הצוללת הנעלמת

כ"ד בטבת ה'תשכ"ח – 25 בינואר 1968

מזרח הים התיכון

 

הצוללת אח"י דקר של חיל הים הישראלי טבעה על 69 אנשי הצוות שלה.

דקר היתה צוללת בריטית ששופצה בעבור חיל הים הישראלי באמצע שנות ה-60 של המאה העשרים. ב-9 בינואר 1968 התקיים מסדר הפרידה מממספנות פורסטמות' באנגליה, והצוללת יצאה בדרכה לישראל. כשבועיים וחצי מאוחר יותר התקבל השדר האחרון מן הצוללת באזור שממזרח לכרתים, והקשר עמה אבד לאחר מכן. מיד לאחר היעלמה נערכו אחריה חיפושים נרחבים על ידי חיל הים הישראלי, מטוסים וכלי שיט גם של מדינות זרות, אך ללא הועיל. כשנה לאחר מכן התגלה בחוף חאן יונס שברצועת עזה אחד ממצופי החירום של הצוללת, אולם התקוות המחודשות שהתעוררו על כך שהצוללת נמצאת 'אי-שם' התבדו. אנשי הצוות הוכרזו כחללים שמקום קבורתם לא נודע, ונשותיהם הותרו מעגינותן כדי שיוכלו להינשא מחדש. בבית העלמין הצבאי בהר הרצל הוקמה מצבה לזכר נעדרי דקר.

בסוף שנות ה-90 החל חיל הים הישראלי, בשיתוף עם חברה אמריקנית שהתמחתה באיתור וחילוץ כלי שיט טבועים במים עמוקים, בחיפוש מחודש של הצוללת. במאי 1999 אותרו שרידי הצוללת כ-500 ק"מ מזרחית לחיפה, נמל היעד שלה. הסיבה לטביעתה לא הובררה באופן ודאי.

גשר הפיקוד וחלקים נוספים מהצוללת נמשו מעומק של כ-3,000 מטר לצורכי מחקר והנצחה. גשר הפיקוד של הדקר מוצג כיום במוזאון ההעפלה וחיל הים בחיפה.