מאז ראשית ימי הציונות קיבל חנוכה משמעות חדשה והמקבים הפכו לגיבורים לאומיים. בין שירי הזמר הלאומיים אפשר לזהות קולות ייחודיים, שונים מאלה שהשמיעו מוסדות המדינה

 

אשר על כן אני חושב כי יקום דור חדש ונפלא מקרב בני עמנו. דור המכבים יקום ושב לתחייה ('מדינת היהודים', תשי"ג, עמוד 84).

משפט זה מופיע בפסקה שבה בחר הרצל לסיים את ספרו 'מדינת היהודים', הספר המכונן של השאיפה לעצמאות ישראל בזמן הזה. הרצל הוא מהראשונים שייחדו למלחמת החשמונאים מקום מרכזי באתוס הציוני, אך הוא לא היה היחיד. בסוף המאה ה-19 נהגו אגודות חובבי ציון במזרח אירופה לחגוג את חנוכה כשהן מעלות על נס את מלחמת המעטים מול הרבים, ואת הגבורה שהביאה לעצמאות לאומית במאה השנייה לפסה"נ. ב-1895 הוקם מועדון הספורט היהודי הראשון בקונסטנטינופול (אינסטנבול), לאחר שחבריו לא הורשו להצטרף למועדונים קיימים בגלל יהדותם. חברי המועדון כינו אותו 'מכבי' והמועדון הבודד הפך ב-1912 לאגודת הספורט 'מכבי'.

ב-1894 יצר בוריס שץ בפריז את פסלו הידוע 'מתתיהו החשמונאי'. כשחנך אותו ב-1907 במסיבת חנוכה בבית הספר לאמנות בצלאל פרץ בארץ ויכוח רב משתתפים על אופיו של חנוכה כחג חילוני.

 

מדור לדור

בין שירי העם שנכתבו בתקופת ההתעוררות הלאומית היה שמור מקום של כבוד לשירי חנוכה, וריבוי השירים מעיד על מרכזיותו בהוויה הציונית. חלק מהשירים הדגישו את הערכים שהניעו את החלוצים בוני הארץ, והביעו הזדהות מוחלטת עם החשמונאים: "מכבים אנחנו ולנו הניצחון", "בימים ההם בזמן הזה מכבי מושיע ופודה". המוטיב של מלחמת בני האור בבני החושך חזר ברבים מהשירים, הכותבים דילגו על מאות שנות היסטוריה וביקשו למתוח קו ישר בין שתי נקודות שסימנו בקצותיו – מרד החשמונאים ותקומת ישראל בארצו בעידן המודרני – תוך התעלמות מהמהמורות שבדרך.

נדמה כי הבולט והקיצוני מבין בשירים אלה הוא שירו של אהרן זאב שנכתב ב-1930: 'אנו נושאים לפידים' המבטל לחלוטין את משמעותו הדתית של חנוכה ומייחס את הניצחון בסיפור חנוכה המודרני למאמץ אנושי עילאי בלבד:

נֵס לֹא קָרָה לָנוּ
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ
בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם
וַיְּהִי אוֹר

במשך שנים הושר השיר באופן קבוע בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל בערב יום העצמאות, מנכיח על הבמה שאין מרכזית ממנה את המסר העיקרי – מכבים אנחנו! – ומחדד את קצותיו של הקו הנמתח בין חנוכה ליום העצמאות.

שירו של עודד אבישר – שהוקלט לראשונה ב-1961 – נראה בקריאה ראשונה כשיר חנוכה השייך לאותה סוגה שנולדה עם הציונות. גם בו מוזכרים מתתיהו וחמשת בניו, ומסומן המשעול המוביל מימיהם עד ימינו, ימי הגאולה שנקנתה במאמצי הגיבורים שנפלו על חרבם, 'מגש הכסף' כפי שכינה אותם אלתרמן. גם בשיר זה נאבקים ביניהם האור והחושך כשבסופו של דבר גובר הראשון.

בשמיעה ראשונה של השיר בלחנו של משה וילנסקי נדמה כי אפשר לשייכו גם לשירי הערש, סוגה נוספת שהייתה אהובה על המשוררים בארץ. שירים אלה, שבעזרתם ביקשו הורים להרדים את ילדיהם, הסתירו בין קפליה המתעתעים של מנגינה רכה תכנים מבעיתים שהתייחסו למציאות הארץ ישראלית. אבישר מתאר דיאלוג בין בן לאב שבו מתעוררים פחדיו של הילד מפני האפלה – ספק אמיתית, ספק מטפורית.

למרות זאת אפשר לטעון כי השיר 'אבי אבי' מתייחס לרציפות ההיסטוריה היהודית, ונדמה כי שורות הבית האחרון עשויות להוכיח את הדברים:

מִדּוֹר לְדוֹר, יַלְדִּי, זֶה הָאוֹת
זוֹרֵחַ הָאוֹר וְעוֹלֶה וּמְהַבְהֵב
בַּלַּיְלָה הַזֶּה, לֵיל כ"ד בְּכִסְלֵו