הגירה Archives - סגולה https://segulamag.com/tag/הגירה/ מגזין ישראלי להיסטוריה Thu, 19 Jun 2025 11:37:37 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.8.2 https://segulamag.com/wp-content/uploads/2024/06/logo-svg-150x150.png הגירה Archives - סגולה https://segulamag.com/tag/הגירה/ 32 32 הכי יהודית שיש https://segulamag.com/%d7%94%d7%9b%d7%99-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%99%d7%a9/ Wed, 17 Oct 2018 21:00:00 +0000 https://segulamag.com/%d7%94%d7%9b%d7%99-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%99%d7%a9/ בניו יורק של ראשית המאה העשרים היה אחד מכל ארבעה תושבים יהודי. מאז פחת מעט שיעור היהודים באוכלוסייה, אולם היא המשיכה להיות מטרופולין יהודית מאוד דרך כל התהפוכות שעברו עליה, מקום שבו בתי עסק רבים סגורים בחגים היהודיים, גם אם רבים מיהודי העיר יבלו את יום החופש בטיול בפארקים הרבים שלה ולאו דווקא בבתי הכנסת // ג'פרי גורוק

The post הכי יהודית שיש appeared first on סגולה.

]]>
בועה יהודית

ניו יורק, ראש השנה תש"י (1949). חנויות רבות סגורות על מנעול ובריח ויהודים יראי שמים נקהלים לתפילה בבתי כנסת גדולים וקטנים ובטמפלים רפורמיים. באותה השעה ממש רבבות גברים, נשים וילדים מטיילים בהמוניהם לאורך השדרות, להוטים לראות ולהיראות בין אחיהם ומכריהם הלבושים במיטב מחלצות החג. למטיילים בחוצות עירם היהודית לא היה דבר נגד הדת, פשוט לא היה להם עניין למצוא את דרכם אל בתי הכנסת ולהתפלל. זוהי ניו יורק, ביתם של רבבות יהודים, אולי המטרופולין היהודית ביותר בעולם, העיר שאפשרה ליהודים אולי יותר מכל מקום אחר לעצב את זהותם היהודית במגוון דרכים וצורות.

עוברים לפניו בדין. יהודים לבושים בהידור חוגגים את ראש השנה ברחובות ניו יורק בתחילת המאה העשרים
עוברים לפניו בדין. יהודים לבושים בהידור חוגגים את ראש השנה ברחובות ניו יורק בתחילת המאה העשרים צילום: מרג'ורי קולינס, מאוסף ספריית הקונגרס

 

במשך למעלה ממאה שנה שימשה העיר ניו יורק בית לקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם.

רק לאחרונה — עם פרוס האלף החדש — נטלה ממנה המטרופולין של תל אביב רבתי את הבכורה. לצמיחתה של ניו יורק היהודית סייע כמובן מיקומה של העיר כנקודת העגינה הראשית של יהודי מזרח אירופה ששמו פעמיהם אל חופי אמריקה. מתוך שני מיליון ורבע אנשים שנכנסו לארצות הברית בין 1881 לבין מלחמת העולם הראשונה, קרוב לשני שליש הגיעו דרך קסטל גרדן ומאוחר יותר דרך אליס איילנד לנמל מנהטן. שכונת לוֹאֶר איסט סייד הפכה לביתם הראשון של רבים מהמהגרים החדשים.

ב־ 1917 כבר היו מיליון וחצי יהודים בתפוח הגדול, שחיו לא רק בדאונטאון שבמרכז מנהטן אלא גם במובלעות חדשות שבצפון הרובע (אפטאון), בעיקר ביורקוויל ובהארלם, וגם מעבר לנהר, בוויליאמסבורג ובבראונסוויל שבברוקלין. אחד מכל ארבעה תושבים בניו יורק היה יהודי. עוצמה כמותית זו נותרה בעינה לאורך כל שנות הצמיחה הכלכלית בעשור השני של המאה העשרים, בימי 'השפל הגדול' שבאו בעקבותיה ובמהלך מלחמת העולם הראשונה.

כאשר יהודי ניו יורק העתיקו את מקום מגוריהם הם עשו זאת בדרך כלל יחד. בשנות העשרים נמשכו היהודים לעבר רובע ברונקס, אל הווסט סייד או אל וושינגטון הַייטס שבמנהטן, ואל שכונות ברוקלין החדשות — פלטבוש, בורו פארק, בנסונהרסט ועוד –  והשתרשו עמוק במובלעות אלה. בשלהי שנות הארבעים ובשנות החמישים קרצו לרבים מבני השכונות הישנות החיים בפרברים, במחוזות נסאו וסאפוק, בווסטצ'סטר או מעבר לגשר ג'ורג' וושינגטון בואכה צפון ניו ג'רזי, ובמקביל הפך רובע קווינס ל"פרבר בתוך העיר עצמה", כפי שניסחו זאת פרסומות הנדל"ן באותם ימים. פירוש הדבר היה שתושבי הרובע יכלו ליהנות מכל היתרונות של חיים פסטורליים מחוץ לניו יורק בלי לנסוע מדי יום למנהטן לצורך עבודה או בידור. ובכל זאת, למרות מגוון האופציות האטרקטיביות, נשארו היהודים ברובם בדיוק במקום שבו התגוררו הם או הוריהם קודם לכן. נכון לשלהי שנות החמישים היהודים עדיין היוו קרוב לרבע מתושבי ניו יורק, ואחד מכל ארבעה יהודים בניו יורק התגורר בשכונה שלמעלה ממחצית תושביה היו יהודים.

