הקהילה היהודית בצפת במאה ה-19 הייתה חלק ממה שמכונה היישוב הישן, אבל מבט מקרוב מעורר לחשיבה מחודשת על החלוקה בין ישן לחדש. בצפת גדל דור של ילידי הארץ שלקח אחריות על פרנסתו, הגן על עצמו בנשק, דיבר עברית וערבית ואף פנה להתיישבות חקלאית. הצברים שלא הכרנו

בשנת 1931 כתב העיתונאי והסופר אורי קיסרי בעיתון 'דֹאר היום' מאמר שיצא להגנת ילידי הארץ שנתקלו ביחס מזלזל מצד העולים: 

אל תוסיפו לבטל את זה שנולד בירושלים, בפתח תקוה או בצפת בתנועת יד בוגדת באָמרכם: הזהו 'צברה'? (אורי קיסרי, "אנחנו… עלי הצבר", 'דֹאר היום', ג' באייר תרצ"א, 20.4.1931, עמ' 2).

קיסרי כיוון לאלה שנולדו בארץ ישראל או עלו אליה כילדים והתערו בה ובאורחות החיים בה. קריאתו לטעון במשמעות חיובית את הכינוי הרווח 'צברים' – או 'סַבְּרֶס' – נענתה רק לאחר שצמח בארץ דור של ילידי היישוב החדש. צבר הפך לכינוי שלא תיאר רק עובדה ביוגרפית, אלא כיוון לזהות תרבותית שייצגה את היהודי החדש שהיווצרותו היא הגשמת שאיפותיה של התנועה הציונית. הצבר זוהה עם בני העליות החלוציות, אבל קיסרי – שהיה הראשון שכתב על הכינוי צבר – התייחס דווקא לבני ירושלים, פתח תקוה וצפת, אנשי היישוב הישן שהודחו בהמשך מההגדרה האידאלית של הצבר. 

הצברים של צפת היו שם גם מאה שנה לפני שקיסרי הצביע עליהם. לא רק שהם היו ילידי הארץ, היו להם גם מאפיינים רבים של בני היישוב החדש שבהם התהדר הצבר מאוחר יותר: הם לא התפרנסו רק מהחלוקה אלא גם מיגיע כפיהם ולפעמים אפילו מחקלאות, הם דיברו עברית וערבית, נשאו נשק כדי להגן על עצמם ואף ארגנו שמירה להגנת הקהילה.

 

בלי פחד

אנשים לא מעטים אשר ביקרו בצפת או באו במגע עם יושביה מצאו לנכון לציין את אופיים ואת אורחותיהם של בני העיר, לא פעם בהנגדה לאלה של תושבי ירושלים. אנשי צפת מתוארים כיוצאי דופן בנוף האנושי של היישוב הישן הן בתעוזתם והן בהשתלבותם במרחב. בעוד שהקהילה הספרדית דוברת הערבית נתפסה כמעורה בארץ, הרי שבתיאורי הקהילה האשכנזית בולטת פליאת הכותבים שציפו כנראה להתנהלות שונה מקהילה חסידית וגילו פנים אחרות. אברהם משה לונץ כתב על אנשי צפת ב-1901:

כי רבים מיושביה ההמונים ידעו את שפת הארץ ונימוסי יושביה, וגם היו אבירי לב ואמיצי כוח (אברהם משה לונץ, 'ארץ צבי', עמ' 310).

לונץ הכיר את הארץ ולא הופתע מאופיים של בני צפת, אך אפילו אורח לרגע, כמו הרב אברהם רוזאניס שביקר בארץ ב-1867, הבחין בכך שיהודי צפת היו מעורים בסביבתם וציין במיוחד את האשכנזים:

בצפת תיבנה ותיכונן דרים אלפיים ות"ק [2,500] נפשות מאחינו האשכנזים … וגם אלף ות"ק [1,500] ספרדים, מערבים [מוגרבים] רובם. ובפרט האשכנזים … עוסקים במסחר וכל קניין, חוזרים על הכפרים בכל מיני מלאכה וסחורה למכור או לקנות מתבואת הארץ … גם יש מעט מהאשכנזים אשר ימלאו את ידם לעבוד את האדמה. ורובם הם חזקים ואבירי לב, אשר נתנו חִתיתם על יושבי הארץ, לא ראיתי כזה במקומות הללו … וכן יש ביניהם הלובשים מלבוש הערביים, אשר יקשה להכירם אם הם יהודים. ועל הרוב הם לובשים כזה בהתהלכם בדרך מחמת השודדים, אשר לא יבצר הימצאם במקומות הללו. גם על הרוב יש להם כלי נשק בבתיהם. וזה לך האות על אומץ רוחם, כי כאשר עברתי בשוק האשכנזים … לא ראיתי אף חלון אחת ארוגה בברזל, כמנהג, בשגם העיר פרוצה מכל רוח וחומה אין בה … ובפרט שדירתם היא בקצה העיר (אברהם מאיר הברמן, "מסעות החכם האבי"ר [הרב אברהם ב"ר ישראל רוזאניס] לארץ הקדושה", 'סיני' לג, תשי"ג, עמ' שפב).

שנים לפני הקמת ארגון בר גיורא ואחריו ארגון השומר – שהתקבעו באתוס שלנו כראשית צמיחת שמירתנו – בעיות ביטחון הרכוש והנפש לא היו זרות לבני היישוב הישן, ובין ההוצאות המקובלות של הכוללים בצפת היה סעיף 'שומרי לילה'. מדובר במנגנון שמירה קבוע שהופעל על ידי אנשים שזה היה עיסוקם המרכזי. גם בעתות חירום לא נרתעה הקהילה היהודית מלהגן על עצמה, אלא עיבתה את השמירה, כפי שקרה בעת המרד הדרוזי ב-1838, כשמושל העיר מטעמו של אבראהים פאשא נטש את העיר.

בשלהי 1888 אירעו בצפת מקרי רצח אכזריים, וההנהגה האשכנזית הקימה משמר אזרחי של ממש והטילה על התושבים חובת שמירה ארבעה לילות בשנה עם אפשרות לפדות אותם בכסף:

 

ואנחנו נברור אנשים בני חיל וכשרים אשר ילכו סובב כל הלילה במקום האנשים אשר לא ירצו לילך בעצמם (הארכיון לתולדות העם היהודי, IL/Sa/I/1a-b).

גם הקונסול הבריטי ג'יימס פין הבחין בהבדל בין היהודים בצפת ליהודים ברחבי הארץ:

אולם יושבי צפת שבגליל היו מסוג אחר, ומסוגלים היו הרבה יותר לעמוד על שלהם. פעם אחת היה מעשה בעיר ההיא בכמה פורעים שפרצו לבוז בז בבתיהם של כמה יהודים … לא הייתה זו הפעם היחידה שבה היה עליי לעמוד על רוחם הגברית של היהודים באותה עיירה הררית, בהשוואה לכל שאר בני אומתם ברחבי ארץ ישראל (ג'יימס פין, 'עִתּוֹת סוּפָה – עלים מדפתרי הקונסוליה בירושלים', עמ' 79-80).