בזמן שרבים מיהודי הונגריה נשלחו למחנות ההשמדה נשלחו רבים אחרים לפלוגות עבודה בשירות הצבא ההונגרי. מסמכים מקהילת סגד שופכים אור על היחסים בין אנשי פלוגות העבודה היהודיות לבין קהילותיהם

חלפו רק 56 ימים מאז שהצבא הגרמני פלש להונגריה באביב 1944 עד שיהודי הונגריה גורשו למחנות ההשמדה. תחילה גורשו היהודים מקרפטו-רוס (היום באוקראינה), האזור שסופח להונגריה במהלך המלחמה, ובמהלך החודשיים הבאים גירש הגסטפו בתמיכה מסיבית של הג'נדרמיה ההונגרית מעל 400 אלף יהודים, רובם לאושוויץ. התעמולה ההונגרית שנועדה להכשיר את הגירוש נימקה אותו בחובתה של הונגריה לספק לגרמניה כוח אדם, וטענה כי היהודים נשלחים לעבודה בגרמניה.

בשיא הגירוש הוציא הממשל ההונגרי צו שחייב כל גבר יהודי מעל גיל 18 להתגייס לפלוגות עבודה הונגריות, והחלטה זו הצילה מהשמדה עשרות אלפי גברים יהודים אזרחי הונגריה שהיו כשירים לעבודה פיזית. רוב הגברים האלה נשארו לבסוף בשטח הונגריה ושרדו. בעקבות החלטת הממשל ההונגרי להשאיר את הגברים הכשירים לעבודה בגבולות המדינה נוצר מצב שעל רמפת הסלקציה במחנה הריכוז בבירקנאו עמדו בעיקר נשים, זקנים וילדים, ורובם נשלחו ישירות לתאי הגזים. זו גם הסיבה שמקרב יהודי הונגריה שהגיעו למחנות על אדמת פולין נבחרו לעבודה גם נערים בני 12-13 וגם נערות ונשים.

 

בחזית בלי נשק

בתחילת מלחמת העולם השנייה נאסר על יהודים לשרת בתפקידי פיקוד בצבא ההונגרי. חוק הגנת הלאום שנכנס לתוקף בתחילת 1939 חייב כל אזרח הונגרי מגיל 14 ועד גיל שבעים לקחת חלק בהגנה על המולדת. אנשים שנחשדו באי נאמנות פוליטית כמו שמאלנים, מי שנמנו על מיעוטים אתניים כמו רומנים, סרבים וסלובקים, גברים לא כשירים גופנית וגם יהודים חויבו לשרת בפלוגות עבודה ללא נשק. החקיקה לא כוונה רק נגד היהודים, אבל לאחר כניסתה של הונגריה למלחמה לצד גרמניה בקיץ 1941 אִפשר החוק לממשל להוציא צווים נגד היהודים. באותה שנה חויבו כל הגברים היהודים לשרת בפלוגות העבודה. הונגריה הייתה המדינה היחידה ששלחה את אזרחיה לחזית גם ללא נשק, וחלק מפלוגות העבודה נשלחו לחזית האוקראינית. שנה אחר כך הוקמו כשישים פלוגות עבודה שמנו כ-250 איש כל אחת. גברים בני 18-60 גויסו לפלוגות העבודה לתקופות קצובות של שלושה חודשים.

חלק מהפלוגות פעלו בתוך הונגריה וחלקן נלקחו לחזית המזרחית מול אוקראינה או לחזית הדרומית מול סרביה. ההבדל בין הפלוגות היה גורלי. ההיסטוריון רנדולף ברהם העריך כי בחזית האוקראינית שירתו בחורף 1943 כחמישים אלף יהודים, ושיעור התמותה בפלוגות אלה היה גבוה מאוד. רק 6,000 יהודים נותרו בחיים. אמנם השירות בפלוגות העבודה אִפשר להתעלל ביהודים ואף עודד אלימות כלפיהם, אך הריגת יהודים לא הייתה מטרתו.

ב-1942, כשהונגריה כבר נלחמה לצד הגרמנים, הוציא משרד ההגנה ההונגרי תקנות שהסדירו את השתתפות היהודים בתפילות בבתי הכנסת בחגים, ואף הורה להכשיר רבנים שיעניקו שירותי דת ליהודים שומרי מצוות בפלוגות. בפועל, האפשרות לשמור מצוות הייתה תלויה בדרך כלל במפקד הישיר ופחות בהוראות מלמעלה. מדי שנה הוציא משרד ההגנה ההונגרי צו שפטר יהודים שומרי מצוות מעבודה בחגי תשרי, והם הורשו כאמור להשתתף בתפילות שנערכו בבית הכנסת במקומות שהייתם או בתפילות שאורגנו בפלוגות עצמן.

בפלוגות העבודה הונהגו כללים קשוחים. תחילה שירתו אנשי הפלוגות במדים, אבל ב-1941 נשללו מהם המדים והמגפיים הצבאיים בתואנה של קיצוצים בצבא. היהודים שירתו בלבוש אזרחי, חבשו כובע צבאי וענדו סרט צהוב על זרועם. יהודים שהתנצרו נחשבו עדיין ליהודים, אך הם שירתו בפלוגות עבודה נוצריות וסומנו בסרט לבן על הזרוע. פלוגות אלה נשארו על אדמת הונגריה והצליחו להימנע מהעברה לחזית, מה שהגדיל מאוד את סיכוייהם לשרוד. הם עבדו בשירות הצבא בתחזוקה, בסלילת כבישים ומסילות רכבת, בניקוי תעלות, בתיקון גשרים ובעבודות ביצור עבור הצבא.

באביב 1942 נלחם הצבא ההונגרי בחזית האוקראינית על גדת נהר הדון תחת פיקודו של הצבא הגרמני. עם הצבא ההונגרי נשלחו 45 פלוגות עבודה של יהודים, ואלה הוקצו לעבודות המסוכנות ביותר, ובהן פינוי שדות מוקשים. בחורף 1943 מתו רבים מהם מפגעי החורף הקשה ומאלימות השומרים ההונגרים. בראשית 1943 הכריע הצבא הסובייטי את הצבא ההונגרי ושרידיו נסוגו לאחור עם עובדי הכפייה היהודים.