השוק היהודי ברחוב הסטר שבלואר איסט סייד בתחילת המאה העשרים. ברחוב,שסימל את ההגירה היהודית,הופק בשנות השבעים הסרט'רחוב הסטר' העוסק במהגרים היהודים. היום מתגוררים ברחוב המהגרים החדשים מסין והוא הפך להיות חלק מצ'יינה טאון
השוק היהודי ברחוב הסטר שבלואר איסט סייד בתחילת המאה העשרים. ברחוב,שסימל את ההגירה היהודית,הופק בשנות השבעים הסרט'רחוב הסטר' העוסק במהגרים היהודים. היום מתגוררים ברחוב המהגרים החדשים מסין והוא הפך להיות חלק מצ'יינה טאון באדיבות סטפני קומפורט jewishpostcardcollection.com

ביוני 1949 הסבירה הסופרת וההיסטוריונית רות גלזר בירחון 'קומנטרי' כיצד נשמרה למשל יהדותה של שדרת גראנד קונקורס שלושה עשורים לאחר שהשכונה המקיפה רחוב מרכזי זה, החוצה את הברונקס מצפון לדרום, הפכה למשכנם של מצליחנים חדשים. "יש עדיין יותר חיים, מרץ והתלהבות בבית דירות אחד בברונקס בשעה שש בערב מאשר באלף רחובות נטועים עצי בוקיצה בארבעה ביולי", השתפכה. "אילו רחובות בכל מקום שהוא יכולים להשתוות אליהם במספרם העצום של חנויות המזון,דוכני הגלידה, המעדניות, המסעדות, החנויות המיוחדות לנשים ולילדים … תפקידה של שדרת קונקורס בחיי הברונקס, כמו מיקומה הגאוגרפי,הוא מרכזי … שם דבר … בקצה אחד של גראנד קונקורס יש פארק קטן אך מסועף המתנאה אף בדוכן לתזמורת ובקונצרטים בימי ראשון אחר הצהריים… יש אזור מרכזי ובו אפשר לראות ולהיראות". לדבריה, "הדור הנוכחי אינו אלא ממשיכו ומשכללו של סגנון הברונקס".

מלך הקישקע. כמו מלך הפלאפל, רק אחר. בניו יורק של תחילת המאה העשרים היו מסעדות כשרות רבות שהגישו את המאכלים המסורתיים של המולדת הישנה
מלך הקישקע. כמו מלך הפלאפל, רק אחר. בניו יורק של תחילת המאה העשרים היו מסעדות כשרות רבות שהגישו את המאכלים המסורתיים של המולדת הישנה באדיבות סטפני קומפורט, jewishpostcardcollection.com

ברחובות אלה אפשר היה להאמין — כפי שגלזר וכותבי זיכרונות רבים אחרים האמינו — כי "כל העולם יהודי", גם אם כשהרהיבו עוז לצאת ברגל, באוטובוס או ברכבת התחתית אל השמורות האיריות, הגרמניות או האיטלקיות — שהיו לא פעם עוינות כלפי היהודים — קיבלו תזכורת לכך שהם רחוקים מלהיות לבדם. מנקודת מבטם של היהודים באותה תקופה כמעט לא היו קהילות לבנות אנגלוסכסיות ופרוטסטנטיות בניו יורק. אלה נמצאו אי שם במרחביה המרוחקים של אמריקה. אותה עוצמה כמותית — שכמעט לא היו לה מקבילות בעולם — חיברה את היהודים אלה לאלה חיבור אורגני ובלתי פורמלי.

במשך דורות נפגשו מהגרים, ולאחר מכן ילדיהם ונכדיהם, במעליות,בחדרי מדרגות, על ספסלים בפארק או ליד דוכני תזמורת בברונקס. סם וולס כתב כי קונצרטים כאלה תחת כיפת השמים היו "המקום היחיד בעולם שבו… כדי להתחיל עם בחורה יכולת לשרוק אליה את הרביעית של בטהובן" (' Fortune ', גיליון 61 ,פברואר 1960 ). החיים היהודיים המאורגנים לא קסמו לרוב יהודי המטרופולין, שחלפו ברחוב בשלווה על פני אידאליסטים שניצבו עם פלקטים, עלונים ועצומות וניסו לגייס תומכים לרעיונותיהם. בניו יורק היהודית, שהייתה ספונה בחיק בירת התקשורת האמריקנית, מקום שבו מועברים ללא הרף מסרים החוצה, היה די מקום לאכלס כמעט כל ארגון יהודי,ארצי, אזורי או מקומי, דתי, אגודתי, ציוני, נדבני או קיצוני. כך למשל בנה כל אחד משלושת הזרמים היהודיים העיקריים — אורתודוקסי, קונסרבטיבי ורפורמי — את בתי הספר שלו להכשרת רבנים ומורים במנהטן, וחסידיהן הנלהבים של התנועות נקראו להרחיב את טווח השפעתן מעבר לקהילות הליבה המצומצמות שלהן.,

אל הפרברים ובחזרה

במחצית השנייה של המאה העשרים עברה ניו יורק תהפוכות. היא הייתה עדה למשברי המתיחות הגזעית של שנות השישים, לדעיכה הכלכלית של אמצע שנות השבעים, ולדהירה של הדור האחרון ברכבת הרים שכללה התאוששות, נסיגה וכינון מחדש של ניו יורק כעיר של הבטחות ושל מציאות קשה.

