בניגוד למקומות אחרים בעולם, במזרח התיכון לא נמצאו שרידים רבים של דינוזאורים, אך המעט שנמצאו מצטרפים לשרידים של זוחלים ימיים קדומים ושל מיני חיות אחרות ומספרים לנו מה היה בארץ ישראל לפני מיליוני שנים

אינספור יצורים, קטנים כגדולים, נכחדו מאז ראשית החיים על פני כדור הארץ ועדיין נכחדים כיום, אבל אף אחד מהם לא עורר עניין ציבורי רב כמו זה שעוררו הדינוזאורים. למרות שמדובר רק בקבוצה אחת מתוך מגוון גדול של זוחלים, דווקא הם הפכו לגיבורי התרבות שלנו. הסיבה לכך די ברורה: בני האדם מתרשמים מחיות גדולות, ובין הדינוזאורים היו לא מעט כאלה. אם נוסיף לכך את השיניים הגדולות ואת המבט המאיים של הטורפים, וגם את המסתורין האופף את היעלמותם, הרי לכם סיפור אגדה מהחיים.

החל מהרבע האחרון של המאה ה-18 התגלו בחפירות שונות ברחבי העולם שרידי דינוזאורים מאובנים. מטמון גדול זה מעניק לנו חלון הצצה נדיר אל הימים הרחוקים לפני מיליוני שנים שבהם הזוחלים הם שהיו בעלי הבית במקום. זוחלים גדולים הופיעו כבר בסוף עידן הפלאוזואיקון, אבל עידן המזוזואיקון התאפיין בשגשוג ובשליטה של הזוחלים הענקיים הקדומים. הם הגיעו לשיאים במגוון המינים ובגודלם, ואכלסו בתי גידול רבים ביבשה, בים ובאוויר. עידן המזוזואיקון מחולק לשלושה תורים, שבמונחים גאולוגיים משך זמנם היה קצר בהשוואה לעידנים: תור הטריאס, תור היורה ותור הקרטיקון. הדינוזאורים הופיעו כבר בתור הטריאס, לפני 220 מיליון שנה בקירוב, והם התקיימו על פני כדור הארץ עד שנכחדו לפני 66 מיליון שנה, בסוף תור הקרטיקון. חישוב פשוט מראה כי הדינוזאורים שלטו על פני כדור הארץ לצד זוחלים קדומים אחרים כ-155 מיליון שנה. לשם השוואה, השרידים הקדומים ביותר של האדם הנבון – ההומו ספיינס – הם מלפני כ-300 אלף שנה. 

 

עקבות באבן

הידע הזואולוגי שלנו בדבר קיומם של יצורים קדומים מגיע לרוב ממצאים מאובנים. המאובנים מאפשרים לנו לסווג את היצורים בעולם החי ואף ללמוד במידה מסוימת על אורחות חייהם.

חקר המאובנים נקרא פליאונטולוגיה, ואחד הפליאונטולוגים החשובים בכל הזמנים היה המדען הצרפתי הברון ז'ורז' קיווייה (1769-1832). קיווייה נחשב לאבי האנטומיה ההשוואתית. השיטה שפיתח אפשרה לנחש את צורתם של בעלי חיים גם כאשר התגלו מאובנים המכילים רק חלקים קטנים מהם. הוא השווה בין ממצאים חלקיים של יצור מסוים לבין ממצאים שלמים יותר של יצור אחר מטיפוס דומה, וכך היה ניתן לשחזר אינספור ממצאים חלקיים של יצורים קדומים שהתגלו ברחבי העולם. 

בראשית שנות השבעים של המאה ה-18 התגלה במכרה בעיר ההולנדית מאסטריכט הסמוכה לבלגיה סלע ענק ומוזר שבתוכו חלקי גולגולת באורך 1.2 מטר. ליצור שהבליח מתוך הסלע היו פה עצום ושיניים מפחידות, והוא לא דמה לשום יצור מוכר. באותה תקופה עדיין לא שמעו על דינוזאורים והתפיסה הדתית הרווחת באירופה הייתה כי בורא העולם לא היה מניח ליצור שברא להיעלם.

בסוף 1794 כבש צבא נפוליאון את מאסטריכט, וכחודשיים אחר כך הגיע אליה הגאולוג הצרפתי ברתלמי פוז'ה דה סן-פון (Saint-Fond) במטרה להשיג את שריד הגולגולת שהוחבא בינתיים במבצר העיר. חברו של סן-פון הודיע כי הראשון שיצליח להשיג מידע על מיקום הגולגולת ויביאו אליו יזכה ב-600 בקבוקי יין משובח. החיילים הצרפתים, שהיו ידועים כחובבי יין מושבעים, לא חיכו רגע והתחילו לסרוק את העיר. כעבור זמן לא רב חזרה קבוצת חיילים כשבידה הגולגולת הענקית. הממצא הועבר אחר כבוד כשלל מלחמה לפריז ועורר סנסציה גדולה באירופה כולה. 

הראשון שבחן את התגלית בצורה מדעית היה קיווייה, ובזכות מחקרו זכתה הגולגולת להפוך לאחד הממצאים הראשונים שהוגדרו פרהיסטוריים במערב. קיווייה אף זיהה שמדובר בסוג של לטאה גדולה, אם כי לימים התברר שמדובר בזוחל ימי. השם שניתן לאותו יצור היה מוזזאורוס. עצם הרעיון שהיו בעבר בעלי חיים שנכחדו וכבר אינם קיימים היה מהפכני, והמהפכה התפיסתית שחולל קיווייה משפיעה עלינו עד היום.