הר אבו תור שינה את שמו יותר מפעם אחת, ולאורך הדורות השתנו גם המסורות שנקשרו בו, המבנים שנבנו עליו והאנשים שחיו סביבו. כנסייה ביזנטית, קבר שייח', שכונות יהודיות וערביות וקו גבול אחד – כל אלה הם חלק מסיפורו של הר ירושלמי שבכל תקופה לבש פנים אחרות

ייתכן שפסגת הר אבו תור היא המקום שבו עמד אברהם בדרכו אל העקדה, צפה אל הר המוריה וראה את המקום מרחוק. אולי זה המקום שבו השאיר את נעריו עם החמור וירד עם יצחק בנו אל מקום התופת שבגיא בן הינום, כשהאש ורעש התופים של המקריבים את בניהם למולֶך מלווים את צעדיהם ואת מחשבותיהם. ואז, כשעלו יחדיו מגיא ההרגה אל פסגת הר המוריה קרא מלאך ה' אל אברהם: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר" (בראשית כ"ב, י"ב).

הר אבו תור מתנשא לגובה 777 מטר מעל פני הים. הנוף הנשקף ממנו מהפנט, והפסוק "יְרוּשָׁלִַם הָרִים סָבִיב לָהּ" (תהלים קכ"ה, ב') כאילו נכתב מפסגתו. מצפון נראים הר הזיתים, הר ציון והר המוריה – הוא הר הבית שמעמדו הלך והתעצם לאורך ההיסטוריה היהודית, ובהמשך גם בתולדות הנצרות והאסלאם.

במשך אלפי שנים השקיף הר אבו תור על ירושלים, על בוניה ועל מחריביה. אל פסגתו נמשכו בני שלוש הדתות המונותיאיסטיות, והם הותירו בה מסורות, אתרי תפילה ומבנים שעקבותיהם ניכרים עד היום.

 

הר אחד, שלושה שמות

ההר אשר מדרום לעיר נזכר לראשונה בספרו של יוסף בן מתתיהו 'תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים' שנכתב לאחר חורבן הבית השני בשנת 70. כאשר תיאר את תווי סוללת המצור הרומי שהטיל טיטוס על ירושלים הזכיר מדרום להר הבית את מצבת קברו של חנן – הכוהן הגדול שפעל בשלהי תקופת בית שני:

ומשם נמשך דרך נחל קדרון אל עבר הר הזיתים, ומשם נסב דרומה והקיף את ההר … אשר ממעל לעמק בקרבת השילוח, ומשם נטה הדייק מערבה וירד אל עמק (תעלת) המקור הזה, ועלה משם אל מצבת חנן הכהן הגדול (יוסף בן מתתיהו, 'תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים', בתרגומו של שמחוני, ספר ה', פרק י"ב, ב').

ועדת השמות, שהחליפה את שמן של השכונות הערביות שנכבשו במלחמת העצמאות לשמות עבריים, החליטה על בסיס דבריו של יוסף בן מתתיהו לקרוא לשכונת אבו תור בשם 'גבעת חנניה'.

בסוף המאה ה-15 הופיעה לראשונה מסורת נוצרית שזיהתה את החורבות בפסגת הר אבו תור כביתו של בר קַיָּפָא, הכוהן הגדול ששימש במקדש בין השנים 36-18. קיפא נזכר בברית החדשה כמי שהיה מעורב במאסרו של ישו לצד אנשי הסנהדרין:

והאנשים אשר תפסו את ישוע הוליכהו אל קיפא הכוהן הגדול אשר נקהלו שם הסופרים והזקנים (הבשורה על פי מתי, כ"ו, 57).

בעקבות מסורת זו העניקו הנוצרים להר אבו תור את השם 'הר העצה הרעה', המנציח את המקום שבו התקבלה ההחלטה להסגיר את ישו לרומאים. ב-1991 התגלתה בגיא אָצל, הגובל בהר מדרום, מערת קבורה משפחתית מתקופת בית שני, ובה 12 גלוסקמאות – תיבות אבן לשמירת עצמות המת. על הגלוסקמה המעוטרת שבהן מופיע שמו של הנקבר באותיות עבריות – יהוסף בר קיפא, וזו הפעם הראשונה שנמצא שמו בעברית. ייתכן כי זהו קברו של הכוהן הגדול המוכר לנו מספרות חז"ל ומהברית החדשה, או של מי מבני משפחתו, ואולי יש בגילוי זה כדי להסביר את מקורה של מסורת נוצרית נעלמה שחזרה והופיעה בימי הביניים.

השם אבו תור נשמר בפי המוסלמים ומופיע כהפטו החשוב של מוג'יר א-דין, היסטוריון וגאוגרף שכתב בסוף המאה ה-15 את הספר 'תולדות ירושלים וחברון'. הוא חי בירושלים תחת השלטון הממלוכי, וספרו כולל תיאור מפורט של ירושלים בתקופתו, ומסורות ואגדות שרווחו בזמנו. בערך 'דֵיר אבו ת'ור' – 'דֵיר' בערבית הוא מנזר או כנסייה – נכתב כי בפסגת ההר קבור השייח' אחמד אבן ג'מאל, לוחם בצבא צלאח א-דין שנהג לרכוב על שור, ועל כן כונה אבו ת'ור – אבי השור:

לצדה של הבקעה מצד צפון יש כפר שנודע בשם דיר אבּי ת'ור. הוא כפר קטן ובו מנזר שבנו הביזנטים, שנודע … בשם דיר אבּי ת'ור, על שם איש הדת אחמד שהיה צדיק ונודע בשם אבי אלת'ור … בנו של אלמלכ צלאח אלדין קבע את המנזר כהקדש לטובתו ולטובת צאצאיו בשנת 594 להיג'רה (1198). כאשר מת איש הדת אחמד אבו ת'ור נקבר בו, וקברו מפורסם ועולים אליו לרגל ומבקשים אצלו ברכה … תיאורו של איש הדת אחמד אבי ת'ור וסיבת כינויו זה יופיעו בקורות חייו בין (קורות חייהם של) הנכבדים (אורי טל, 'ארץ-ישראל במקורות ערביים בימי הביניים', עמ' 358).