בטלטלת המשברים והמהפכים המהירים שהתחוללו סביבן ובתוכן התדרדרו השכונות היהודיות הוותיקות. שכונות רבות שהיו בברונקס למשל אינן עוד. בשנות השישים והשבעים פנו משפחות צעירות שתרו אחר סביבה בריאה יותר ובתי ספר טובים יותר לילדיהן אל הפרברים, בהשאירן לא פעם את הדור הזקן מאחור, למרות שההורים נאלצו להתמודד בגבורה עם פקקי התנועה כדי להגיע למקומות עבודתם או כדי לבלות ערב בעיר. במקומות מגוריהם החדשים,שבהם הסתדרו יפה לא רק עם יהודים כמותם אלא גם עם שכנים נוצרים ידידותיים, ההזדהות הרשמית עם קהילה יהודית כזו או אחרת נהייתה חשובה יותר.

משפחה יהודית מכינה ביריות במטבח ביתה בבניין משותף בניו יורק. היהודים,כמו המהגרים האחרים,חיו בתנאי צפיפות קשים.בעוד שבני הדור הראשון התרכזו בהישרדות, בני הדור השני והשלישי כבר חיפשו את דרכם אל מחוץ לגטו היהודי ועברו לפרברים המרווחים
משפחה יהודית מכינה ביריות במטבח ביתה בבניין משותף בניו יורק. היהודים,כמו המהגרים האחרים,חיו בתנאי צפיפות קשים.בעוד שבני הדור הראשון התרכזו בהישרדות, בני הדור השני והשלישי כבר חיפשו את דרכם אל מחוץ לגטו היהודי ועברו לפרברים המרווחים צילום: לואיס וויקס הינה, מאוסף ספריית הקונגרס

 

במקום שבו הדירות מעטות, ואת מקום המדרכות ההמוניות תופסים שבילים וכבישי גישה פרטיים וסמטאות ללא מוצא, הרבה יותר קשה ליצור קשר עם יהודים אחרים.

בתקופה הנוכחית מתאפיינות לעתים קרובות השכונות שנותרו בתוככי העיר, שהיא עד היום ביתם של קרוב למיליון יהודים, לא רק בעוצמות כמותיות אלא גם במחויבות דתית. מנהיגים אורתודוקסים בברוקלין ובמקומות אחרים מסתמכים על חסידיהם המסורים הנמשכים באופן טבעי לבתי הכנסת. רב שמחפש כיום עשירי למניין ברחוב עושה זאת בעיקר כדי למנוע ממתפללים ללכת לשטיבל המאולתר שהקים זרם מתחרה.

במקומות אחרים ניצבים מחדשי חידושים, בוני קהילות ומסבירנים מטעם תנועות ליברליות יותר מול אתגרים גדולים מאלה בניסיונם לקדם התחדשות,למרות שהמסרים שלהם מצאו בהחלט אוזן קשבת בקרב יהודים המחפשים קבוצת השתייכות. ועדיין ישנם, כתמיד, יהודים המתהלכים בנחת ברחבי העיר. צעירים אלה, ששבו לעיר הגדולה מהפרברים שאליהם נמלטו הוריהם או שהגיעו ממקומות אחרים בארצות הברית בעקבות ההבטחה הצפונה בשכונותיה המשופצות למראה של ניו יורק, התמזגו עם תושבים ממוצאים אתניים מגוונים ויצרו מרקם תרבותי חדש ברחובות התפוח הגדול. מכיוון שידידיהם באים מרקעים שונים, הם אינם חשים שכל עולמם הוא יהודי ואף אינם רוצים שכך יהיה. אבל על מסורת אחת ארוכת שנים המזכירה את ימיה היהודיים שלשדרת גראנד קונקורס שומרים יהודים אלה עד היום: הם מקפידים להתחמק מבתי כנסת המצפים להם בזרועות פתוחות, ורבים אף ייראו בראש השנה וביום הכיפורים מטיילים סביב שכונותיהם השקטות.

בימים אלה — ימי שבתון לא רשמי מעבודה — רבים מאוד בתי העסק, החנויות, המשרדים ובתי הספר הציבוריים הסגורים בשל היעדר לקוחות ובשל מיעוט תלמידים ומורים. קהל המטיילים מסביב לבתי הכנסת כולל קרוב לוודאי ידידים לא יהודים, ובמידה גדלה והולכת גם קרובי משפחה נוצרים. זהותם של יהודים אלה היא הרבה יותר ניו יורקית מאשר יהודית, ויש בה דגש על המשותף בינם לבין כל אלה שבחרו להתגורר בתפוח הגדול. דומה שנטייה זו אף גברה בעשור שחלף מאז מתקפת הטרור ב־ 11 בספטמבר.

צעירי ניו יורק, יהודים ולא יהודים, מבינים שעיר הניצבת מאוחדת מול איומים מבחוץ ומוכנה להידרש לאתגרים עיקשים ובלתי פוסקים מבית, מציעה להם ולכל האחרים את ההזדמנויות הרציניות ביותר לחיות חיים בטוחים, שלווים, ראויים ומלאי משמעות, וזו,ככלות הכל, הייתה הבטחתה העיקרית של ניו יורק מאז ומעולם. ■

 ,

ציוני דרך דמוגרפיים

גידול ופיזור האוכלוסייה היהודית בניו יורק

כמו רוב קבוצות המהגרים גם יהודי ניו יורק התחילו כמיעוט קטן, אולם מהר מאד הם הפכו לנתח משמעותי באוכלוסיית העיר. שיעור היהודים בכלל האוכלוסייה הגיע לשיאו בשנות העשרים של המאה התשע עשרה, אז היו היהודים כשלושים אחוז מתושבי העיר.

The post הכי יהודית שיש appeared first on סגולה.

]]>
גאלדענע מדינה https://segulamag.com/ticket-to-riches-2/ Wed, 12 Sep 2018 21:00:00 +0000 https://segulamag.com/ticket-to-riches-2/ מאות אלפי המהגרים שהגיעו מאירופה לארצות הברית לא עשו זאת בכוחות עצמם. קומץ מתווכים יהודים זריז וממולח עשה הון עתק מהשאיפה של היהודים לעבור לעולם החדש. סיפורו של המתווך סנדר ירמולובסקי הוא גם סיפורה של ההתעשרות המהירה בארצות הברית ושל מחירה // רבקה קוברין

The post גאלדענע מדינה appeared first on סגולה.

]]>
על סיפון האנייה

ב-29 באוגוסט 1914 פרצה מהומה בפינת הרחובות אורצ'ארד וקנאל בלואר איסט סייד שבניו יורק. המהומה פרצה מחוץ לבנק של סנדר ירמולובסקי, אחד מבתי העסק המכובדים ביותר בלואר איסט סייד. החשש ממלחמה ארוכה וממושכת הוביל אלפי יהודים לרוץ לשם כדי למשוך את חסכונותיהם. אמנם בית העסק של ירמולובסקי כונה 'בנק', אך למעשה הוא החל את דרכו כסוכנות שמכרה כרטיסים להפלגות, העניקה הלוואות קטנות כדי לאפשר ללקוחות לרכוש כרטיסים ואפשרה להפקיד אצלה פיקדונות בסכומים נמוכים. לבנק של ירמולובסקי לא היו רזרבות בסכומים שיאפשרו לו להחזיר לכל לקוחותיו את כספם בבת אחת. ה'ניו יורק טיימס' דיווח על הזעם של האנשים: "אספסוף של כ-5,000 איש ערך הפגנה נגד הבנקאים, נגד מחלקת הבנקאות של מדינת ניו יורק ונגד התובע המחוזי שלדעתם אמורים להשיב להם את כספם" (30.8.1914). ההמון הזועם צעד לעבר בניין העירייה כשהוא נושא שלטים ביידיש עם הכיתוב "שישים אלף חסרי המזל שהפקידו את כספם בבנקים של האיסט סייד תובעים את כספם", ותקף את עובדי עירייה. בסופו של דבר עצרה המשטרה תשעה גברים ונשים.

'מלך המהגרים' סנדר ירמולובסקי בתמונה נדירה
'מלך המהגרים' סנדר ירמולובסקי בתמונה נדירה באדיבות פרנק ירמות
,

סחורה אנושית

מעטים האנשים שהשם ירמולובסקי מוכר להם או שיוכלו לזהות את הסניף המרכזי של הבנק שזכה לכינוי 'מקדש הקפיטליזם', למרות שהמבנה עדיין מתנשא מעל הלואר איסט סייד. אבל מהעיתונים שיצאו לאור ביידיש בתחילת המאה העשרים ברור שהשם ירמולובסקי היה מוכר לכל יהודי בעולם החדש ובעולם הישן בשל עסקיו: הזמנת כרטיסים להפלגה באנייה. עלייתו של סנדר ירמולובסקי לגדולה הייתה קשורה להגירה ההמונית שעיצבה באופן מכונן את התנועה הדמוגרפית הגדולה ביותר בהיסטוריה היהודית המודרנית שנעשתה מרצון ולא מכפייה. בעשורים שקדמו למלחמת העולם הראשונה החליטו יותר משלושה מיליון וחצי יהודים לעזוב את מזרח אירופה ולהעתיק את חייהם לצפון אמריקה, לדרום אמריקה ולפלשתינה. הם לא היו מצליחים להגיע ליעדם לולא מתווכים כמו סנדר ירמולובסקי שהשתלטו בסוף המאה ה-19 על שוק הכרטיסים המשולמים מראש. ירמולובסקי שלט בשוק הזה דרך 'משרדי המעבר והחליפין' שלו בניו יורק ובהמבורג, ועזר לאלפי יהודים להגיע לאמריקה. הוא הרוויח מיליוני דולרים והשתמש בעושרו בין השאר כדי להקים מוסדות דת, תרבות וצדקה עבור המהגרים היהודים ממזרח אירופה שחיו בניו יורק.

 

ספק בנק, ספק חברת אשראי, ספק סוכנות כרטיסים. הכותרת שהתנוססה מעל לכניסה לבנק של סנדר ירמולובסקי
ספק בנק, ספק חברת אשראי, ספק סוכנות כרטיסים. הכותרת שהתנוססה מעל לכניסה לבנק של סנדר ירמולובסקי (Architects & Builders XLIV, 11/1912)

חוקרים רבים שעסקו בהיסטוריה של ההגירה היהודית ממזרח אירופה בחנו את חוויותיהם של המהגרים לפני ואחרי שהגיעו לארצות הברית, אבל חייו של סנדר ירמולובסקי והקריירה שלו גוררים אותנו להתמקד בממדים הכלכליים של תהליך ההגירה עצמו – שנמשך חודשים – ולא במצבם של היהודים במדינות המוצא שלהם או בחייהם החדשים בארצות הברית. סיפור ההגירה היהודית ההמונית לארצות הברית נשמע קצת אחרת כאשר מעמידים במרכז את העובדות הכלכליות הקשורות בהגירה. סוכנים כמו ירמולובסקי היו המתווכים העיקריים בעסקי ההגירה שחצו מדינות וחיברו בין המהגרים היהודים לחברות הספנות ולרשויות בכל מדינה. הם התייחסו לאחיהם – המהגרים היהודים ממזרח אירופה – כאל סחורות, ושינו לא רק את הדמוגרפיה של יהדות ארצות הברית אלא גם את הבנקאות המסחרית באמריקה.

אל המזח. מהגרים יורדים מהספינה באליס איילנד, נמל ניו יורק
אל המזח. מהגרים יורדים מהספינה באליס איילנד, נמל ניו יורק -
,

לקנות בזול ולמכור ביוקר

חייו של סנדר ירמולובסקי מהווים דוגמה לשינוי הקיצוני שחוללה ההגירה ולעסקים שהתפתחו סביבה. ירמולובסקי נולד ב-1841 בגרייבו שבפולין. הוא התייתם מהוריו בגיל שלוש וגדל אצל הרבי מוורבלו (Werblow). הרבי, שהתרשם מאוד מיכולותיו האינטלקטואליות, שלח אותו לישיבת וולוז'ין ובה הוסמך לרבנות. בשל היותו תלמיד חכם שודך ירמולובסקי – על אף שהיה חסר פרוטה – לרבקה מרקלס, בתו של סוחר עשיר. למרות שהשידוך אפשר לירמולובסקי לשמש רב במשרה מלאה הוא החליט לפנות לעסקים. משגילה את הפוטנציאל האדיר הגלום ברצונם הגובר של היהודים לעזוב את אירופה, פתח ב-1868 משרד בהמבורג בשותפות עם חותנו ובו קנה ומכר כרטיסים זולים בספינות שהפליגו לארצות הברית.

ירמולובסקי לא היה היחיד שזיהה את הפוטנציאל העסקי הטמון בהגירה ההמונית. יהודים מזרח אירופים נוספים פתחו משרדים בערי נמל שונות, ובהן המבורג, רוטרדם ולונדון, וגם הם מכרו לאחיהם במזרח אירופה כרטיסים מראש. הסוחרים ניצלו את התחרות העזה בין חברות הספנות שהובילה לירידת מחירים דרסטית, ואת כוח ההתמקחות שלהם בשל יכולתם לספק לחברות הספנות זרם קבוע של מהגרים שימלא את ציי הספינות ההולכים וגדלים שלהן. חברות הספנות האירופיות לא השכילו להתאחד כדי להגביר את כוחן מול מתווכי ההגירה, ותחת זאת הן שילמו עמלות גבוהות למתווכים כדי לדרבן אותם לקנות כרטיסים דווקא מהן.

ירמולובסקי פרס במזרח אירופה רשת של סוכנים רב לשוניים שמכרו כרטיסים אשר נקנו מראש ונתנו אשראי לנוסעים. כיוון שהכרטיסים ששולמו מראש היו תקפים לשנה, רכש ירמולובסקי מאות כרטיסים בחורף, כשהמחירים היו נמוכים יותר, ורשם אותם על שמם של נוסעים פיקטיביים. שינוי השם הכתוב על הכרטיס לא היה כרוך בתוספת תשלום, וכך יכול היה ירמולובסקי למכור אחר כך את הכרטיסים ללקוחות אמיתיים. במהלך חודשי הקיץ, כאשר יהודים רבים ערכו את המסע לעבר נמלי גרמניה, העלו חברות הספנות את מחירי הכרטיסים. בתקופה זו מכר ירמולובסקי את הכרטיסים שרכש בחורף במחיר נמוך מעט מהמחיר הנקוב ברציף, וכך הרוויח את רוב ההפרש שבין מחיר הכרטיס בחורף למחירו בקיץ. מתיק שנידון בבית המשפט העליון של ניו יורק ב-1890 מתברר שהרווח שלו עשוי היה להגיע ל-16 דולר לכרטיס – סכום גבוה למדי באותם ימים. כספו של ירמולובסקי היה מוגן גם אם לא הצליח למכור את הכרטיסים או אם המחירים ירדו, מכיוון שלפי התקנון של חברות הספנות דמי הביטול הוגבלו ל-5%.

 

התחנה האחרונה בדרך לארץ המובטחת. מהגרים ממתינים על הרציף באליס איילנד לסירה שתיקח אותם לניו יורק, 1912
התחנה האחרונה בדרך לארץ המובטחת. מהגרים ממתינים על הרציף באליס איילנד לסירה שתיקח אותם לניו יורק, 1912 צילום: אנדרווד ואנדרוורד, מאוסף ספריית הקונגרס

תוך זמן קצר משכו אליהם ירמולובסקי ומתווכים מזרח אירופים נוספים כל כך הרבה לקוחות עד שנציגי הקווים מהולנד ומהמבורג לאמריקה התלוננו שיכולתם של המתווכים לקבוע את מחירי הכרטיסים רבה מזו של חברות הספנות עצמן. ב-1873 החליט ירמולובסקי, שחיפש הזדמנויות חדשות, לעבור לניו יורק. הוא פתח משרד בפינת רחוב קנאל, הרחיב את עסקיו והציע למהגרים יהודים ממזרח אירופה שהתגוררו בארצות הברית לשלם בתשלומים עבור הבאת קרוביהם האירופים לאמריקה. בלומנסון תיאר כיצד עסקיו של ירמולובסקי שגשגו:

בכיכר [רטגרס] ניצב גורד השחקים הירוק עם סורגי הברזל שבו שכן הבנק של ירמולובסקי, שם שהיה מוכר בכל כפר, עיירה ועיר ברחבי אירופה. ירמולובסקי הוא שסיפק את השיפסקארטן – הכרטיסים לאניות הקיטור – עבור כמחצית מהמגרים בעשרים השנים האחרונות של המאה ה-19 (S.L Blumenson, "Culture on Rutgers Square", Commentary 10, 1950, pp. 66).

