מה חשבו במצרים על סיפור יציאת מצרים? לכותבים יוונים שחיו במצרים היו גרסאות משלהם לסיפור עזיבתם של יושבי ארץ יהודה את ארצם, והן מגלות מה קורה כשלוקחים פרטים מסיפור ידוע והופכים את נקודת המבט

יציאת מצרים בהנהגת משה היא מאבני היסוד במסורת העם היהודי. הזיכרון מעוגן במצווה המקראית לספר לדורות הבאים כי אבות אבותיהם עזבו את מצרים מרצון, על אפם וחמתם של פרעה ובני עמו המצרים, וכי תשועת ישראל עמדה בסימן תבוסת העם המצרי והשפלתו. בתקופה ההלניסטית התגבשה במצרים מסורת שונה באשר לאירועים. מפיצי המסורת היו יוונים שחיו במצרים, ולשיטתם אבות אבותיהם של היהודים גורשו ממצרים בכוח בשל היותם אנשים מזוהמים שהפיצו צרעת.

זו הייתה רק אחת מהעלילות המצויות בכתבים יווניים בגנותם של יהודים. לפי עלילה אחרת – המוזכרת לראשונה אצל מנסיאס איש פאטרה ב-200 לפסה"נ לערך, וחוזרת בדברי כותבים אחרים – היהודים סוגדים לפסל זהב בדמות חמור או ראש חמור, ובגרסאות אחרות לדמותו של משה הרוכב על חמור. משערים שמקור הזיהוי הוא בדמות של האל המצרי השנוא סת – טיפון במסורת היוונית – המזוהה עם חמור. סופרים אחרים כתבו כי בבית המקדש בירושלים היהודים מקריבים קרבנות אדם של אנשים שאינם יהודים. הכותב היווני אפיון אפילו תיאר שבועה על שנאת זרים שבה מסיימים כביכול היהודים את טקס הקרבתו של נכרי.

 

גירוש הזרים

הראשון מבין הסופרים היוונים שתיאר את אירועי יציאת מצרים היה הֵקָטָאיוֹס איש אַבְּדֵרָה, היסטוריון אשר פעל במפנה המאה השלישית לפסה"נ והיה מקורב למלך מצרים תלמי הראשון. בנספח לחיבורו הגדול על מצרים כתב הקטאיוס תיאור מפורט על העם היהודי, מוצאו, דתו ומנהגיו. לדבריו, במצרים העתיקה פרצה מגפה, והמצרים פירשו אותה כביטוי לזעם האלים על כך שזנחו את הפולחן המקומי בהשפעת בני עמים זרים שהתגוררו במצרים. כדי לעצור את המגפה ולהרגיע את האלים החליטו המצרים לגרש את כל הזרים מארצם. קבוצה של זרים בולטים ופעילים בראשות דנאוס וקדמוס גורשו לחופי יוון. בהמשך כתב הקטאיוס:

הקבוצה הגדולה יותר גורשה לחבל ארץ הקרוי כיום יהודה, שאינו רחוק ממצרים והיה אז לא מיושב לחלוטין. בראש ההתיישבות עמד אדם בשם משה, שהתבלט הן בתבונתו הן באומץ לבו (Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, vol. 1, pp. 27-28).

הקטאיוס התייחס גם למנהגי היהודים:

המנהגים שביסס משה שונים מאלה של עמים אחרים, שכן כתוצאה מגירושם ממצרים הוא הנהיג אורח חיים בלתי חברותי וחסר סובלנות (שם, עמ' 28).

חוקרים טוענים כי הקטאיוס מיזג את סיפור גירוש הזרים שמצא במקורות מצריים עם המסורת היוונית על דנאוס וקדמוס שהביאו את התרבות המצרית ליוונים. נראה כי הקטאיוס שמע את המסורת המקראית על יציאת מצרים מיהודים מקומיים שעמם נפגש, שכן בימיו התורה עדיין לא תורגמה ליוונית. תיאורו מתייחס לגירוש כל הזרים ולא רק לגירוש היהודים, אך במשך השנים נוספו לסיפור פרטים עוינים דווקא כלפי היהודים.