במקום אחר בספרו הסביר מוג'יר א-דין את מקור הכינוי אבי ת'ור:

סיבת כינויו אבו ת'ור הייתה כניסתו לירושלים (במהלך הכיבוש של צלאח אלדין) כשהוא רכוב על שור. הוא נלחם מעליו נגד הפולשים ונקרא (בשם זה) על שום כך (שם, הערה 319).

במפקד העות'מאני שנערך כמאה שנה לאחר כתיבת ספרו של מוג'יר א-דין נמנו בדיר אבו ת'ור 24 משפחות מוסלמיות שהעלו מס למושל ירושלים. נראה כי צאצאיו של שייח' אבו ת'ור המשיכו לשמור על ההקדש המשפחתי של זקנם עד סוף המאה ה-17, ונכבדים מוסלמים ידועים הזכירו את ביקורם בקברו ואת התפילות שנשאו לכבודו בפסגת ההר.

 

שתי כנסיות במרום

בספרו של מוג'יר א-דין נזכרים שרידים של כנסייה ביזנטית בפסגת הר אבו תור, ואפשר לראותם גם היום. בחפירות ארכאולוגיות שערכה רשות העתיקות לאחר מלחמת ששת הימים התגלו באזור הפסגה גם בורות מים ושרידי מבנים נוספים מהמאה השביעית. ייתכן שקיומה של הכנסייה הוביל להתפתחותו של יישוב קטן סביבה.

הכנסייה הקדומה נבנתה כבזיליקה והייתה מרשימה בגודלה ובמאפייניה האדריכליים. היום נראים פתח הכניסה ושרידי נדבכים של הקיר הצפוני. בתוך הכנסייה יש אפסיס – גומחה מקורה חצי מעגלית – הפונה מזרחה, ומצדיה שני חדרי משנה. נראה כי באולם האמצעי היו בעבר שני טורי עמודים, ושניים מעמודים אלה ניצבים כיום בחצר המתחם. עמודים נוספים התגלו בקצה הכנסייה, מעבר לחומה המפרידה היום בין המתחם הנוצרי למתחם המוסלמי. באולם נחשף גרם מדרגות שבעבר אפשר היה לרדת ממנו אל הקריפטה של הכנסייה – חדר תת קרקעי המשמש לתפילה אישית או לקבורה.

ב-1913 סייר במתחם ג'יימס מונטגומרי, חוקר מקרא וארכאולוג אמריקאי, ולדבריו הקריפטה היא חדר קטן שנמצא מתחת לרצפה המקורית של הכנסייה הביזנטית ובו קמרונות אבן וכעין מזבח חצוב בסלע בצד המזרחי. להערכתו שימשה הקריפטה בראשית המאה הרביעית ככנסייה מחתרתית תת קרקעית בתקופה שבה רדף הקיסר הפגני דיוקלטיאנוס את הנוצרים. בחריתה מטושטשת שנמצאה בקריפטה אפשר להבחין באות היוונית פאי, והיא הובילה חוקרים אחדים לשער כי הקריפטה שימשה כמקום קבורה. לדעתם ייתכן ששם נקבר פרוקופיוס הקדוש, המרטיר הראשון שנהרג על ידי הקיסר דיוקלטיאנוס. תאופיליוס השלישי, הפטריארך היווני אורתודוקסי של ירושלים, מקבל מסורת זו, והפטריארכיה מקיימת במקום טקס שנתי לזכרו של פרוקופיוס.

באמצע המאה ה-19 קנה הנזיר ניקופורוס פתאסיס אדמות בהר אבו תור, ובשם הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית בנה בפסגתו כנסייה חדשה המנציחה את מודסטוס הקדוש. במסורת הנוצרית יש שני קדושים הנושאים את השם מודסטוס. הידוע שבהם התמנה ב-630 לפטריארך הראשון של ירושלים בזכות תרומתו לשיקום כנסיית הקבר וכנסיות נוספות שנהרסו על ידי הפרסים בעת כיבוש ירושלים ב-614. מודסטוס הידוע פחות חי בירושלים כ-300 שנה קודם לכן. הוא נחשב לפטרון החקלאים ויוחסה לו יכולת לרפא בעלי חיים ויבולי שדה.

מעניין כי אחד הסיפורים המרכזיים המיוחסים למודסטוס קשור בשוורים. על פי מסורת נוצרית אלמנה ששווריה חלו פנתה למודסטוס הקדוש בבקשה שירפאם. על פי הנחיותיו הכינה האלמנה צלב מברזל, צרבה את צורתו על גבי השוורים והם אכן נרפאו. המסורת היוונית אורתודוקסית שילבה את סיפוריהם של שני הקדושים בעלי אותו השם, ומקיימת מדי שנה טקס תפילה לזכרם בכנסיית מודסטוס הקדוש שבאבו תור.