כפי שעולה במרומז מהזיכרונות של בלומנסון, המונחים 'בנק' ו'מוכר כרטיס לספינה' היו כמעט זהים בתמונת העולם הכלכלית של המהגרים היהודים. ב-1900 כבר ניהל סנדר ירמולובסקי את הבנק הגדול ביותר בלואר איסט סייד, שהופקד בו כספם של יותר מ-35 אלף מהגרים יהודים ממזרח אירופה, ומיליוני דולרים הוחלפו שם ברובלים שנשלחו לרוסיה. עסקי ההלוואות שלו הניבו לבנק רווחים נאים בזכות ריבית בשיעור של 6% שגבה.

במאה ה-19 המסע מאירופה לארצות הברית נמשך לעתים חצי שנה. מהגרים על סיפונה של ספינת קיטור גומאים את המטרים האחרונים בדרך הארוכה לניו יורק בשנים שבהן היא הפכה לריכוז היהודי הגדול בעולם. איור מ-1887
במאה ה-19 המסע מאירופה לארצות הברית נמשך לעתים חצי שנה. מהגרים על סיפונה של ספינת קיטור גומאים את המטרים האחרונים בדרך הארוכה לניו יורק בשנים שבהן היא הפכה לריכוז היהודי הגדול בעולם. איור מ-1887 מאוסף ספריית הקונגרס
,

אשראי ביידיש

הצלחתו של ירמולובסקי הציתה את דמיונם של אלפי יהודים מזרח אירופים שראו בו התגשמות של ההבטחה הגלומה באמריקה. במסגרת מחקר שערך העיתונאי דיוויד ורפילד ב-1902 נכתב על סנדר ירמולובסקי תוך שינוי שמו:

הבנק של יובלאוסקי הוא מוסד נערץ באיסט סייד. הוא נוסד בעידן פרה היסטורי, כלומר לפני תחילתה של ההגירה ההמונית מרוסיה. בראש המוסד עמד אדון פטריארכלי … יובלאוסקי היה עשיר כמו רוטשילד … ללא ספק הוא היה שווה מיליונים והכנסתו זרמה אליו ביציבות כמו שמימי ההדסון זורמים לים. הוא היה הבנקאי של האיסט סייד. היו אמנם בנקים ובנקאים גם שם [ברוסיה], אבל אם העסקים שלהם היו בהיקף של מאות, שלו היו באלפים … חברות נאמנות קיבלו את חתימתו כפי שהיו מקבלות את חתימתו של שר האוצר של ארצות הברית. מדי יום נכנסו לבנק שלו בין 200 ל-500 אנשים כדי להפקיד או למשוך, ללוות או לחתום, והכל יצאו משם משוכנעים שהבנק הזה איתן כמו ההרים הנצחיים (David Warfield & Margherita Hamm, Ghetto Silhouettes, pp. 81-82).

הצלחתו של ירמולובסקי לא נבעה משירות מהפכני או ייחודי שהציע ללקוחותיו אלא מהעובדה שהבנק הלך לקראת לקוחותיו בתחומים שבהם הבנקים האמריקנים הממוסדים סירבו לעשות זאת. שעות העבודה של הבנק למשל נקבעו בהתאם לצורכיהם של לקוחותיו, המהגרים היהודים: יום ראשון, שבו הבנקים האחרים בניו יורק היו סגורים, היה יום העסקים הארוך ביותר של הבנק. בנוסף, כדי למזער אי הבנות ובלבול ניתנו כל שירותי הבנק גם ביידיש, ובין אנשי הצוות היו כאלה שתפקידם היה לעזור ללקוחות לתרגם מסמכים, לכתוב מכתבים ולמען מעטפות במגוון שפות.

בעזרת ההון שצבר הפך ירמולובסקי לאחד הפילנתרופים הגדולים של הלואר איסט סייד והיה אחראי על בניית בית הכנסת ברחוב אלדרידג' ב-1887, על הקמת האיחוד האורתודוקסי ב-1898 ועל הקמתו מחדש של הסמינר התאולוגי היהודי של אמריקה ב-1902. העיתון היידי 'מורגן ז'ורנל' כתב עליו לאחר מותו: "ירמולובסקי היה הוכחה חיה לכך שבאמריקה אפשר להיות איש עסקים עשיר אבל גם יהודי אדוק אמיתי" ("ירמולובסקי געבראכט צו קבורה מיט גרויס כובד" [ירמולובסקי הובא לקבורה בכבוד גדול], 4.6.1912).

 

תג שהוצמד לבגדו העליון של כל אחד מהמהגרים עם הוראות באנגלית, בגרמנית, ברוסית, ביידיש ובשפות נוספות
תג שהוצמד לבגדו העליון של כל אחד מהמהגרים עם הוראות באנגלית, בגרמנית, ברוסית, ביידיש ובשפות נוספות -

משהבינו חברות הספנות שהתחרות העזה ביניהן פוגעת ברווחיהן הן התכנסו והקימו קרטל שחילק ביניהן את השוק וקבע תעריפים אחידים. המערכת שאפשרה לירמולובסקי לעשות הון עמדה להיעלם. ההסכם בין חברות הספנות סימן את סופן של מלחמות המחירים שניטשו מאז 1870 ואפשרו לדמויות כמו ירמולובסקי להרוויח סכומי עתק.

