יהודים ונוצרים חיו אלה לצד אלה באירופה בימי הביניים, אך גדרות גבוהות הפרידו בין הקהילות. האם ניתן לשבת על הגדר גם כשהיא גבוהה כל כך מבלי להסתכן בנפילה? סיפורו של קלמן מרגנסבורג בוחן שאלה זו. קלמן בדק אפשרויות וניסה את החיים הנוצריים. האם הייתה דרך חזרה?

תיעודים עבריים של אירועי מסע הצלב הראשון מספרים כי רבים מבני הקהילה היהודית בעיר רגנסבורג שעל נהר הדנובה בחרו להמיר את דתם לנצרות כשנאלצו לבחור בין המרת דת למוות. עם זאת, כותבי הטקסטים הללו, אנשי חבל הריינוס במאה ה-12, בחרו להצניע מקרים אלה בשולי התיאור ההיסטורי של המאורעות, ולהדגיש דווקא את המקרים שבהם יהודים בחרו להקריב את חייהם ואת חיי יקיריהם כאשר נדרשו לבחור בין טבילה לנצרות לבין מיתה. הזיכרון התרבותי של יהודי אשכנז הפנה זרקור אל סיפוריהם של מקדשי השם והם תוארו בקינות, בסליחות ובספרי זיכרון – 'ממורבוכר'. 

כך נוצר הרושם המוטעה כאילו תופעת ההמרה באשכנז הייתה נדירה. מעיון בספרות ההלכתית האשכנזית ובספרות הגרמנית והלטינית מימי הביניים מצטיירת תמונה אחרת – הגם שלא היו המרות דת המוניות כפי שקרה בחצי האי האיברי בקנ"א (1391), הרי מתברר שהמרות דת של יחידים היו חלק בלתי נפרד מחיי המיעוט היהודי בארצות הנוצריות באירופה.

עם זאת, המקורות המתארים את החיים לפני המרת הדת ולאחריה הם מעטים. קלמן, חזן מרגנסבורג שחי במחצית השנייה של המאה ה-15, הלך על הקו הדק שבין יהדות לנצרות, ולכן סיפורו הייחודי מסמן את שטח ההפקר ואת הגבול שבין השתיים. אזור זה מתגלה כמעניין ביותר במצב הפוליטי והמשפטי המיוחד של העיר רגנסבורג ויהודיה בתקופה זו. הסיפור של קלמן התרחש אחרי מאות שנים של שכנות טובה יחסית בין יהודים לנוצרים ברגנסבורג – בניגוד לערים אחרות בגרמניה שבהן סבלו היהודים מרדיפות במסעות הצלב ובפרעות אחרות.

 

עיר ואם על הדנובה

כשעומדים על גשר האבן המרשים שנבנה באמצע המאה ה-12 מעל נהר הדנובה במטרה לחבר בין צפון אירופה לדרומה נפרסת מדרום העיר רגנסבורג. ראשיתה של העיר, כמו רבות מערי גרמניה הקדומות, במחנה צבאי רומי שהוקם בשפך נהר הרגן אל הדנובה. הקיסר פרידריך ברברוסה יצא ב-1182 דרך שער רחב ידיים המתחבר אל הגשר יחד עם עשרות אלפי לוחמים צליינים בדרכם לעבר ארץ ישראל במסע הצלב השלישי. במשך כ-300 שנה הייתה העיר שעל גדות הדנובה לבה הפועם של בוואריה הגרמנית, מוקד משיכה לסוחרים, למהגרים, לעולי רגל ולמלומדים.

העיר הלכה והתפתחה, וכך גם הקהילה היהודית אשר ישבה בה עוד מאז המאה העשירית ונחשבה לאחת מהקהילות היהודיות הוותיקות ביותר על אדמת גרמניה. ברגנסבורג חיו האחים בני מכיר מחברי ספר ההלכה הקדום 'מעשה המכירי', רבי יהודה החסיד המזוהה עם חסידות אשכנז, בן זמנו מחבר ספר המסעות 'סבוב הרב פתחיה מרגנסבורג' ואחדים מבעלי תוספות. ב-1227 כבר עמד במרכז העיר רגנסבורג, סמוך לקתדרלה הגדולה, בית הכנסת הגדול של העיר שהכיל יותר מ-300 מקומות ישיבה. העיר התגאתה בשמירה על שלום יהודיה גם בעתות פורענות דוגמת מסעי הצלב, והיהודים נהנו מזכויות יתר כלכליות המעידות על חשיבות המסחר שבו עסקו בעיני הקיסר.

למרות עליות וירידות במעמדם של היהודים בעיר נשמר האיזון המיוחד בין יהודים לנוצרים ברגנסבורג לאורך השנים, אך באמצע המאה ה-15 החלו מנשבות רוחות אחרות.

 

עבדי האוצר

מעמדם המורכב של יהודי רגנסבורג משתקף במכתב ששלח שלח הדוכס לודוויג התשיעי מבוואריה לנדסהוט לבישוף של רגנסבורג ב-30 לאפריל 1470, ובו התייחס ליהודי עבריין:

אתמול היו אצלנו השליחים שלכם לידע אותנו בעניין הפשע הבלתי הולם והלא נוצרי שביצע היהודי ברגנסבורג, ולבקש את עצתנו בעניין זה.

על דברים אלה אמרנו לשליחים את דעתנו כי אותו יהודי צריך להישפט בכל החומרה. על כן אנו מבקשים בשם חברותנו לברר יותר את העניין הזה ולהביא ראיות והוכחות (כדי שאפשר יהיה לערוך משפט) ואחר כך יובאו לפסיקה בכל חומרת הדין.

אבל אם מישהו יתכנן לעשות משהו לקהילה היהודית שלנו בעניין זה, הדבר אסור ללא ידיעתו וללא רצונו של החוקר הנסן אברן (הארכיון הבווארי המרכזי במינכן, מכתב 922 מהעיר רגנסבורג).