פרשת הריגול שכונתה עסק הביש התגלגלה לפרשה פוליטית, וראשי הצבא והממשלה הטילו את האחריות אלה על אלה. במהלך חילופי ההאשמות נשכחו גיבורי הפרשה וקרבנותיה, שכלפיהם אמורה הייתה המדינה לשאת באחריות מאז ועד היום

מטען תבערה פרימיטיבי שהופעל טרם זמנו בכיסו של פיליפ נתנזון על מדרגות בית הקולנוע ריו באלכסנדריה ב-23 ביולי 1954 הפך את מבצע 'סוזנה' ממבצע חשאי לפרשת 'עסק הביש'. הייתה זו פעולתה השלישית של רשת הריגול היהודית שהופעלה במצרים, והגורם לסדרת מעצרים של חברי הרשת ושל יהודים אחרים שלא היו קשורים אליה. היו גם ארבעה קרבנות בנפש: יוסף קרמונה – שהקשר היחיד שלו לרשת היה היכרות אישית עם חברת הרשת מרסל ניניו – מת בעת חקירתו ולא ברור אם נרצח או התאבד; לוחם המודיעין הישראלי מאיר (מקס) בינט – שלא היה אמור להיות קשור לפעולה – התאבד בכלא בכ"ו בכסלו תשט"ו (21.12.1954) לילה לפני שהיה אמור להעיד; וד"ר משה מרזוק ושמואל עזר – מהבולטים בחברי הרשת – נתלו בראשית 1955. העצורים האחרים נידונו לעונשי מאסר ארוכים עם עבודת פרך.

מסלול חייהם של כל חברי הרשת ושל בני משפחותיהם עבר טלטלה עזה. בזמן שבכירים בישראל עסקו בהטלת האשמות אלה באלה ארבעה מחברי הרשת עדיין ישבו בכלא המצרי.

מלה בתיבה | ביש

המלה ביש, שמשמעותה רע, מקורה בארמית, ויש הסבורים כי היא קיצור של המלה באיש, מסריח. במכתב השטנה ששולחים השומרונים למלך פרס בגנות ירושלים הם מכנים אותה "קִרְיְתָא מָרָדְתָּא וּבִאישְׁתָּא" (עזרא ד', י"ב) – עיר מורדת ורעה. בתלמוד הבבלי (בבא קמא צט:) מסופר על רבי חייא שטעה בהערכתו של מטבע שעליו נשאל, וכשהועמד על טעותו לקח אחריות. הוא הורה לתלמידו להחליף את המטבע על חשבונו, ולרשום בפנקס ההוצאות שזהו 'עסק ביש', כלומר עסק רע שסופו הפסד.