דוברים חרדים רשמיים מתחרים כיום זה בזה מי יחריף יותר את ההתבטאות נגד גיוס לצבא. מעניין לגלות כי תגובתם של רבנים לגיוס ברוסיה ובהונגריה הייתה מגוונת יותר 

בימי הביניים מלחמות נחשבו לעניינם של מלכים ואצילים, והם גייסו לעתים את פשוטי העם לעזרתם. רק בסוף המאה ה-18, עם הופעת ניצניה של השקפה לאומית, התפשטה התפיסה שמלחמות הן עניינם של כלל האזרחים. האם יהודים אמורים להימנות על כלל האזרחים? היו שליטים שסברו שכן, ועל כן דרשו מיהודים להתגייס לצבא. ב-1788 הורה יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, על גיוס היהודים. הוראה זו בוטלה חלקית לאחר מותו ב-1790, וחודשה שוב ב-1804. ב-1827 הכריז הצאר ניקולאי הראשון על גיוס כל תושבי האימפריה הרוסית, ובכללם גם היהודים.

בנוסף לסכנה המוחשית הכרוכה בשירות הצבאי, הוא נתפס על ידי רוב היהודים כגזרת שמד של ממש. המתגייסים נותקו מבתיהם ומסביבתם היהודית, ופעמים רבות נאלצו לעבור על מצוות התורה ובין השאר לחלל שבת, לאכול אוכל לא כשר ולהתגלח בתער. בתקופות מסוימות אף נעשו בצבא הרוסי מאמצים להמיר את דתם של החיילים היהודים לנצרות. יהודים חיפשו דרכים שונות ומגוונות כדי להיפטר מעול הגיוס. היו שפנו לשלטונות, היו שרכשו בסכומים נכבדים קוויטנציה – תעודת פטור שמחזיקיה יועדו לכוח עתודה, היו שהיגרו לארץ אחרת והיו שהטילו בגופם מומים קלים כמו שבירת מפרק האצבע כדי להשתחרר מהגיוס.  

כיוון שמכסות הגיוס הוטלו על הקהילות, היו תופעות של חטיפת ילדים, בעיקר ילדי עניים, על ידי חאפערים – חטפנים – שפעלו בשליחות ראשי הקהילה במטרה להגיע ליעדי הגיוס בלי לסכן את ילדי המיוחסים. הילדים המגויסים, שכונו קנטוניסטים, חונכו לקראת השירות הצבאי במוסדות ייעודיים, ובתקופות מסוימות קיבלו גם חינוך נוצרי. 

ב-1874 בוטלה חובת הגיוס הכפוי ברוסיה, והאחריות למילוי מכסת המגויסים הוסרה מעל הקהילות היהודיות. את השיטה הישנה החליף חוק חדש שהחיל חובת גיוס לתקופה של שש שנים על כל מי שמלאו לו 21 שנה, ותקופה קצרה יותר לבעלי השכלה רשמית. החוק עודד הורים רבים לרשום את ילדיהם למוסדות לימוד רשמיים ולדאוג לכך שילמדו רוסית כדי להוכיח את השכלתם בפני השלטונות. על תופעה זו כתב הסופר ניקולאי מינסקי:

עבודת הצבא הכללית קִדמה את השכלתם של היהודים יותר מכל העיתונים היהודיים גם יחד (יהודה סלוצקי, "תקנון חובת הצבא הכללית, 1874, והיהודים ברוסיה", 'הֶעָבָר' כא, תשל"ה, עמ' 13).

