אחרי שנזרק מבית הספר לאמנות הצטרף ויקטור בראונר לתנועת הדאדא ופיתח שפה צבעונית, יצירתית ומלאת דמיון. כמקור השראה לציוריו השתמש בקלפי טארוט

להטוטן יהודי

ויקטור בראונר (1903־1966) נולד ברומניה למשפה יהודית. בצעירותו למד תקופה קצרה ציור ופיסול בבית הספר לאמנויות יפות בבוקרשט, אולם עד מהרה סולק משם משום שעבודותיו נחשבו שערורייתיות. ב־1929 החל להיות פעיל בתנועת הדאדא, ושנה אחר כך עבר לפריז, שם התוודע לראשונה לסוריאליזם. יצירותיו של בראונר לא התקבלו על ידי הקהל הפריזאדי באהדה, וב־1935 שב לבוקרשט. ב־1938 עבר בראונר לדרום צרפת, שם היה בקשר עם אמנים סוריאליסטים ממרסיי. עם הכיבוש הנאצי של צרפת נמלט לשוויץ הניטרלית, ובהיעדר חומרים מתאימים החל לצייר בעזרת שעווה ופיתח טכניקות לציור גרפיטי. עם תום המלחמה ב־1945 שב לפריז.

הסוריאליסט שמן על בד, 60X45 ס"מ פריז, 1947 אוסף פגי גוגנהיים, ונציהCourtesy of The Solomon R. Guggenheim Foundation Peggy Guggenheim Collection, Venice, 1976

הסוריאליסט
שמן על בד, 60X45 ס”מ
פריז, 1947
אוסף פגי גוגנהיים, ונציה

יצירותיו לאחר המלחמה מבוססות ברובן על סמלים ששאל מקלפי טארוט, נושא שהעסיק רבות את בראונר בפרט ואת האמנים הסוריאליסטים בכלל. יצירת המופת ‘הסוריאליסט’ נוצרה בתקופה זו. מדובר בדיוקן עצמי שבו עשה בראונר שימוש מושאל במוטיבים מקלף הטארוט ה־78 המכונה ‘הלהטוטן’. קלף זה סימל עבורו את היצירתיות הסוריאליסטית, שכן הוא מבטא את יכולתו של כל אדם לעצב את עצמו באמצעות אינטליגנציה, שנינות ויוזמה, וכך ללהטט ולעצב את העתיד ממש כשם שהלהטוטן משחק עם כדוריו. האות אל”ף וסמל האינסוף המשורטטים על התסרוקת הענקית מסמלים את הראשית ואת הקץ. אלמנטים נוספים בתמונה מסמלים את ארבעת היסודות – אש, מים, אוויר ואדמה.

בראונר נפטר ב־1966 בפריז לאחר מחלה ממושכת. לבקשתו נחקק על מצבתו בצרפתית המשפט: “לצייר, אלה הם החיים, חיי אמת, חיי שלי”.

ויקטור בראונר סוריאליזם

ויקטור בראונר
סוריאליזם