כבר למעלה מ-400 שנה שספריו של רבי יוסף קארו הם הבסיס לדיון ההלכתי. האיש שנולד בין המצאת הדפוס לגירוש ספרד עבר בקהילות ישראל, ראה ספרים שונים וחלם על הדפסת חיבור הלכתי אחד לכולם. ליצור דפוסי התנהגות מתוך מהפכת הדפוס

צמד היצירות ההלכתיות המרכזיות של רבי יוסף קארו – 'בית יוסף' ו'שולחן ערוך' – שינו באופן מהותי את השיח ההלכתי מאז ועד היום. מבחינות רבות הן מהוות את קו הגבול השברירי בין מה שמכונה 'תקופת הראשונים' למה שמכונה 'תקופת האחרונים' בהיסטוריה של היצירה ההלכתית היהודית. מאז שהופצו שני החיבורים באמצע המאה ה-16 לא ניתן לדון בהלכה מבלי להתייחס למה שנאמר בהם, בין אם בהסכמה ובין אם במחלוקת. ההשפעה הרבה של צמד הספרים החשובים שלובה בטכנולוגיה שאפשרה הפצה מהירה שלהם בזמן קצר ובעותקים זהים בכל רחבי העולם היהודי – טכנולוגיית הדפוס החדשה.

עשורים בודדים לאחר שגוטנברג השיק את טכנולוגיית הדפוס החדישה שלו נולד ב-1488 בפורטוגל בן לאפרים קארו, בן למשפחת רבנים שהגיעה לשם מקסטיליה ושמו יוסף. ארבע שנים מאוחר יותר גורשו יהודי ספרד, וב-1498 חרבה גם קהילת פורטוגל שחויבה כולה להתנצר, ומהמרכז היהודי החשוב באי האיברי נותרה רק תפארת העבר. משפחת קארו, ואתה יוסף הצעיר, המשיכה במסעותיה ונדדה כמו המוני יהודים אחרים אל האימפריה העות'מאנית שאפשרה ליהודים לשמור על דתם. יוסף למד תורה מפיו של דודו, רבי יצחק קארו.

כשם שכיום הילדים נולדים למציאות שיש בה אינטרנט ומבינים את הטכנולוגיה אחרת מאלה שפגשו אותה בשלב מאוחר יותר בחייהם, כך רבי יוסף קארו גדל במציאות שבה התהוותה תרבות הדפוס. הדפוס העברי החל באיטליה ומשם הגיע לספרד ולפורטוגל. מבחינות רבות הייתה טכנולוגיית הדפוס החדשה המשך ישיר של תעשיית העתקת הספרים ההמונית שקדמה לה, אך מבחינות אחרות הייתה מהפכת הדפוס חידוש מוחלט: האפשרות להדפיס עותקים רבים של אותו ספר בעלות נמוכה מאוד בהשוואה להעתקה ידנית שינתה מהותית את עולם הידע והלמידה. כישרונותיו הרבים והייחודיים של רבי יוסף קארו הפכו אותו לא רק לגאון תורני ולפוסק חשוב, אלא גם למי שידע להשתמש בטכנולוגיה החדשה באופן יוצא דופן לזמנו, שהשפיע מאוד על המשך הפצת הידע התורני בדפוס.

בשנת רפ"ב (1522) התגורר רבי יוסף קארו הצעיר באדירנה, היא אדריאנופול. בתקופה זו הייתה אדריאנופול עיר מרכזית, ועד כיבוש קונסטנטינופול ב-1453 שימשה גם בירתה של האימפריה העות'מאנית שהתפשטה בעקבות כיבושיה.

 

מפעל הכינוס

בזכות הדפוס ובזכות נדודיו נחשף רבי יוסף הצעיר ליצירה תורנית של חכמים מקהילות שונות. הוא לא ראה בריבוי הגדול של ספרי היצירה התורנית ברכה אלא תקלה. לדעתו האידאל היה ספר המכיל מידע הלכתי חד משמעי שיאפשר קבלת הכרעות. העובדה שמחברי הספרים כתבו את דעתם בלי להתייחס לשיטות שבספרים מקבילים הפריעה לו במיוחד, שכן במצב כזה רק מי שילמד את כל הספרים יוכל לדעת מהן השיטות שביניהן צריך להכריע. את הבעיה הזו ביקש לפתור בפרויקט שבו החל באדריאנופול ושעתיד היה להעסיק אותו במשך שנים ארוכות: יצירת חיבור אחד שיכיל את כל הידע ההלכתי הקיים ממקורותיו ועד להכרעת הדין. הספר, שנקרא לימים 'בית יוסף', נועד לרכז יחד את המקורות התלמודיים לכל דין, ואת שלל הדעות ההלכתיות השונות לגביו, במטרה לאפשר הכרעה ברורה ומבוססת. תהליך הכתיבה היה ארוך מאוד. הגרסה הראשונית של בית יוסף הייתה מוכנה כעבור עשרים שנה, ואילו הגרסה הסופית הושלמה בצפת 32 שנה אחרי תחילת העבודה באדריאנופול.

המודעות של רבי יוסף קארו לכוחה של הטכנולוגיה שכינה 'עט ברזל ועופרת בדפוס' מתבטאת בצורה מפורשת בהקדמתו לבית יוסף, שבה תיאר את מטרותיו, את יעדיו ואת שיטות עבודתו:

והנה בא לידי קצת תשובות הרשב"א כתובות בעט ברזל ועופרת בדפוס וכתוב בתחילתן שהם תשובות הרמב"ן. וכשאני כותב מאותן תשובות, אף על פי שאני יודע שהיא תשובת הרשב"א אני כותב: כתוב בתשובות להרמב"ן, לפי שספרי הדפוס מצויים ביד כל אדם, ומי שירצה לעיין לשון התשובה עצמה יוכל לעמוד עליה.

כלומר, בשל האחידות שיוצר הדפוס ובשל תפוצתו הרחבה בחר רבי יוסף קארו להשתמש בכותר שבחרו המדפיסים לספר, למרות שמדובר בטעות. על אף הידיעה המוצהרת שהוא מתייחס לטקסט שנכתב על ידי הרשב"א הוא יקרא לו בספרו בשם המטעה 'תשובות להרמב"ן', משום שזו כותרת הספר שבו השתמש, והוא הניח כי כך הוא זמין לקוראיו שלו. הבנתו של רבי יוסף קארו את כוחו של הדפוס כמייצר סטנדרט אחיד היא כנראה גם זו שעמדה בבסיס יצירת הספר בית יוסף כולו: לשנות מן היסוד את האופן שבו לומדים הלכה בכל רחבי העולם היהודי.

בסוף ההקדמה לבית יוסף ציין רבי יוסף קארו שני טעמים לקריאת החיבור בשמו שלו: הטעם הראשון, רמז לפעילותו של יוסף המקראי. איסוף כל מקורות ההלכה וארגונם מחדש מקביל לאיסוף התבואה שארגן יוסף במצרים. כשם שאיסוף התבואה אל בית יוסף המקראי סיפק את הצרכים הפיזיים של בני התקופה, כך איסוף כל מקורות ההלכה ב'בית יוסף' יספק את הצרכים הרוחניים של העם היהודי. והטעם השני, חשיבותו של הספר כגולת הכותרת של יצירתו: "ועוד טעם שני כי זה חלקי מכל עמלי והוא ביתי בעולם הזה ובעולם הבא".

שורה זו חושפת טפח ומסתירה טפחיים. רבי יוסף קארו לא היה רק איש הלכה, אלא עסק גם בתורת הנסתר. בין היתר הוא זכה בעקביות להתגלויות של מגיד, שלעתים התגלה אליו בדמות המשנָה ששינן כדי לזכות להתגלות. עדות לקיומו של מגיד כזה שהתגלה אליו יש בידינו עוד מימי חייו. כך למשל באיגרת שכתב רבי שלמה אלקבץ מסופר כי במהלך תיקון ליל שבועות בסלוניקי – שהוא תיקון ליל שבועות הקדום ביותר הידוע לנו – שמעו בני החבורה כולה דברי התגלות מפי רבי יוסף קארו. קיומן של רשימות שכתב רבי יוסף קארו בעקבות התגלויות אלה היה ידוע, אולם מהדורותיו הראשונות של הספר 'מגיד מישרים' הודפסו רק באמצע המאה ה-17. במשך מאות שנים ניטש ויכוח על שאלת האותנטיות של הספר ועל מהימנות השיוך שלו לרבי יוסף קארו, אולם בעשורים האחרונים מסכימים החוקרים שאכן מדובר בקטעים פרי עטו שנכתבו בעקבות ההתגלויות שהיה ידוע על קיומן. בין היתר מספר רבי יוסף קארו במגיד מישרים על יחסו של המגיד למפעלו ההלכתי:

עוד אמר לי שיעזרני לגמור חיבורי בלי שום טעות וסיג ושיאירו בו עיני כל ישראל, ושאקרא אותו בית יוסף כי הוא שמו הראוי לו, כי הוא ביתי בעולם הזה ובעולם הבא ('מגיד מישרים', מהדורה קמא, פרשת ויקהל).