כ”ד אייר ג’שס”ב – 7 במאי 399 לפסה”נ
הפילוסוף היווני סוקרטס שתה כוס רעל וכך ביצע בעצמו את גזר דין מוות שנגזר עליו בידי הממשלה, שהאשימה אותו בהשחתת הנוער בשל דעותיו המסוכנות. בתודעה היהודית קשור סוקרטס – כמו ייתר הפילוסופים היוונים הקלאסיים – לימי הביניים, שכן אז נפגשו הוגי דעות יהודים עם רעיונות אלה. אולם למעשה, חי סוקרטס בערך בתקופת שיבת ציון, ואין בידינו כל עדות להיכרות שלו עם יהודים בני תקופתו, או של יהודים אלה עמו ועם רעיונותיו. כאמור, בימי הביניים הפכה הגותם של סוקרטס ושל פילוסופים יוונים קלאסיים נוספים חשובה עבור הוגי דעות יהודים רבים כגון רס”ג ורמב”ם, אשר נחשפו אליה דרך הגותם של פילוסופים ערבים. לעתים ניסו חכמים יהודים למצוא התאמה בין הפילוסופיה היוונית לבין יסודות האמונה היהודית, ואילו הוגים יהודים אחרים ראו בפילוסופיה היוונית איום על היהדות, עד כדי ניסיונות לאסור לימודי פילוסופיה.