אשמת שומרון

כ"ה בטבת ג'ל"ד – 7 בינואר 727 לפסה"נ

כלח, אשור

שלמנאסר החמישי הופך למלך אשור.

רק חמש שנים פחות שבועיים מלך שלמנאסר (שׁוּלְמָנוּ-אָשָׁרִיד בשמו האשורי) על האימפריה האשורית. רוב ימיו היה עסוק במלחמה ומצור על צור המורדת, וקרבות בקיליקיה. הצי של שלמנאסר יחד עם בעלי בריתו נלחם בצי הצורי בקרב ימי אולם נחל מפלה אף שעמדו לרשותו פי חמישה יותר ספינות. הניצחון הצורי גרם לאי-שקט פוליטי בשולי האימפריה האשורית, וזו כנראה הסיבה לכך שהושע בן אלה מלך ישראל החליט אף הוא למרוד במלך אשור בשנת 724 לפנה"ס, תוך שהוא נשען על סוא מלך מצרים.

שלמנאסר יצא להעניש את המורדים בשומרון. מלך מצרים לא בא לעזרת בעל בריתו הישראלי, שלמנאסר החריב סופית את ממלכת ישראל בשנת 722 לפנה"ס והגלה רבים מתושביה הרחק לאשור, בבל ומָדַי.

לאחר ההגליה של אלפים מתושבי ממלכת ישראל במסע תגלת פלאסר השלישי (אביו של שלמנאסר) ב-734 לפסה"נ, היה מסעו של שלמנאסר מכת-מוות לממלכת ישראל, ממנה לא התאוששה עוד. נראה שבזמן מסעו לשומרון, או בחזרה ממנו, מת שלמנאסר ועל כסאו עלה סרגון השני. ימיו הקצרים של שלמנאסר, שלא הותיר אחריו כל תעודה או כתובת מלכותית, מסוכמים בקצרה בכרוניקה בבלית:

בחודש טבת, יום כ"ה,

שלמנאסר בארץ אשור ואכד היה למלך. 

הוא הרס את שומרון. 

הריסת שומרון הפכה לגולת הכותרת של החלש והנשכח במלכי אשור האדירים באלף הראשון לפסה"נ.