הוויכוח בן מאות השנים סביב סודו של ספר הסוד היהודי רחוק מלהסתיים. חכמי כל הדורות התפלמסו על מידת האותנטיות של הספר וייחוסו לרשב"י, וגם למחקר האקדמי יש מה לומר

במהלך הדורות התקבל הזוהר על רובה המוחלט של היהדות ההלכתית כספר היסודי של הקבלה ותורת הסוד היהודית. עם זאת, הפולמוס על הספר נמשך למעשה לאורך כל הדורות, מאז הופעתו במאה ה-13. ההדפסות הראשונות של הזוהר היו רק במחציתה של המאה ה-16 בקרימונה ובמנטובה, והן לוו במאבקים חריפים שכללו גם חרמות נגד המדפיסים. טענות המתנגדים נעו בין התנגדות כללית לקבלה או התנגדות ספציפית לספר הזוהר, לבין התנגדות לפרסומם של דברי קבלה בטענה שזו אמורה להישאר חכמה סודית אזוטרית ואסור לפרסמה להמון.

המנהיג הרוחני האיטלקי, הדיין והדרשן המפורסם רבי יהודה אריה ממודינא, כתב נגד המקובלים את ספרו 'ארי נוהם'. בספר הוא מתפלמס עקרונית עם תורת הקבלה, ומותח ביקורת על ייחוסו של הזוהר לרבי שמעון בר יוחאי בעקבות עדותו של רבי יצחק דמן עכו. היו שטענו שהתנגדותו לקבלה לא הייתה עקרונית אלא נבעה מהתעניינות של זרמים נוצריים בקבלה לאחר שזיהו בה תפיסות הקרובות לעולמם. נגד הספר 'ארי נוהם' הוציא רבי יצחק אייזיק חבר, מחוג תלמידי הרמח"ל, ספר בשם 'מגן וצינה' שמגן על תורת הזוהר.

רבי יהודה אריה ממודינא לא היה הראשון למתוח ביקורת פומבית על תורת הקבלה, ובוודאי לא האחרון. קדם לו הספר האנטי קבלי 'בחינת הדת' שכתב רבי אליהו דילמדיגו בשנת ה'שפ"ט (1629). הוא טען שהקבלה אינה חכמה יהודית מקורית אלא מבוססת על יסודות נאו אפלטוניים, ושזוהר בוודאי לא נכתב על ידי רשב"י וחבריו אלא בימי הביניים.

 

בעקבות שבתאי צבי

אחת ההתקפות הידועות ביותר על ספר הזוהר, שזכתה לתגובות רבות ומגוונות, הייתה של רבי יעקב עמדין בספרו 'מטפחת ספרים', שיצא בשנת ה'תקכ"ח (1768). רבי יעקב חקר את מקורו של ספר הזוהר והגיע למסקנה שאמנם קיים בספר גרעין מקורי קדום, אך יש בו רבדים רבים שנוספו בתקופות מאוחרות. ספרו עורר סערה בעולם היהודי, בעיקר בשל מעמדו של הכותב.

רבי יעקב עמדין היה פוסק ורב קהילה מפורסם, והיה ידוע גם כבעל אופי פולמוסי. מעמדו היווה איום על המקובלים ותומכיהם, שחששו משיעור קומתו ומהשפעתו האפשרית. אחד הכיוונים שבהם נקטו מקובלים מסוימים היה ניסיון להסביר את התנגדותו של עמדין בצורך לצמצם את התפשטות הקבלה כצעד הכרחי במאבק בחוגים השבתאיים המאוחרים. תימוכין להסבר זה נמצאים גם בדברי המחבר עצמו, שהסביר בהקדמה למה כתב את הספר: "כיוון שהשעה צריכה לכך … מאחר שהעזו פניהם ככלבים המינים המתועבים החצופים כת שבתי צבי שר"י".

בדורו פרסם רבי משה קוניץ בתגובה ל'מטפחת ספרים' את הספר 'בן יוחאי', שבו הוא סותר את טענותיו של רבי יעקב עמדין. גם בדורות הבאים נמשכה שרשרת התגובות לספר. החיד"א יצא בתוקף נגד מסקנותיו; והרב ראובן מרגליות הביא בספרו 'ניצוצי זוהר' מקורות קדומים לכל המובאות שהובאו ב'מטפחת ספרים' כמקורות מאוחרים. עם זאת, קם ל'מטפחת ספרים' גם תומך משמעותי ביותר – החכם ההונגרי המפורסם הרב משה סופר – החת"ם סופר. בספרו הוא תומך ברבי יעבק עמדין ודוחה את טענותיו של רבי משה קוניץ.