26 ביולי 1956 – י”ח באב ה’תשט”ז
מצרים בראשותו של גמאל עבד אל נאצר הכריזה על הלאמת תעלת סואץ, ואסרה על אוניות ישראליות לעבור בה.
תעלת סואץ נחפרה על ידי הצרפתים החל בשנת 1859 ועד שנת 1869. היא נועדה לשמש נתיב סחר ימי המחבר בין הים התיכון למפרץ סואץ. באמנת קושטא הוסכם כי התעלה תשמש באופן שווה את כל המדינות, גם בזמן מלחמה. ב-1936 חתמו מצרים ובריטניה הסכם שיאפשר נוכחות של הצבא הבריטי בתעלה למשך 20 שנים. עם פקיעת המועד, ב-18 ביולי 1956 נסוגו הכוחות הבריטיים מהתעלה, ושמונה ימים אחר כך הכריז נאצר על הלאמת התעלה. בתגובה, תכננו הבריטים עם הצרפתים את מבצע מוסקטר לכיבוש אזור התעלה בתיאום עם ישראל. מטרתם הייתה להחזיר לידם את השליטה בתעלה ולהפיל את שלטונו של נאצר. בהתאם לתכנון כבשה ישראל את חצי האי סיני עד לקו התעלה. לאחר כניסתה של ישראל לאזור, במבצע שזכה לשם “מבצע קדש”, פלשו כוחות צרפתיים ובריטיים למצרים, וכבשו חלקים ממנה. המטרות האסטרטגיות של המבצע לא הושגו מבחינתן של בריטניה וצרפת, שכן בתגובה לפלישה, טיבעו המצרים אוניות בתעלה וחסמו אותה, ומדינות ערב שיבשו את אספקת הנפט, מה שהביא את האו”ם להחליט על העברת תעלת סואץ לבעלותה של מצרים.
לצפייה בהצהרת נאצר על הלאמת התעלה: