסד חבורה קומוניסטית גם בגשמיות וגם ברוחניות, וכן הועילה השפעת הרב המקובל רבי ישראל יעקב אלגאזי (א"ז רבינוביץ, "הקומונה אצל המקובלים בירושלים", 'ספר השנה של ארץ ישראל', שנה ראשונה, תרפ"ג, עמ' 469).

אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ (אז"ר). טען כי חבורת המקובלים פעלה כקומונהצילום: צבי אורון-ארושקס

אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ (אז"ר). טען כי חבורת המקובלים פעלה כקומונה

שאול חנא קוק הסביר מהיכן צמחה הטעות של אז"ר ושל ההולכים בעקבותיו בקריאת שטר ההתקשרות. בשטר מתחייבים החברים לדבקות רוחנית ולהפרדה בעניינים גשמיים: "לעשות נחת רוח ליוצרנו בדביקו ברוחא חדא, אך בחלקות לעניין הגש"ם בלבד". באחת ההעתקות של השטר המלה הגש"ם לא הייתה ברורה למעתיק והוא כתב "בעניין הנשים". מנוסח זה הסיק אז"ר כי החותמים על השטר היו שותפים בכל מלבד בנשיהם, ואם כך הרי שמדובר בקומונה. קוק כותב כי הוא העמיד את אז"ר על טעות זו בקריאת השטר וזה אכן תיקן את הנוסח וכתב הגש"ם, אולם הוא לא נתן לעובדות לבלבל אותו ולא שינה את מסקנתו בדבר הקומונה:

אז"ר הראה לי את המאמר לפני ההדפסה והערותי לו שהנוסח "הנשים" הוא טעות, וכי צריך להיות "הגש"ם", והמצאתי לו את מחברתו של בדהב ששם נדפס הכתוב משנת תקי"ח. הזקן החביב תיקן את הנוסח, אבל על מאמרו הבנוי על טעות לא ויתר ופרסמו, וכך נוצרה האגדה (שאול חנא קוק, 'עיונים ומחקרים' ספר שני, עמ' 159).

קוק מוכיח את הטעות מכתבי ההתקשרות עצמם:

בכל כתבי ההתקשרות אין זכר לא לקומונה ולא לקופה משותפת, ולהפך, נזכר שם שיפריש כל אחד לצדקה "מממונו", ושיעזרו אחד להשני מהבא לידו וכדומה (שם, עמ' 158).

אליהו צ'ריקובר. כתב כי הרב אלגאזי חתם כנראה על שטר ההתקשרות אחרי מותו--

אליהו צ'ריקובר. כתב כי הרב אלגאזי חתם כנראה על שטר ההתקשרות אחרי מותו

תורת הסוד מאפשרת חיבור בין שאיפות מוחלטות לבין עמימות גדולה, ולכן היא מאפשרת חיבור ואהבה בין אנשים שונים זה מזה. כך אפשר אולי להסביר את החיבור בין רש"ש לרב אלגאזי למרות פערי ההשקפה ביניהם, וכך אפשר גם להסביר איך שאבו סוציאליסטים בראשית המאה העשרים השראה ממקובלים החושבים אחרת מהם, השראה לגרסה אחרת של תיקון עולם.