,

חורבן המקדש הקפיטליסטי

למרות הקמת הקרטל הצליח סנדר ירמולובסקי לשמר את עושרה של המשפחה באמצעות השקעה בנדל"ן ובסיועם של בניו מאיר ולואי. משפחת ירמולובסקי, שרכשה בניינים בלואר איסט סייד ובהמשך גם בהארלם, החלה להרוויח כסף מהשכרת בתי מגורים למהגרים שהגיעו לארצות הברית, במקום מהבאתם לשם.

סנדר ירמולובסקי עזב את הלואר איסט סייד ב-1892 ועבר להתגורר בשדרה החמישית. בנו מאיר, שהיה חוד החנית בתחום השקעות הנדל"ן של המשפחה, דחק במשפחה להקים בניין שיהיה ראוי לשמו של סנדר ירמולובסקי. ב-1912 שכרה המשפחה את שירותיו של משרד אדריכלים בעל שם ומימנה את הקמתו של בניין דירות בן 12 קומות באותה פינה של רחוב קנאל שבה ביסס עצמו סנדר ירמולובסקי שלושים שנה קודם לכן. בני משפחת ירמולובסקי שאפו שהבניין יביא את "האלגנטיות והקלסה של האפטאון ללואר איסט סייד" (Architects & Builders Magazine, גיליון 44, נובמבר 1912), ולכן השתמשו במהלך הבנייה רק בחומרים המשובחים ביותר. החלק התחתון של הבניין למשל בנוי מאבן גיר מסותתת. מבנה הבנק נבדל מהבניינים שמסביבו בגודלו ובאלמנט העיצובי העגול, הענק והמקורה שהיתמר 15 מטר מעל הבניין ונראה כמו מזבח הסוגד לקפיטליזם. מראה זה העניק לבניין את הכינוי 'מקדש הפיננסים היהודי'. חזית הבניין המפוארת ופנים המבנה העשוי שיש תוארו בפרוטרוט במגזין האדריכלי New York Architectural Digest, ואילו העיתונות היהודית התפעלה מבית המדרש שנבנה מתחת לקומת המסחר. הפתיחה החגיגית בשישה במאי 1912 לוותה בתהלוכה ובהתלהבות רבה. בעיתון היידי 'פארווערטס' פורסם שהבנק וחנוכת הבניין החדש שלו ייזכרו לנצח בשל השינוי שיביאו לחיים היהודים באמריקה (4.5.1912).

סנדר ירמולובסקי לא הספיק לראות את מקדש הקפיטליזם שלו משנה את פניה של אמריקה. פחות מחודש לאחר חנוכת המבנה, בשניים ביוני 1912, הוא הלך לעולמו. מכיוון שהיה נדבן נערץ ואדם מוכר בלואר איסט סייד, הופיעה מודעת אבל על מותו בעמוד הראשון של כל עיתוני היידיש הגדולים. את הבנק הוריש לבניו מאיר ולואי, ורבים הוכו בתדהמה לנוכח העובדה שהעיזבון שירמולובסקי – לכאורה מולטי מיליונר – הותיר אחריו לאשתו עמד על כחצי מיליון דולר בלבד. התשובה לשאלה כיצד נעלם כספו של סנדר ירמולובסקי טמונה בעסקי הנדל"ן של בנו מאיר, שקנה 37 בניינים בהארלם ובאיסט הארלם במהלך העשור שבו ספקולנטים בתחום הנדל"ן העלו את מחירי הדירות מחמישים דולר ליותר מ-3,000 דולר לדירה. מאיר האמין שהוא יצליח לעשות מיליונים בקלות אם ימכור במהירות את הבתים שקנה, אלא שהאירועים באירופה סיכלו את תכניותיו.

ביולי 1914, עם פרוץ מלחמת העולם, צבאו אלפים על הבנק ותבעו את פיקדונותיהם כדי שיוכלו לשלוח את הכסף לקרובי משפחתם באירופה. אבל בנק ירמולובסקי לא יכול היה להחזיר את הפיקדונות כשבעתודות הנכסים שלו היו 654 אלף דולר ובלבד וההתחייבויות שלו עמדו על 1.73 מיליון דולר. יוג'ין למב, המפקח על הבנקים במדינת ניו יורק, סגר את הבנק. המהומה שפרצה בעקבות הסגירה הפחידה את נבחרי העיר והם מינו את השופט הנודע לרנד הנד ליישב את ההדורים. השופט לא נזקק לזמן רב כדי לגלות שכל נכסי הבנק מושקעים בנדל"ן ולא ניתן יהיה להופכם במהירות לכסף נזיל. 37 הבניינים שהיו בבעלותה של משפחת ירמולובסקי עברו לנאמנות, מהלך שגרר אחריו תביעות משפטיות רבות וגרם להנד לכתוב החלטות משפטיות תקדימיות. תוך זמן קצר נחקק בעיר חוק חדש שנועד למנוע ממוסדות קטנים נוספים שבהם הפקידו כסף להשקיע בנדל"ן. אופן הניהול של הבנקים הקטנים בניו יורק השתנה לתמיד.

