אין כמו האתר במגידו כדי להמחיש מהו תל ארכאולוגי. שכבותיו הרבות של התל מעידות בין השאר על קרב בינלאומי, על אספקת מים מאובטחת, על ארכאולוגים יומרנים וגם על העתיד – איך הפך הר מגידו לארמגדון

לאן נוסעים?

תל מגידו
תל ארכאולוגי מקראי בשולי עמק יזרעאל

 

תלי תלים ארכאולוגיים מעטרים את ארצנו ההיסטורית, אך מכולם הצליח דווקא תל מגידו להתברג במקום הראשון בפנתאון. הישג מרשים זה נפל בחיקו של התל – המציץ לגובה לא מרשים של חמישים מטר מעל עמק יזרעאל ביציאה מוואדי ערה – בזכות נתונים מרשימים במיוחד שהתקבצו לרזומה המפואר שלו.

השוס הראשון ברשימה הוא העובדה שהוא מורכב מבורקס שכבות מדהים של לפחות 26 ערים שנבנו זו על גבי זו, החל מהאלף הרביעי לפסה"נ ועד לתקופה הפרסית. בוני כל אחת מהערים הללו התעלמו במופגן מחוסר המזל המוכח של קודמיהם שעירם חרבה על ידי אויבים, והתעקשו להצמיח שוב ושוב את מגידו דווקא שם משתי סיבות עיקריות – מים ופרנסה. סמוך לתל נובע מעיין לא גדול אך נאמן כל השנה, המבטיח כוס קפה בבוקר ומקלחת יומית קבועה. בנוסף שימשה העיר כתחנת עצירה חשובה בצומת שבו נפגשו דרך הים שחיברה בין מצרים למסופוטמיה והדרך המרכזית שחיברה את פיניקיה לדרך ההר הבינלאומית. אפשר רק לדמיין את כמות הקניונים ופונדקי הדרכים ששגשגו במגידו בגלגוליה השונים, מה שמעלה את המחשבה שאולי הם פתרו את בעיות התחבורה בכך שפשוט החריבו את העיר ובנו מעליה אחת חדשה ומתוכננת טוב יותר. 

 

שכבת הקרב

גלגול זכור לרע במיוחד של מגידו התחולל במאה ה-15 לפסה"נ, והוא מוביל אותנו לשוס השני בתולדות התל – ב-1492 לפסה"נ נערך במקום הקרב הצבאי המתועד הראשון בהיסטוריה. הכתובות והתבליטים מרהיבי העין המתארים את קרב מגידו מופיעים על קירות ענק במקדש כַּרְנָכּ השוכן במצרים ליד לוקסור, על גדתו המזרחית של הנילוס. תיאור הקרב כולל את התכנון האסטרטגי של הצבא המצרי ואת מהלכי הקרב הגאוני.

הכל התחיל כאשר מלך מגידו החליט להצטרף לקואליציה של ערי מדינה כנעניות שארגנו מרד נגד השלטון המצרי שחלש אז על ארץ ישראל. זו הייתה טעות קולוסלית, שכן הפרעון התורן, תחותמס השלישי, היה מלך עם פתיל קצר שלא נטה חסד לכפופים מרדנים. כששמע על המלכים מתנגדי המרות הוא יצא במסע צבאי נועז ממצרים לכיוון עמק יזרעאל, ומגידו הפכה לחמ"ל המרכזי של המורדים. הכנענים הציבו את כוחותיהם על הדרכים הראשיות מצפון למגידו ומדרומה, בהנחה שמהן יגיע צבא הפרשים המצרי הענק, אלא שתחותמס התחכם והתגנב הישר אל העיר דרך המקום הכי פחות צפוי – ואדי ערה, שהיה אז מעבר הרים צר ומסוכן.

הקואליציה הוכתה קשות וחייליה נהרגו או נפוצו לכל עבר, והמלכים המורדים נמלטו מבוהלים אל בין חומות מגידו והתבצרו בה. העיר נתקעה במצור שנמשך שבעה חודשים תמימים בלי סיוע הומניטרי עד שהניפה דגל לבן. התיאורים בכרנכ מספרים על הרג המוני, ביזה פרועה, שביית עבדים ואיסוף מורבידי של כפות ידיים מגופות המתים במסע חזרה הביתה למצרים. תוצאות הקרב המזהיר ביססו אותו כאירוע מכונן בהפיכת מצרים למעצמת על בכל האזור, וכתמרור אזהרה לכל הרוצה להבטיח בעתיד את החיבור הטבעי של כפות ידיו לגופו.