לאורך השנים התנגדה העמדה החרדית הרווחת למתן זכות הצבעה לנשים, אך כיום השתתפותן של נשים חרדיות בבחירות היא כמעט מובנת מאליה. מה הפך את האיסור להיתר?

עד תחילת המאה העשרים ברוב מדינות העולם לא הייתה לנשים זכות הצבעה. לכן, גם באותן המדינות שבהן השתתפו יהודים בבחירות לא עלתה שאלת זכות ההצבעה של נשים על הפרק. בבחירות למועצות הקהילות היהודיות השתתפו מאז ומעולם גברים בלבד, ורק הם נבחרו להנהגתן. היות שכל הבוחרים, ולא רק החרדים, היו גברים, להצבעתן של הנשים לא הייתה השפעה על מידת הייצוג של הקבוצות השונות בקהילה. לכן, כדי לא לפגוע בציבור הדתי והחרדי, ברוב הקהילות המשיכו לשלול את זכות הבחירה מנשים.

 

עת לעשות לה'

לאחר מלחמת העולם הראשונה קמו מדינות חדשות על חורבותיהן של האימפריות הישנות, השתנו הזמנים והשתנו הזמירות. מדינות כמו רוסיה, פולין, צ'כוסלובקיה ורומניה, שבהן חי אז רוב רובו של העם היהודי והציבור החרדי בכללו, התירו לנשים להשתתף בבחירות לעיריות ולממשלה. במצב כזה המשך שלילת זכות ההצבעה משים היה עלול לפגוע בייצוגם של היהודים, והנהגת הקהילה הדתית ניצבה בפני דילמה. מצד אחד חששו הרבנים לפרוץ גדר ולהתיר לנשים את מה שלא הותר להן מעולם, ומצד שני היה ברור כי האיסור על הנשים להצביע יפגע בניסיונם של שומרי המצוות לקדם את אורחות חייהם ולזכות במשאבי המדינה.

הראשונים להיכנע לגזרת הגורל היו אחדים מרבני וילנה, ירושלים דליטא, שב-1919 התירו לנשים להצביע בבחירות העירוניות. וכך כתב הרב חיים עוזר גרוז'ינסקי, מחשובי הרבנים בעיר ומי שעמד בראש הנהגת היהדות החרדית בליטא כולה:

לפי הסדר הקבוע מהרשות הייתה להנשים זכות הבחירה לבחור. האם יכלו שלומי אמוני ישראל לעמוד מנגד ולבלי להשתתף בהכנסייה הראשית ולהניח בידי החופשים שיהיו הם הרוב המכריע לחקוק חוקי אָֽוֶן ככל העולה על רוחם? ואם ביחיד אמרו במקום סכנת נפש אחת הטובעת במים איזהו חסיד שוטה וכו'. אם כן, הדבר נוגע לכלל ישראל של כמה מיליונים נפשות מישראל הטובעים בטיט היָוֵן ודת קדשנו בסכנה מאויביו מבית ומחוץ על אחת כמה וכמה ההכרח לחוש להצלתם ועל זה אמרו עת לעשות לה' ('אגרות רבי חיים עוזר' ב, עמ' כט-ל).

כמה שנים לאחר מכן נעשתה אגודת ישראל מפלגה פוליטית והיא נאבקה להשיג השפעה במוסדות הממשלה ובעיריות בפולין, וראשיה התירו הצבעת נשים חרדיות כדי לא להפחית בחצי את כוחם הפוליטי. הדבר עזר להם במאבקם הן נגד הכוחות האנטישמיים והן נגד המפלגות החילוניות החזקות כמו הבונד האנטי-דתית והמפלגות הציוניות.

משיקולים דומים הסכים אפילו הרבי ממונקטש שבצ'כוסלובקיה שנודע בקנאותו הרבה והסתייג גם מאגודת ישראל שלא להגביל השתתפות נשים בבחירות לעירייה או לממשלה. גם במדינות אחרות שבהן פעלו רבנים קנאים, למשל בהונגריה או בחבל טרנסילבניה שברומניה, הפכה השתתפותן של נשים בבחירות לעיריות ולממשלה למובנת מאליה ואיש מבין הרבנים לא אסר אותה.