עולמה של דמות שולית קם לתחייה ברומן היסטורי המנסה להבין האם שבתי צבי היה משיח אמת. בדרך התהפוכות ברחבי אירופה צפות שאלות על חיי אמת וחיי שקר, עם משיח ובלעדיו

נחמיה

---

יעקב צ' מאיר
ידיעות ספרים, ,2019 335 עמ'

 

נקודת המוצא לכתיבת הספר הייתה חידה היסטורית שלא ניתן לפתור אותה. ידוע כי היה אדם בשם נחמיה שמילא תפקיד משמעותי בפרשה מרכזית בהיסטוריה. הוא היה יהודי מפולין שנפגש עם שבתי צבי בכלאו בתורכיה, ובעקבות פגישתם שבתי צבי התאסלם. מעבר לכך, כל שידוע לנו על נחמיה הוא רק שסיים את חייו באמסטרדם כקבצן מצורע. המחבר, סופר והיסטוריון העוסק בתולדות היהודים בראשית העת החדשה, גילה כי הידיעות ההיסטוריות מובילות למבוי סתום והחליט להשלים את החסר בקורות חייו של נחמיה מהרהורי לבו.

האתגר הניצב בפני מחברו של רומן היסטורי הוא הקישור בין האמת ההיסטורית לבדיה הספרותית, בין האמת לשקר. כדי שהדמויות המומצאות ישדרו רושם של אמת היסטורית נדרש המחבר להיכרות טובה עם חיי היומיום בתקופה שבה הוא עוסק, ובמקרה זה במאה ה-17. האמת ניכרת בפריסה הנרחבת של דמויות המשנה ומאוסף הרגלים המשתקפים בכל צעד ושעל בדרכו של הגיבור: מה אוכלים, איך מבשלים, איך נוסעים ממקום למקום, איך מרפאים פצוע ומה המצע שעליו ישנים.

מעל כל אלה מתבלט היחס לספרים. לקורא בן זמננו, שהכתיבה והקריאה זמינות לו בקלות, ושיכול לשלוח טקסטים כתובים לרחבי העולם לשמור אותם ברשת, נגלה עולם שבו הספר הוא חפץ יקר מציאות, דרמטי ויכול בקלות להיאבד מן העולם אם לא מעתיקים או מדפיסים אותו. אחדות מהדמויות המשמעותיות בספר הן של חכמי הלכה בני התקופה המוכרים לנו על שם חיבוריהם הפרשניים על השולחן ערוך. ספריהם, מודפסים או עדיין בכתבי יד, הם מעין דמויות משנה חביבות בספר.

 

אמת על משיח שקר

מוקד ההתרחשות אינו פרטי הראליה ההיסטורית אלא מסעו אל שבתי צבי שנודע היום כמשיח שקר, אולם הסיפור מתרחש בימים שבהם תווית השקר עדיין לא הוצמדה לו. היומרה של המחבר לספר את האמת על העבר עם מעט עזרה מהדמיון פוגשת את היומרה של שבתי צבי לספר את האמת על העתיד עם עזרה דומה.

למרות חיפוש האמת בחר ד"ר מאיר לעצב את נחמיה דווקא כשקרן. בתחילת הספר, אחרי תיאור לידתו של הגיבור, אנחנו פוגשים אותו יורד מעגלה בשוק למברג (לבוב) עם בן דודתו הצעיר שימל, פותח בהטפה לחזרה בתשובה לקראת בואו של המשיח מקושטא, ומציע סיגוף שהשפעתו מובטחת:

"דעו והאמינו, רבי אליהו בעל-שם כתב בפנקסו, והפנקס התגלגל בכיסו של יהודי אחד בעת הגזרות והגיע אליי. וככה הוא כותב: הניחו סרפד על בשרכם, בין הבגד והבשר, ואמרו חמש פעמים ביום מזמור הודו לה', חמש פעמים הודו לה' וסרפד – ונשמתכם תהא מצוחצחות לכבוד שבתי צבי משיחנו". "אבל רבי נחמיה", קפץ שימל מתוך הקהל, "הקהל רוצה בתשובה, הקהל אומר תהלים יום ולילה, רק סרפדים אין. נגמרו הסרפדים בכל שדות למברג והגלילות! מה יהיה על נשמותינו?". עוד ועוד יהודים התאספו, שתי העיזים חדלו ללעוס מן התפוחים ונעצרו להאזין. "אין יותר סרפדים בשדות?" שאל נחמיה כלא מאמין, ושימל המשיך בדמעות: "אוי ווי ווי רבי, מה יהיה, מה יהיה על נשמותינו כשיבוא המשיח ואין לנו סרפד? הצדיקים הקדימו וקטפו הכל לשימושם שלהם, ואנו?" שימל התייפח וירד על ברכיו. נחמיה חייך אליו, גאה בבן דודתו … "אל דאגה יהודי, אל דאגה", אמר נחמיה ולכסן מבט חטוף אל העגלה, "הנה הגעתי עכשיו מקומרנו והבאתי כמה צרורות, לא הרבה, רק שניים שלושה צרורות סרפד שקטפתי בשביל עצמי". "בכמה?" הזדקף שימל ועיניו זוהרות בתקווה, "שני גרושן ידידי, שני גרושן הצרור, תטמין את הסרפד מתחת לכתונת ונשמתך תתצחצח ותתנקה לכבוד מלכנו משיחנו" … נחמיה נטל את המטבע, שלח יד אל השק שמתחתיו, הוציא צרור סרפד והניח אותו בזהירות בידיו של שימל. שור געה במרחק והקהל הסתער על נחמיה כמו חתולים על המגש שהוציא להם שוליית הטבח, נשים דומעות ונערים, מבוגרים וזקנים, ואפף אותו בענן של בוץ, זרועות, מטבעות והערצה (עמ' 19-20).

דרכו של נחמיה רצופה מעשי הונאה קטנים כאלה שבהם הוא מנצל את יכולותיו כדרשן וכאיש ספר לתועלת עצמו, אך ברור שמצפונו נוקף אותו על מעשי הנוכלות האלה. נראה שיש לו עניין אמיתי בספרים, ברשימות, בפירושים ובקמעות יותר משיש לו עניין בכסף וברווח, והוא מוכן גם לסכן את עצמו ואת ממונו כדי להניח את ידו על כתב יד לא מוכר או כדי להביאו לדפוס.

דמותו וקורותיו של נחמיה אופייניים לאלה של גיבור הסיפור הפיקרסקי, סוגה ספרותית שפרחה במאה ה-17. סיפורים מסוגה זו מגוללים בדרך כלל את הרפתקאותיה רבות התהפוכות של דמות משולי החברה, על גבול המוסריות, השובה את לב הקורא. נחמיה לובש דמויות ופושט אותן. לאורך הסיפור הוא יהיה רב קהילה וקבצן, בעל שם שרלטן ואיש הלכה נאמן, קדוש נוצרי, לוליין קרקס ושודד ים. בכל תהפוכותיו שובה נחמיה את לב הקוראים, לא משום שהוא יודע את האמת, אלא משום שהוא מצוי בחיפוש ומודע לשקר שבדברים. בתחילת הסיפור מטיל נחמיה ספק במשיחיותו של שבתי צבי. כשקרן מושבע הוא למוד בהטלת ספקות. אך לבסוף גם הוא יוצא במסע לקושטא כדי לראות את המשיח, ומגלה בו גם אמת וגם שקר.