הרעיון שהאינדיאנים הם בני עשרת השבטים הוא תולדה טבעית של "סיפוח" העולם החדש אל תודעת העולם הישן. אי אפשר היה אחרת

בששה ימים ברא א-להים את העולם, וביום השישי הוא ברא את האדם. אדם וחווה הם הורי האנושות כולה. כולם באו מגן העדן, שבין הנהרות פישון וגיחון, פרת וחידקל, וכולם גורשו אל מקדם לו. וגם אחרי שהתפזרו, שב המבול וכינס אותם: נח הוא שוב אבי כל בני האדם, והבקעה בארץ שנער בה החלו בני האדם להתיישב אחרי המבול – היא נקודת המוצא הגיאוגרפית.

תמונה מקראית זו היתה מקובעת היטב בדעתם של האירופאים הנוצרים (והאנוסים) שגילו לפתע, בסוף המאה ה-15, שישנו 'עולם חדש', ארץ לא נודעת. עצם קיומה של יבשת נוספת עירער קצת את תמונת עולמם – הגיאוגרפיה המקובלת היתה מלאה במושגים נוצריים – אבל מסוכנת יותר היתה העובדה המתמיהה, שביבשת הנוספת חיו גם בני אדם. נכון, הם לא דיברו בשום שפה אירופית, ויש שמיהרו לזלזל ולראות בהם 'בעלי חיים מדברים', אבל העובדות התעקשו: הם דיברו, והיה להם מבנה חברתי, והיתה להם תרבות. 

האם גם אנשים אלה הם צאצאי אדם הראשון? צאצאי נח? אם לא, תפיסת העולם נמצאת בסכנה. אם כן, חייבים לומר שהאנשים הללו באו מן העולם הישן. "האינדיאנים מאמינים", דיווח מיסיונר ישועי אחד, "כי הם נוצרו בהתחלה בעולם החדש הזה." אך הספרדים סילקו טעות זו מליבם "באמצעות האמונה שלנו, שכל בני האדם נוצרו מהאדם הראשון". 

גם כיום, יש לציין, הדעה הרווחת במדע האנתרופולוגי כי העמים הילידים של יבשת אמריקה הם ממוצא אסיאתי (מונגולי, אם נדייק. מאפייניהם הפיסיים מצביעים על זיקה זו, בוודאי יותר מאשר על זיקה לאירופה, למזרח התיכון או לאפריקה), ואבות אבותיהם הגיעו אל יבשת אמריקה דרך מיצר ברינג, בין אלסקה למזרח סיביר, לפני כ-20,000 שנה.  

ובכן, אם הילידים האינדיאנים מקורם ב"עולם הישן", הרי שהם בעצם האחים האבודים שלנו. מכאן קצרה הדרך לזהות אותם עם כל מיני אגדות על בני אדם שנעלמו – ובראש ובראשונה סיפור גלות עשרת השבטים, סיפור שראשיתו במקרא והמשכו בתלמוד ובעולם אגדות עשיר. אם נצרף לכך את העובדה שקולומבוס עצמו 'גילה את אמריקה' כאשר תר אחר דרך למזרח אסיה (המקום אליו גלו עשרת השבטים לפי אגדות רבות), ושמסעו היה חלק מתוכנית משיחית של ניצור העולם כולו, כמפורט ב'ספר הנבואות' שלו, ייחוסם של הילידים האמריקנים לעשרת השבטים הוא כמעט מתבקש. 

מכאן החל הדמיון לעבוד שעות נוספות: שמות מקומות באמריקה זוהו כדומים לצלילי שמות מן המקרא; מילים בשפות ילידיות נתפסו כמהדהדות את העברית העתיקה; וההסטוריון הספרדי פרנסיסקו לופז דה-גומארה אף טען כי האינדיאנים דומים ליהודים "בהופעתם ובקולם". מסורות אינדיאניות שהזכירו תרבות אבודה או כיבושים עתיקים פורשו בהתלהבות כמבטאים את המורשת האבודה של עשרת השבטים.