כותבי ההיסטוריה הולכים אחרי המעשים הגדולים. השינה, כך נראה לנו, היא מן המעשים הפשוטים שלהיסטוריה אין נגיעה בהם. מתברר שאין דבר שההיסטוריה לא נוגעת בו ומשנה אותו. איך ישנו באירופה הקרה והחשוכה בשלהי ימי הביניים?

ימי הביניים אולי לא היו חשוכים כמו שאומרים עליהם, אבל חשכת הליל שעטפה את האנשים בימי הביניים היא תחושה שהאדם המודרני מתקשה להבין. הרחובות באירופה בשלהי ימי הביניים לא היו מוארים, ואור נרות אינו דומה לתאורה החשמלית. מסורת ארוכת שנים עיצבה רבים מתחומי החיים של היהודים בימי הביניים, אך הם היו גם חלק בלתי נפרד מהאוכלוסייה האירופית בת זמנם שאתה חלקו את היומיום שלהם וגם את הלילה. הם הושפעו ממנה והשפיעו עליה, וחלקו אתה גם את עולם הדימויים ועולם המעשה. האקלים האירופי שונה מהאקלים המזרח תיכוני שממנו הגיעו היהודים לאירופה. לילות החורף באירופה ארוכים וקרים מאוד, לילות הקיץ קצרצרים וקודמות להם שעות דמדומים ממושכות.

היסטוריונים שכתבו על ימי הביניים לא הרבו לעסוק במה שהתרחש בתקופה זו בלילות. שנת לילה, אכילה בלילה ויחסי אישות נחשבו לפעולות מובנות מאליהן והותירו רישום מועט בלבד בדברי הימים. יהודים שחיו לאור מסורות שהדריכו אותם בכל פרט בחיים הותירו רישומים ודיונים על אורחות חייהם ואף השוו אותם למה שהיה מקובל בתקופות קדומות יותר, וכך נותר לנו תיעוד מסוים גם על שנעשה בשעות הלילה.

 

מדבר של זמן

בעוד שערים גדולות במרחב המוסלמי כמו קורדובה וקהיר היו מוארות כבר במאה העשירית, פעמוני הזכוכית שהגנו על הנרות ברחובות הגיעו לאירופה הנחשלת רק במאה ה-16. ברחובות אירופה שררה בלילות אפלה שהפכה את המרחב הציבורי למקום מסוכן, לשטח הפקר שאין עליו כל השגחה ציבורית. מי שהתהלך בחוץ בלילות האפלים היה חייב לשאת עמו לפיד – תאורה אישית שנועדה לא רק להאיר לו את דרכו, אלא גם לסמן אותו כמי שאינו מסתיר עצמו בחסות החשכה. מי שהתהלך בלילה בערי אירופה בלי לשאת עמו תאורה היה חשוד כפושע, ושומרים מטעם הרשות העירונית יכלו לעצרו ואף להורגו. בפריז הייתה במאה ה-12 הוראה לנעול את הבתים מבפנים עם רדת החשכה, ולא לפתוח את הדלת למי שדופק עליה גם אם מדובר באדם המתגורר בבית, תהיה הסיבה שבגללה איחר אשר תהיה.

כשם שבמקרא ובספרות חז"ל מתייחסים לשדה שמחוץ לעיר כאל מקום ללא השגחה שאדם יכול למות בו ו"לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ" (דברים כ"א, א'), כך התייחסו בימי הביניים אל הלילה כזמן שבו יכול להתרחש המסוכן מכל. הפחד הוליד עיסוק נרחב בשדים ובמזיקים היכולים להופיע בלילה, בפרט בפני מי שהולך לבדו בחושך. בשבת, שבה האדם ההולך ברחוב לא יכול היה להאיר לעצמו, דאגו להאריך בתפילה כדי שגם המאחרים יספיקו לגמור את תפילתם ויוכלו לצאת מבית הכנסת עם כולם ולא להסתכן. המחשה מעניינת למעמדו של הלילה בימי הביניים מצויה בדבריו של רבנו תם, מבעלי התוספות באשכנז, המשווה בין בתי הכנסת בזמנו לבין בתי הכנסת בתקופת חז"ל:

