האם אחרי אסון אפשר לחזור אל מה שהיה, האם אפשר לשכוח את העבר לטובת העתיד? אוסף המכתבים ששמרו אלעזר ויוכבד אדלר מתאר את ההתלבטות, ומעיד על דרך אחת מני רבות המובילה מאסון לצמיחה

בשיתוף אוצרות, מרכז שזר

 

לאחר השואה בני משפחה חידשו את הקשרים ביניהם באמצעות מכתבים, ומקריאתם אפשר ללמוד מה עבר על האנשים בשנים הנוראות של המלחמה ומה הייתה תגובתם לכך.

אלעזר (לוזר) אפידלר נולד ב-1923 בעיירה בלז שבמזרח גליציה. עם הכיבוש הנאצי משפחתו ברחה לצד הרוסי של פולין ומשם הגיעו להרי אורל. לאחר המלחמה הוא היה פעיל בתנועת הבריחה, ונע בין מחנות עקורים כדי לעשות נפשות לעלייה ברוח תורה ועבודה. במחנה העקורים של ברגן בלזן פגש אלעזר את דודו, דוד זקס, חסיד בלז שנותר בחיים אך היה מבוגר וחולה, ובין השניים החל קשר מכתבים ארוך. רבים מהמכתבים הגיעו לארכיון של פרויקט אוצרות והם זמינים לצפייה באתר. באחד ממכתביו מגיב דוד זקס בביקורת לדברי אחיינו שהביע שמחה על כך שהדוד לא השתנה:

לעיקר דבריך איני יכול להסכים, כשאתה רוצה לעשות לי סיכום מן כל מה שעבר עליי ואתה עושה ברכה אחרונה, ומשום שהעיקר הוא זה שנשארתי בהווייתי כמקדם, בזה לא כן דעתי. לפי דעתי שלמות האדם אינו בזה שעומד תמיד על מדרגה אחת. האדם צריך לקנות לו בכל פעם שלמות יותר ולעלות ממדרגה למדרגה, ומכל דבר הבא עליו בפרט, ועל כל העולם כולו בכלל, צריך ללמוד מוסר השכל ולהתבונן ולידע שכל מה שעבר עליו הוא לצרף אותו ולהבין בכל פעם יותר את גדלות בוראו "מבשרי אחזה א-לוה" … חז"ל אמרו "דע מה למעלה ממך", ויש על זה פירוש חסידי, כשאתה רוצה לידע מה למעלה "ממך", כשתתבונן מה שנעשה אצלך תדע מה למעלה. ואם בכל מה שעבר עליי ועל כל העולם ועל היהדות בפרט הריני עומד בהווייתי כאשר הייתי מקודם, הרי זה סימן שלא למדתי מכל אלה כלום והריני כאיש למוד מדבָּר שלא ראה ולא שמע ולא למד מעולם כלום (ו' בשבט תשי"א, 17.1.1951).

בעוד שהאחיין אלעזר אדלר כתב לדודו כי שמח לגלות בפגישתם כי הדוד נותר כפי שהיה בעבר, הרי שדוד זקס ציפה מעצמו דווקא לשינוי קיצוני המגיב למציאות, שינוי שבו הוא ראה ביטוי לנאמנות דתית. למרות נזיפת הדוד, נראה כי דווקא אלעזר הצעיר עבר שינוי משמעותי שהוביל אותו מבית המדרש החסידי לפעילות ציונית.