 

סגולה לפטור

בספרות הרבנית יש עדויות לאתגרים שהציב הגיוס בפני הקהילות היהודיות. בספרות השבחים ומעשי הצדיקים מצויים עשרות סיפורי נסים ומופתים שבהם צדיקים סייעו לחסידיהם להשתחרר מעול הצבא. כך למשל מסופר כי רבי יהודה אסאד, אב בית דין בהונגריה, נהג להשקות את חייבי הגיוס שהגיעו אליו טיפות אחדות מבקבוק מיוחד, וכך הם ניצלו מגזרת הגיוס. הבקבוק הכיל את דמעותיו של הרב, שנאספו בכוס מבכיו בשעת תיקון חצות, וזכות הבכי עמדה לבחורים. על רבי דוד טברסקי, מייסד חסידות טאלנה, מסופר:

פעם בא לפני רבנו הרב הקדוש רבי דוד מטאלנה זכרו יגן עלינו אב ובנו, אנשים פשוטים, וביקש האב ברכה עבור בנו שנקרא לעבודת הצבא. הביט רבנו בפני הבחור שהיה גבוה קומה ורחב מידות, בריא וחזק, ושאלו: האם למדת בחייך? ענה הבחור: לא. שאלו שוב רבנו: אבל מעט תורה אתה יודע? ענה הבחור: לא. ושאלו עוד: ולהתפלל אתה יודע? וענה שוב הבחור שלא. אמר לו רבנו: שתהיה לך נשיאת חן אצלם כמו שנשאת חן בעיניי. וכך הווה שהשתחרר מהצבא (ירון עמית, 'נפלאות הצדיקים', עמ' 702).

היו בקרב ההנהגה הרבנית גם כאלה שבחרו בגישה שונה לחלוטין. כאשר נקראו צעירים מפראג ב-1789 לשרת בצבא הקיסר עורר הדבר צער גדול בקרב הקהילה המקומית:

ביום ג' … נלקחו כ"ה אנשים מאנשי קהילתנו לעבודת הצבא על העגלה בפקודת הקיסר ירום הודו, ותהי שערורייה גדולה ברחוב העיר. שמענו קול אימות מבכות על בניהן, אחות מייללת על אחיהן ונערות על בעל נעוריהן, בעוזבם את עיר מולדת לצאת בקרב נגד שונאינו ("תולדות הזמן", 'המאסף', אייר תקמ"ט, עמ' רנב). 

רב העיר, הרב יחזקאל לנדא, הידוע בכינוי הנודע ביהודה על שם ספרו, דיבר אל המגויסים הצעירים, והדגיש את מחויבותם להישמע למפקדי הצבא לצד החובה להישאר נאמנים לתורת ישראל, לשמור על שבת וכשרות, להקפיד עד כמה שאפשר על חובת התפילה, ולכל הפחות לקרוא את 'שמע'. הוא גם הדגיש כי התנהגות ראויה ונאמנות לקיסר ולצבאו עד כדי מסירות נפש תוביל לקידוש שם שמים בקרב הסביבה הלא יהודית שבתוכה יפעלו החיילים. הוא חתם את דבריו בפסוקי חיזוק המדברים על שמירה מפורענות ובברכת כהנים. הדברים, שנאמרו בגרמנית גבוהה, פורסמו במלואם בירחון 'המאסף' באותו חודש. האירוע המרגש הסתיים בבכי ובהתרגשות רבה של כל הנוכחים במקום. הכותב סיים את התיאור בפנייה לקוראים:

מי בכם, הקוראים הנעימים, אשר לא יברך את הרב הגאון הזה בכל לבו בראותו את הדברים האלה? אשריך ישראל! עוד לא הסיר ה' ממך משען ומשענה, עוד יצא שמך בעמים ביודעם כי גם בך לב לשמוע את פקודת מלכך ולעשות את כל אשר יצווה עליך לטובת עמו וארצו, ובכל זאת לא תשליך אחרי גווך דת אבותיך ותהי נוח לבריות. אשריך! (שם, עמ' רנה).

אין להניח כי הנודע ביהודה תמך בגיוס יהודים לצבא, שכן שנה אחר כך הוא השתתף במשלחת שביקשה מהקיסר החדש, ליאופולד השני, לבטל את חובת הגיוס של היהודים. למרות זאת, כיוון שחובת הגיוס הייתה מציאות קיימת, הוא עודד את המשפחות והנחה את המגויסים לעשות את המרב כדי לקדש שם שמים ולהישאר נאמנים לתורת ישראל.