אביו היה יהודי שהיגר איטלקי ואמו נולדה במצרים. בשובו מלימודים באירופה הביא עמו רעיונות לאומיים וייסד את התאטרון המצרי המודרני. בשמה של הלאומיות המצרית ביקר את השלטון המושחת והוגלה פעם אחר פעם לאירופה. גם משם הוסיף לכתוב ולהפיץ עיתונים שבהם הטיף למען לאומיות מצרית

התקופה שנמשכה משלהי המאה ה-18 ועד מלחמת העולם הראשונה מכונה לעתים בתולדות מצרים 'המאה ה-19 הגדולה'. הייתה זו תקופה של התפתחות בתחומים שונים ובמהלכה התעצבה מצרים כמדינה מודרנית. ההתפתחות בישרה על עידן חדש גם ביחס ליהודים: התחזקות ביטחונם האישי במצרים במחצית הראשונה של התקופה ופריחה בסופה.

הממשל הריכוזי שייסד מוחמד עלי פאשא בשנות העשרים של המאה ה-19 הכניס חוק וסדר במדינה כולה וגם בחיי היהודים. ב-1840 קם באלכסנדריה ועד קהילה יהודי ראשון, ומעריכים כי ב-1861 חיו במצרים כעשרים אלף יהודים.

בתקופת שלטונו של אסמאעיל פאשא (1863-1879) צברו מגמות המודרניזציה תאוצה. חנוכת תעלת סואץ ב-1869 הגדילה מאוד את חשיבותה הבינלאומית של מצרים. פתיחת השערים להון מערבי והעלייה בהיקף ההשכלה וההכשרה המקצועית הגבירו את מעורבות היהודים בכלכלה ובחיי הציבור, ויהודים היגרו למצרים מארצות שונות באירופה. משנאלץ אסמאעיל להתפטר בלחץ המעצמות התעוררו מהומות ולבסוף פרץ 'מרד עוראבי' שבישר את ראשיתה של הלאומיות המצרית המודרנית.

לאחר כישלון המרד והכיבוש הבריטי של מצרים ב-1882 נוהלה כלכלת מצרים בפיקוח בריטי, אולם מתחת לפני השטח רחשה כל העת הלאומיות המצרית, עד שבראשית המאה העשרים זכתה מצרים לעצמאות מדינית. יהודים מעטים בלבד נטלו חלק בהתעוררות הלאומית והפוליטית של הציבור המצרי המשכיל, והבולט שבהם היה יעקב ג'יימס צנוע.