מול בוהק אור החשמל נשכח פועלו של פנחס רוטנברג בארצות הצללים. הרבה לפני שהיה הזקן מנהריים הוא היה צעיר מהפכן מסנט פטרבורג. הוא ניווט את דרכו בין סוכנים כפולים של הצאר ושל המפלגה הסוציאליסטית המחתרתית, והיה שותף בממשלה שכוננה בעקבות מהפכת פברואר. רק לאחר כחצי שנה במאסר הבולשביקי התמסר רוטנברג לציונות ולתכנית החשמול של ארץ ישראל

פנחס רוטנברג ידוע כמי שהביא את החשמל לארץ ישראל. הוא ייסד את חברת החשמל וניהל אותה במשך 18 שנים, ואף כיהן ב-1929 וב-1939 כנשיא הוועד הלאומי – המוסד השלטוני העליון של היישוב. אבל פיוטר מואיסייביץ רוטנברג, כפי שנקרא בצעירותו, היה גם מראשי המהפכנים שפעלו נגד שלטון הצאר הרוסי, ולאחר המהפכה הראשונה בראשית 1917 הוא בלט בהתנגדותו החריפה לבולשביקים שניסו לכבוש את השלטון בראשותם של לנין וטרוצקי.

 

יותר רוסי מאשר יהודי

פנחס-פיוטר נולד ב-1879 בעיר רוֹמְני שבאוקראינה, בתחום המושב. בשלהי המאה ה-19 ישבו בה למעלה מ-6,000 יהודים, כשלושים אחוז מכלל התושבים. העיר לא הייתה מרכז יהודי או ציוני גדול, אך יצאה ממנה הקומונה הרוֹמְנית שהייתה המסד להקמת דגניה. גם חיים ארלוזורוב, המנהיג הציוני שנרצח ב-1933 בגיל 34, היה יליד רומני. כרוב הילדים היהודים למד רוטנברג בחדר, אך מגיל צעיר נמשך למקצועות ראליים. מגיל 11 למד בגימנסיה ראלית אוקראינית, ולמרות התנכלויות של אחדים ממוריו שתיעבו יהודים, ובעיקר את המוכשרים שבהם, הוא הצטיין בלימודים. במהלך לימודיו אף לימד מתמטיקה ילדים יהודים בעיר. לאחר הגימנסיה החל להתרחק מהעולם היהודי ושאף להשתלב בחיים הרוסיים הכלליים.

בגיל 18 נסע לסנט פטרבורג מצויד בציוניו המעולים מרומני כדי ללמוד בפוליטכניון של בירת רוסיה ששמו יצא למרחוק. כסטודנט צעיר הוא ראה עצמו יותר רוסי מאשר יהודי. לימים כתב:

בכרך הגדול … מרוחק מבית אבא, מצאתי מוצא לצורך הפנימי שצמח וגדל בנפשי עוד מימי ילדותי שם בגטו היהודי – הצורך במחאה ובמלחמה נגד הדיכוי והרדיפות. אז התנדבתי למחנה הרוסי המהפכני ועבדתי אותו בנאמנות … סבל היהודים ניטשטש ונתבטל. מרוחק ממנו, פחות הקשבתי לקולו, פחות ראיתיו. בהשפעת התקופה ובהשפעת החוג הקוסמופוליטי שבתוכו חייתי נעשיתי אינטליגנט רוסי, אידאולוג של הפרולטריון הרוסי. נאבקתי לפי יכולתי על חירות העם הרוסי, על התרבות הרוסית. ומתוך השפעה זו עצמה הוספתי להתרחק יותר ויותר, כרבים אחרים, מאומתי רבת הייסורים, עד שנתרחקתי ממנה לגמרי (פנחס רוטנברג, 'תחייתו הלאומית של העם היהודי', עמ' 15-16).

גם בפוליטכניון התגלה רוטנברג כתלמיד מחונן והשלים את לימודיו בהנדסת מתכות בהצטיינות. זמן לא רב אחר כך מצא עבודה כמהנדס במפעל המתכת הגדול פוטילוב שבפאתי הבירה ועבד בו שנים אחדות. בשנים אלה הגביר את פעילותו הפוליטית במסגרת הלא חוקית של המפלגה הסוציאל-רבולוציונית, ס"ר, והיה מעורב באירועי הדמים בינואר 1905.

 

המהנדס והכומר

ביום ראשון, תשעה בינואר 1905, צעדו לעבר ארמון הצאר רבבות מפועלי הבירה סנט פטרבורג ובני משפחותיהם, כולל נשים וילדים, כשבראשם הכומר הצעיר והכריזמטי גאורגי גפון. גפון היה דמות מסתורית, ועם הזמן נודע כי היה שתול של המשטרה החשאית הצארית – האוֹכְרָנָה – ומשימתו הייתה לארגן את הפועלים במסגרת לא פוליטית, הרחק משליטת מפלגות הפועלים המהפכניות שהיו מסוכנות לשלטון. המפלגה הסוציאל-רבולוציונית, שרוטנברג היה מבכיריה, החליטה לנצל את כוחו הארגוני והתעמולתי של הכומר למטרותיה. איש הקשר היה רוטנברג, ובתיווכם של פועלים שעבדו תחתיו הוא נפגש אתו ארבעה ימים קודם לכן.

גפון הנלהב ארגן את ההפגנה הגדולה במטרה להגיש עצומה לצאר עצמו, לאחר שכשלו ניסיונותיהם של פועלי התעשייה למצוא מי שיאזין למצוקותיהם. המוני פועלים ואזרחים מן השורה נענו לקריאתו, ורבים מהם נשאו סמלים דתיים ותמונות של הצאר. ההפגנה לא הייתה פוליטית ולא מפלגתית באופן מוצהר, אך בכרזות שנשאו המפגינים הוצגו דרישות שנחשבו חריגות ברוסיה הצארית, ובהן: יום עבודה של שמונה שעות, חופש דיבור וחופש התאגדות. רוטנברג צעד ליד גפון, ועד כמה שידוע הוא זה שהצילו לאחר שכוחות הצבא והמשטרה פתחו באש על המפגינים והרגו מאות מהם. אותו יום ראשון נקרא מאז יום ראשון העקוב מדם.

מההפגנה ואילך הפך רוטנברג למגִנו של גפון. הוא דאג להבריחו מזירת ההפגנה כשהוא פצוע קל, סייע לו להעלים את זהותו בעזרת גילוח זקנו ואף מצא לו מקומות מסתור. אחד מהם היה בביתו של הסופר הידוע מקסים גורקי, שהיה מיודד עם רוטנברג ושהעריך את פועלו. בהתאם להוראת הנהגת הס"ר הבריח רוטנברג את גפון אל מחוץ לגבולות רוסיה, ובחודשים הבאים הוא סייר באירופה המרכזית והמערבית עוטה הילה של מורד בשלטון הצארי. כל המהפכנים והגולים לסוגיהם ולמפלגותיהם אירחו אותו ברצון, וכך גם ראשי מפלגות הפועלים ומנהיגים שונים במערב אירופה, ובהם מהפכן גולה בשם לנין והמדינאים הצרפתים ג'ורג' קלמנסו וז'אן ז'ורס. רוטנברג נלווה לגפון במסעותיו.