המבוא ליצירתו של הפילוסוף היהודי בעל ההשפעה הגדולה ביותר על הפילוסופיה העולמית רואה אור במסגרת סדרת המבואות על גדולי הרוח של העם היהודי. במקום לסכם את תמונת העולם העולה מהגותו – כפי שעושים ספרי מבוא אחרים העוסקים בהגותו של שפינוזה – מנסה מלמד, בהצלחה לא מועטה, להוליך את הקוראים דרך הטקסט של שפינוזה עצמו, שספרו העיקרי 'אתיקה' בנוי על הוכחות כמו גאומטריות. מלבד מבוא להגותו כולל הספר גם מבוא ביוגרפי המטיל ספק בסיפור המקובל על החרם שהטילה הקהילה היהודית על שפינוזה. הוא מצביע על אפשרות שהחרם שהטילו פרנסי הקהילה – ולא המנהיגים הרוחניים – לא היה קשור לאמונותיו, אלא להתנהלותו המשפטית בכל הקשור לחובות העסקיים שהותיר אביו מיכאל שפינוזה, שנפטר בעת שבנו היה צעיר. פרק נוסף השופך אור על יחסו של שפינוזה ליהדותו מצביע על הקשרים בין התורה שפיתח לבין היכרותו העמוקה עם הקבלה. לצד הקשר הפילוסופי הברור, מלמד מצביע גם על התבטאויות של שפינוזה ושל אחרים בנושא, מונה את ספרי הקבלה שהיו בספרייתו, ומצביע גם על כתבים מוכרים פחות של שפינוזה שבהם הביע דעה במחלוקת פרשנית יסודית בפרשנות קבלת האר"י. הוא סירב לקבל את הגישה שלפיה צמצום האלוהות שעליו דיבר האר"י הוא כפשוטו, שכן עמדתו הפילוסופית היא שאכן אין עוד מלבדו.

כותרת המשנה של הספר אינה מותירה ספק מהי עמדתה של המחברת באשר לפועלו של ד"ר ישראל קסטנר. לפי המתואר בספר קסטנר עמד בקשרים עם הגרמנים למען הצלת יהודים עוד לפני כיבוש הונגריה, שעליו ידע מראש, ולא רק לאחר הכיבוש כפי שהיה ידוע עד כה. בהבטחה להצלת יהודים שיטו הגרמנים בקסטנר והשתמשו בו כדי להונות את הנהגתה של יהדות הונגריה ואת הציבור הרחב בדבר תכניותיהם של הגרמנים, וכך סיכלו פעולות הצלה חלופיות. העובדה שקסטנר פעל בשליחות התנועות החלוציות בארץ ישראל, ששלטו בעזרתו על זהות הניצולים שיזכו לעלות לארץ, העמידה את ההנהגה הציונית באור בעייתי, גם אם זו לא ידעה על כל פעילותו. נדיבי מתארת גם את פעולותיו של טדי קולק – מנכ"ל משרד ראש הממשלה בעת משפט קסטנר – להסתרת האמת הנחשפת בספר, והיא מאשימה גם ארכיונים ומוסדות מחקר בזיוף מסמכים ובהעלמת הזיכרון ההיסטורי של מפעל ההצלה של משה קראוס, מנהל המשרד הארצישראלי. קסטנר ראה בקראוס מתחרה, ועל כן הסתיר ממנו את פעילותו, ואף פעל לסיכול פעולות ההצלה של קראוס.