ברוקן היל שבאוסטרליה היא ככל הנראה אחד המקומות הנידחים ביותר שאליהם הגיעו יהודים שנמלטו מפני הפרעות שפקדו את מזרח אירופה בשלהי המאה ה-19. הקהילה המקומית שגשגה בעיירת הכורים במשך עשורים אחדים, אולם כיום נותרו בעיר יהודייה וחצי, המנסות לשמר את המורשת היהודית שנותרה

ברוקן היל אינה קרובה כלל לנתיב שיהודים רגילים לפסוע בו. בנתיב זה צעדו במשך הדורות יהודים שעייפו מלהיות מדרך לרגלי אחרים. הם הסתלקו מהמקום האחרון שבו נתקלו בעוינות אל המקום הראשון שבו נתקלו בהזדמנות. כזהו גם סיפור לידתה של קהילת קודש בני ישראל ברחוב וולפראם שבברוקן היל.

במאה ה-19 יהודים שמאסו ברדיפות בלטביה ובליטא שמו פעמיהם לאוקראינה והקימו בה מושבות חקלאיות יהודיות, אולם גם שם הם נתקלו בגיוס סלקטיבי לצבא ובפוגרומים שהלכו וגברו בעקבות רצח הצאר אלכסנדר השני ב-1881. אחדים מבין 2.5 מיליון היהודים שנמלטו מרוסיה התגלגלו עד לעיירה המרוחקת ברוקן היל שבערבות אוסטרליה.

יהודים חיו באוסטרליה מאז 1778, עת הגיע לשם המשט הראשון שהביא פושעים מורשעים מבריטניה, וביניהם גם יהודים אחדים. הם התיישבו במפרץ סידני, ובראשית המאה ה-19 בנו בית כנסת. חיים יהודיים הכו שורש בסידני ומאוחר יותר גם בטסמניה, בוויקטוריה, בפרת', באדלייד ובבריזביין, וגם בערים אלה נבנו בתי כנסת. בוויקטוריה היו קהילות רבות – ובתי כנסת רבים – ומכולם שרד רק בית הכנסת של בלרט שעדיין נמצא בשימוש מדי פעם. הקהילות היהודיות מחוץ לערים היו מעטות ופזורות. בית הכנסת של ברוקן היל הוא אחד משני בתי הכנסת שהוקמו בניו סאות' ויילס הכפרית.

 

 

טובה תחת טובה

מרבצי הכסף, העופרת והאבץ הגדולים ביותר המוכרים לאנושות הפכו את ברוקן היל לשם שגור בפי כל באוסטרליה, בסין ובבורסות לניירות ערך ברחבי העולם. אולם עיר מכרות זו מרוחקת מערי החוף הגדולות של אוסטרליה ושוכנת בשטחיה הפנימיים, הצחיחים והבלתי מסבירים פנים של אוסטרליה, המכונים 'המרכז האדום'. ועדיין, לשם עשו דרכם יהודי מזרח אירופה הנמלטים. שם נאספו, התקהלו, שמרו כשרות, נישאו, פרו ורבו ואף נקברו, והכל על פי ההלכה היהודית האורתודוקסית.

מעטים היו היהודים שעבדו במכרות בברוקן היל; רובם פנו לעסקים והפכו לחנוונים ולסוחרים, אך הם מעולם לא שכחו את הדלות ואת הדיכוי שחוו ברוסיה. משום כך, בעת שהכורים התאגדו ושבתו בדרישה לקבל שכר סביר, הפגינו היהודים אהדה ותמיכה מעשית בכורים הרעבים ובמשפחותיהם. כאשר ניסו בעלי המכרות להרעיב את הכורים עד שייכנעו, האריכו בעלי העסקים היהודים את מועד הפרעון ומכרו לשובתים בהקפה ארוכת טווח, וכך אפשרו להם להמשיך לשבות עד שדרישותיהם נענו. אפיזודה זו הביאה לתוצאות בלתי צפויות.

ב-1895 גייסה הקהילה היהודית כסף לבניית בית כנסת בברוקן היל. במהלך ייחודי של נדיבות בין דתית תרמו תושבים מקומיים לא יהודים לקרן שהוקדשה לבנייה. לפי מה שסופר הכמרים הנוצרים אפילו הפצירו בצאן מרעיתם לתרום. בית הכנסת נבנה ונחנך ב-1910.

הקהילה היהודית במקום לא מנתה מעולם יותר מ-150 נפש, אך למרות זאת עמד בראשה רב והיו לה שטח קבורה נפרד וזהות ברורה. כבנו של מוהל שנולד בשנה שבה נבנה בית הכנסת בברוקן היל, וכמי שעסק במלאכת קודש זו בעצמו בעבר, אני תוהה מי מל את בני ברוקן היל.

מאה שנה מאוחר יותר, לאחר שיהודים רבים עזבו את העיר כדי לאפשר לילדיהם למצוא בני זוג יהודים, ואלה שנותרו בה נפטרו, העיר ברוקן היל עדיין מכבדת את זכרם ומתפארת בסיפור בית הכנסת.