ביום ראשון, י"ג בסיון תשנ"א (25.5.1991), קמו אזרחי ישראל לבוקר דרמטי. מהדורות החדשות נפתחו בתיאורים מרגשים על אלפים מיהודי אתיופיה היורדים ממטוסים בנתב"ג והעיתונים מלאו בתמונות של העולים. 14,310 עולים הגיעו תוך כ־ 35 שעות במבצע חשאי שכונה ' מבצע שלמה' —  על שמו של המלך שלמה שעל פי המסורת היה אחראי להגעתם של היהודים לאתיופיה.

המניע למבצע היה חוסר היציבות הפוליטית באתיופיה, שהחל שנים רבות קודם לכן, ב־1974, עם ההפיכה הצבאית שבעקבותיה השתלט הרודן מנגיסטו היילה מריאם על המדינה. 1977־1984 הסתננו אלפי יהודים למחנות בסודן במטרה להגיע בהמשך לישראל, ומשם הוטסו ארצה בחשאי בשנים  1984־1985 במסגרת 'מבצע משה'. המבצע נקטע לאחר שקיומו הודלף לעיתונות ואלפי יהודים נותרו במחנות בסודן ובאדיס אבבה.

ב־ 1989 פתחה ישראל שגרירות באדיס אבבה ובהמשך התהדקו היחסים בין אתיופיה לישראל לאחר שסופקו לאתיופיה אלפי רובים ופצצות ונשלחו יועצים צבאיים וקצינים לאימון המשמר הנשיאותי ויחידות קומנדו. בתמורה הסכימה ממשלת אתיופיה לאפשר את עליית היהודים לישראל. סוכם כי 500 יהודים יעלו מדי חודש בתמורה לעזרה כלכלית, לסיוע חקלאי ולאספקת ציוד רפואי. בראשית 1991 עמד שלטונו של מנגיסטו ליפול. כוחות המורדים התקרבו לאדיס אבבה והתעורר חשש כבד לשלומם של היהודים שהמתינו בעיר. התחיל משא ומתן בהול בין ממשלת ישראל בראשות יצחק שמיר לבין מנגיסטו במטרה להעלות יהודים אלה. בסיון תשנ"א (1991) נמלט מנגיסטו מאתיופיה ובמשא ומתן בין מקורביו לבין ישראל סוכם כי יהודי אתיופיה יעלו ארצה תמורת 35 מיליון דולר ומקלט בארצות הברית לאחדים מבכירי השלטון.