פירוש רבנו תם: דווקא בימיהם, שהיו בתי כנסיות שלהם בשדות ושכיחי [ומצויים] מזיקים, ויש אומרים אף בשלנו בלילה (רבי יעקב בן יהודה לנדא, 'ספר האגור', הלכות ברכות קל"ז).

בעוד שבתי הכנסת של חז"ל היו להבנתו של רבנו תם בשדה ולכן היו בהם מזיקים – יצורים שדיים שבני אדם פחדו מהם – הרי שבתי הכנסת האשכנזיים נמצאים אמנם במקום יישוב, אך בלילה דינם כשדה ויש גם בהם מזיקים.

 

חדר המיטות של הרב

בספר 'לקט יושר' תיאר רבי יוסף בן משה, שחי באוסטריה במאה ה-15, את מנהגו לישון בלילות בחדר של רבו, רבי ישראל איסרלין. הרב היה זקן וחלש, ורבי יוסף שהיה תלמידו הקרוב ישן בחדרו, כנראה כדי לסעוד אותו. אלא שבאותו זמן לנה גם אשת הרב באותו חדר. רבי יוסף מספר שהתנהגות זו עוררה את ביקורתו של תלמיד אחר:

מי התיר לך לישן בחדר עם איש ואשתו אפילו בעת נידתה? כדאמרינן בגמרא: "מבית תענוגיה". ואמרתי כדלעיל להגאון זצ"ל, אי הכי לא מנע אותי מלישן בחדרו (רבי יוסף בן משה, 'לקט יושר', יורה דעה, עמ' כ"ג).

כבר בתלמוד מסופר על רב כהנא שישן מתחת למיטתו של רבו רב, וכשרב גילה זאת הגיב בהפתעה: "כהנא, אתה כאן? צא, שאין זו דרך ארץ" (ברכות סב. בתרגום לעברית). אולם בעוד שהרב התלמודי מביע פליאה ומגרש את תלמידו, בימי הביניים רבי ישראל איסרלין אינו מגרש תלמידו רבי יוסף, והביקורת מגיעה מתלמיד אחר. בעוד שהנימוק של רב לגירוש תלמידו הוא פשוט: אין זו דרך ארץ, לא מתנהגים כך, הרי שבימי הביניים היא הביקורת אינה מובנת מאליה, והמבקר מנמק אותה בציטוט קצר המרמז לקטע מהתלמוד הבבלי:

אמר רב ברונא אמר רב: כל הישן בקילעא [חדר] שאיש ואשתו שרויין בה, עליו הכתוב אומר: "נְשֵׁי עַמִּי תְּגָרְשׁוּן מִבֵּית תַּעֲנֻגֶיהָ" (מיכה ב', ט'). ואמר רב יוסף: אפילו באשתו נידה (עירובין סג:).

רב ברונא מאשים את מי שישן בחדר עם זוג נשוי כי הוא גורם לגירושין. רב יוסף מוסיף כי גם במקרה שהאישה נידה, ולכן אסור לזוג לקיים יחסי אישות, עדיין הכניסה של אדם זר היא הפרעה חמורה שמפרידה בין בני זוג. אך לרבי ישראל איסרלין, מחכמי אשכנז במאה ה-15, הדבר לא הפריע. מה השתנה מאז תקופת התלמוד ועד לימי הביניים באשכנז שגרם לרבי ישראל להתעלם מהאיסור התלמודי ולאפשר לתלמידו לישון אתו ועם אשתו באותו חדר?

התשובה לשאלה זו נעוצה כנראה בהרגלי השינה באותה תקופה.