 

 

ידיעה שפורסמה ב'ניו יורק טיימס' מספרת על הקשיים בבנק של ירמולובסקי ועל הדרך שבה נמלט בנו מאיר, 21.7.1915
ידיעה שפורסמה ב'ניו יורק טיימס' מספרת על הקשיים בבנק של ירמולובסקי ועל הדרך שבה נמלט בנו מאיר, 21.7.1915 באדיבות ארכיון הניו יורק טיימס

בניו של סנדר ירמולובסקי, שלא היו מסוגלים להתמודד עם הכתם שהוטל על שמם, שינו את שם משפחתם לג'רמל וג'רמות', אך גם שינוי השם לא יכול היה להשכיח את השם ירמולובסקי. משפחת מהגרים זו צברה את הונה באמצעות חדירה לכלכלה האמריקנית שהחלה כשמכרה כרטיסי נסיעה ועזרה לאחיה היהודים לבנות לעצמם חיים טובים יותר בארצות הברית. מחיקת זכרו של סנדר ירמולובסקי מהכרוניקה של ההיסטוריה היהודית העלימה את היסודות הכלכליים שעיצבו את ההגירה ההמונית של היהודים ממזרח אירופה בתחילת המאה הקודמת. סיפורו מבהיר כיצד הדגשת ההיבטים מסחריים של הסיפור משנה את נקודת המבט ההיסטורית. ניתן לשאול כמה מבין האנשים שאמה לזרוס כינתה "ערב רב של המונים הכמהים לנשום כבני חורין" (מתוך השיר 'הקולוסוס החדש' שנחקק על לוח ברונזה ונקבע על הכן של פסל החירות) לא היו מצליחים להגיע לאמריקה לולא היוזמה והפעלתנות של סנדר ירמולובסקי.

The post גאלדענע מדינה appeared first on סגולה.

]]>
יורדים מהספינה https://segulamag.com/off-the-boat-2/ Wed, 12 Sep 2018 21:00:00 +0000 https://segulamag.com/off-the-boat-2/ המהגרים שהגיעו למנהטן עברו בדיקות רפואיות ותשאול מקיף, ולעתים אף המתינו שבועות אחדים לפני שהורשו להיכנס לארצות הברית

The post יורדים מהספינה appeared first on סגולה.

]]>
החזית המרשימה של מתחם ההגירה באליס איילנד שהסוותה את הבירוקרטיה העלובה שבפנים. תמונה משנת 1905
החזית המרשימה של מתחם ההגירה באליס איילנד שהסוותה את הבירוקרטיה העלובה שבפנים. תמונה משנת 1905 אוסף ספריית הקונגרס

המהגרים שהגיעו למנהטן עברו בדיקות רפואיות ותשאול מקיף, ולעתים אף המתינו שבועות אחדים לפני שהורשו להיכנס לארצות הברית.

במאה השנים שבין 1824 ל-1924 היגרו כ-34 מיליון אירופים לארצות הברית, וביניהם כשלושה מיליון יהודים. במאה ה-19 המסע אל היבשת החדשה ארך חודשים אחדים. משפחות עשו את דרכן לערי הנמל באירופה ברגל, בעגלות וברכבות. נתינים רוסים נאלצו אף להבריח את הגבול, שכן עזיבת האימפריה הצארית הייתה בלתי חוקית. המהגרים ממזרח אירופה חצו את גרמניה לכיוון אחד מהנמלים שהלכו וגדלו על שפת האוקיאנוס האטלנטי, בדרך כלל נמל ברמן או נמל המבורג, ושם קנו כרטיסים לספינות והפליגו לצפון אמריקה או לדרומה. חציית האוקיאנוס ארכה בממוצע 21 יום.

בראשית המאה העשרים, עם שיפורן של רשת הרכבות ושל ספינות הקיטור, קוצר משך המסע לפחות מחודש, אולם תקנות הגירה מחמירות יותר העמידו בפני המהגרים מכשולים חדשים. עד 1887 התבצע תהליך הקליטה בארצות הברית בקסטל גרדן, מבצר בקצה האי של מנהטן. לאחר שוועדת חקירה המליצה שהתהליך יועבר לידי הממשל הפדרלי, נפתחה בינואר 1892 תחנת הגירה גדולה באליס איילנד – אי השוכן בתוך מפרץ ניו יורק סמוך למנהטן – ובה התבצע תהליך הקליטה של המהגרים שהגיעו במחלקות הזולות. באליס איילנד הם עברו בדיקה גופנית, ואם הרופאים מצאו סימנים למחלה מדבקת כלשהי או למוגבלות שכלית או גופנית, סומנה כתפו של המהגר בגיר לצורך בדיקה עתידית נוספת. אם הוא נכשל גם בבדיקה השנייה, ונציגי הממשלה חששו שיהיה לנטל על הקופה הציבורית, היו לעתים מגרשים אותו חזרה לאירופה.

המהגרים נדרשו גם לענות על שאלות אחדות באשר ליכולות הקריאה והכתיבה שלהם, ליעדם הסופי, לנכסיהם, לזהותם הפוליטית ולקרוביהם החיים בארצות הברית. כעשרים אחוז מהבאים בשערי אליס איילנד הוחזקו שם לצורך תשאול נוסף. במקרים קשים יכול היה התהליך להימשך למעלה משבועיים. בתקופה זו אוכלסו המהגרים הפוטנציאליים בתנאי דוחק וצפיפות קיצוניים, אם כי הוענקו להם מזון וטיפול רפואי.

.

The post יורדים מהספינה appeared first on סגולה.

]]>