איך אדם הופך להיות יהודי? האם אפשר לקיים מצוות בלי להיות חלק מהעם היהודי? האם ממלכת יהודה שכבשה אזורים חדשים הייתה צריכה למול את הנכבשים? שאלות אלה ואחרות שנשאלו בעת העתיקה משקפות את השינויים בתפיסת הזהות היהודית

לקראת סוף חיבורו הגדול 'קדמוניות היהודים' מגולל יוסף בן מתתיהו את סיפור התייהדותה של משפחת המלוכה בחדייב שבצפון מסופוטמיה במחצית הראשונה של המאה הראשונה. הלני המלכה ובנה מונבז מוכרים היטב מספרות חז"ל בשל חסידותם ובשל תמיכתם המתמשכת בתושבי יהודה ובמקדש, אך סיפור גיורו של איזטס, אחיו של מונבז, מספק לנו הצצה יוצאת דופן לדיון התוסס והטעון בין בני התקופה בשאלה מיהו יהודי: האם ניתן להצטרף לעם היהודי, ומה המשמעות של קיום אורח חיים יהודי? צעד חריג זה של מנהיגי חדייב יסייע לנו לעקוב אחר השינויים העמוקים והמתחים שליוו את עיצובה של הזהות היהודית במהלך תקופת הבית השני.

 

יהודי ללא עם

יוסף בן מתתיהו מתאר כיצד הגיע איזטס ליהדות:

והנה בזמן ששהה איזטס בכרך ספאסינוס [במפרץ הפרסי] היה (שם) סוחר יהודי אחד ושמו חנניה נכנס אצל נשי המלך ומלמדן לעבוד את א-לוהים לפי מנהגי האבות של היהודים. ועל ידן נתוודע לאיזטס ושידל גם אותו בדומה לכך … וקרה המקרה שגם הלני, אשר למדה בדומה לכך מפי איזה יהודי אחר, עברה לדת היהודים … משנודע לו שאמו רוחשת חיבה יתרה לדת היהודים מיהר אף הוא לקבל אותה עליו. ומשום שחשב שאין הוא יכול להיות יהודי ממש אם לא יימול, היה מוכן לעשות זאת. כשנודע הדבר לאמו ניסתה למנוע אותו (מכך) ואמרה שהוא ימיט סכנה על עצמו, כי הוא מלך ויביא את נתיניו לרוגז גדול לכשיוודע להם שהוא חושק במנהגים נכרים וזרים להם, והם לא ישאו את הדבר שיהודי ימלוך עליהם … וחנניה … אמר שהמלך יכול לעבוד את א-לוהים גם בלי (מצוות) המילה, אם הוא גמר בלבו לקנא למנהגי האבות של היהודים דבר זה חשוב יותר מלהימול … אחר כך … בא איזה יהודי אחר מהגליל, אלעזר שמו, שהיה מקובל כמקפיד בענייני חוקי האבות, ויעץ למלך לעשות את המעשה … כששמע המלך את הדברים האלה לא דחה את המעשה אלא עבר לחדר אחר וקרא אליו את הרופא וקיים את המצווה ('קדמוניות היהודים' כ', 34-53).

יוסף בן מתתיהו מספר כי השגחת הא-ל הבטיחה את שגשוגו של איזטס המלך החסיד והצילה אותו מסכנות רבות שעמדו בפניו.

יש להודות כי קשה מאוד לבאר את ההתרחשות שתיאר יוסף בן מתתיהו על פי עולם המושגים המוכר לנו. עובדה אחת הבולטת בסיפור היא היעדר התייחסות להצטרפות לעם ישראל. איזטס רצה להיות יהודי, אך הדבר נבע מאמונתו ומאמונת מוריו כי זו הדרך הנאותה לקיים את רצון הא-ל. הוא ביקש להמשיך למלוך על חדייב תוך אימוץ אורח חיים שיבטיח את חסדו ואת השגחתו של א-לוהי ישראל, כאילו היה מדובר בבחירה אישית של אסכולה פילוסופית או דתית מוצלחת במיוחד. גישה זו רחוקה מאוד מאופיו של טקס הגיור כפי שהוא מוכר במקורות התלמודיים, שם המיקוד הוא בהשתתפות בנטל הגורל של העם היהודי:

אומרין לו: מה לך להתגייר, והרי אתה רואה את האומה הזאת נמוכה וסגופה מכל האומות? (מסכת גרים א', א').

האם דמויות דומות לאיזטס היו בשוליים בלבד או שמעשה זה מלמד על דמותה של היהדות בתקופתו? האם ניתן ללמוד מהמחלוקת בין הסוחר חנניה לבין אלעזר מהגליל על תפיסות שונות של זהות יהודית? השאלות אינן מצביעות רק על המבוכה שלנו, הקוראים את דברי יוסף בן מתתיהו, אלא גם על ההתלבטות של בני התקופה כאשר הזהות היהודית התפרקה לרכיבים שונים. האם יהדות היא אורח חיים או שייכות אתנית? השקפה דתית או ארגון פוליטי? ובמלים אחרות: מה הפך מישהו ליהודי בעת העתיקה?

 

מול עם הארץ

בראשית ימי הבית השני – כמאה שנה לאחר הכרזת כורש שהתירה ב-538 לפסה"נ לגולי בבל לשוב ולבנות את המקדש בירושלים – כאשר שבי ציון ניסו להתגבש מחדש כקהילה בארץ החדשה ישנה, הצטרף עזרא הסופר אל מאמצי השיקום בתמיכתו המתמשכת של השלטון הפרסי. הוא הביא עמו לארץ ישראל כסף שתרם ארתחשסתא עבור המקדש, אך עם הגיעו לירושלים נחשף לבעיה חדשה: