בצל טראומת המצור במלחמת העצמאות שורטטו גבולותיה החדשים של המדינה, ונוצר האזור שכונה מאז פרוזדור ירושלים. בחול המועד פסח לפני 75 שנה, במלאות שנתיים למדינה, הגיעו מתיישבי הפרוזדור לבירה וצעדו בתהלוכה חגיגית עם תושבי ירושלים. התהלוכה שיקפה את שאיפותיהם הגדולות, את חששותיהם ואת שמחת התקומה

בתקופת הדיונים על תכנית החלוקה שהעלתה ועדת פיל ב-1937 נעשה שימוש במושגים פרוזדור, מסדרון ומובלעת בהקשר של ירושלים, אך השם פרוזדור ירושלים נולד רק לאחר הקמת המדינה. בעת שעסקו בסוגיית הדרך לירושלים השתמש יוסף ויץ, מראשי קק"ל, פעמים רבות במונח פרוזדור. בהרצאה שנשא כעשור מאוחר יותר בכנס לידיעת הארץ תיאר את האזור:

הרצאתי, הנושאת בתכנית הכנס את השם "פיתוח ההר וישובו", לא תהא מהלכת על פני ההר בישראל כולו, כי אם תהא מדלגת בהר יהודה וירושלים … בתחומיו המצומצמים שבמדינת ישראל והקרוא בפינו, מאז שנתחדשה עלינו המדינה, בשם 'פרוזדור ירושלים'. ואמנם נאה הוא השם לחלק זה של ההר, בשל גבולותיו המדיניים הסוגרים על ירושלים הבירה מדרום ומצפון, ומתמשכים ויורדים מערבה כשהרווח ביניהם מתרחב והולך, עד שהם נסבים ופונים כל אחד לעברו – הדרומי לא רחוק ממבוא ביתר לדרום, והצפוני ליד נחשון לצפון. נמצא הפרוזדור זה כעין משפך, שפתחו הצר ליד ירושלים הוא שבעה ק"מ ופתחו הרחב עם השפלה הוא עשרים ק"מ, והשטח כולו כ-250 אלף דונם (יוסף ויץ, "הרי יהודה ושפלתו (פרוזדור ירושלים)", 'יהודה וירושלים – הכינוס הארצי השנים עשר לידיעת הארץ', עמ' 166).

השימוש במונח 'פרוזדור ירושלים' נשמע כבר בקיץ 1948 כאשר נחנך כביש הגבורה שהוביל לירושלים תוך עקיפת הכפר לטרון שנותר בשטח האויב. הנהגת היישוב התמודדה באותם הימים עם התכנית שהציג הדיפלומט השוודי פולקה ברנדוט לבינאום ירושלים. דב יוסף, ששימש כמושל הצבאי של ירושלים בתקופת המלחמה, ציין כי לא תהיה התנגדות לדון על הצעות פירוז, אך הוסיף:

הממשלה תעמוד בכל תוקף על התביעה שירושלים החדשה תסופח למדינת ישראל עם פרוזדור ישיר אליה ("ד"ר יוסף: לא נסרב לדון על הצעת פירוז", 'על המשמר', כ"ו באלול תש"ח, 30.9.1948, עמ' 1).

דב יוסף התייחס לאזור הסמוך לכביש כפרוזדור רחב ובטוח מהרי יהודה לשפלת החוף, ואף נתן את הכותרת 'פרוזדור ירושלים' למפת האזור שהביא בספרו 'קריה נאמנה – מצור ירושלים 1948'.

בסיום מלחמת העצמאות היו במרחב הפרוזדור כשלושים כפרים ערביים נטושים. הגורמים המיישבים ראו חשיבות רבה במילוי החלל בהתיישבות יהודית חקלאית אשר תהווה עורף כלכלי וביטחוני לעיר, ותסכל את התכניות להעביר את האזור לשלטון הערבים:

האורגים בז'נבה יריעות תוהו של 'תקנון לבינאום ירושלים' מקורי עכביש של יום אתמול שחלף לבלי שוב. ירושלים בירת ישראל יישובים עברִים סביב לה מעתה ועד עולם (ז"ל, "מול ניסיונות חבלה", 'דבר השבוע', כ' בניסן תש"י, 7.4.1950, עמ' 3).

כשלושים היישובים שקמו בין ירושלים לשפלה החלו להתבסס, אך התמודדו עם קשיים רבים. מספר המתיישבים עמד בתחילת הדרך על כששת אלפים איש, רובם ככולם עולים חדשים.

מעמדה של ירושלים לא היה מובן מאליו. בהפגנת הלח"י נגד יוזמת הרוזן פולקה ברנדוט הונף השלט "שטוקהולם שלך ירושלים שלנו" | צילום: משה מרלין לוין, אוסף מיתר, אוסף פריצקר, הספרייה הלאומית

מעלים רעיונות

שנתיים לאחר מלחמת העצמאות ושחרור הדרך לירושלים, כאשר היישובים החקלאיים ממערב לעיר כבר היו מבוססים יותר, יזמו עיריית ירושלים והגופים המיישבים מפגן גדול בבירה בהשתתפות נציגי היישובים החקלאיים. ההכנות שיקפו את רוח התקופה ואת הרצון לחבר בין הפרוזדור לטרקלין שאליו הוא מוביל. על רקע השנים הקשות שעברו על ירושלים הבהיר שלמה זאבי, מנהל לשכת העיתונות והמודיעין של העירייה, את המטרה שלשמם מתקיימים האירועים:

המגמה היא לנטוע בלב יהודי ירושלים ביטחון על ידי היישובים שהוקמו סביב לה מאז החלה מלחמת השחרור, ולהפגין ביום זה את החיל החקלאי המשקי שבסביבת ירושלים (פרוטוקול ועדת הטקסים, ט"ז באדר תש"י, 5.3.1950).

בעדכון לקצין הסעד והתרבות של המשטרה חזר זאבי והדגיש: