ראו אור

מלחמת העולם השנייה הפכה מעניין אירופי למלחמה עולמית לא רק בשל סבך בריתות הגנה ואינטרסים, אלא גם משום שהמשאבים שדרשה הפכו את העולם כולו למפת דרכים של אספקה צבאית חיונית. דינר מגולל בספרו את סיפוריהן של זירות המשנה של המלחמה שהשפיעו על היישוב היהודי בארץ ישראל. הספר פותח בתקופה שבה המלחמה הייתה רק איום באופק, ואיום זה הכתיב את תגובתם של הבריטים למרד הערבי, ואת ההכרעה שלא לסכן את היחסים עם המוסלמים בעולם, מהודו ועד גיברלטר, למען הנאמנות להצהרת בלפור. דרכי האספקה של האימפריה הבריטית ממזרח אסיה לאירופה, בים וביבשה, מפגישות את הקוראים עם זירות ידועות פחות של המלחמה העולמית, כמו המערכה האיטלקית על מזרח הים התיכון ועל מזרח אפריקה והמאבק על זיקתה של איראן. מתוך תיאור מערכת האספקה העולמית צצות מדי פעם נקודות ציוניות ויהודיות: בצבא הפולני הגולה היו אלפי חיילים שניצלו את התמרון במזרח התיכון כדי לערוק מהצבא לטובת המאבק הציוני; החשש מפלישה גרמנית דרך שטחי משטר וישי במזרח התיכון עודד את הבריטים להקים את הפלמ"ח; והזמן שנדרש לאמריקאים כדי לבנות את מכונת המלחמה שלהם הוא הזמן שנדרש לגרמנים כדי להביא את מכונת המוות היהודית לשיא פעילותה.

הפיכת רומא מרפובליקה לדיקטטורה הדגישה את חשיבות אישיותו של המנהיג וגרמה לכך שלביוגרפיות ניתן מקום חשוב בכתיבת ההיסטוריה. חיבורו של סווטוניוס על 12 הקיסרים ששלטו ברומא מתחילת המאה הראשונה לפסה"נ ועד סוף המאה הראשונה נחשב לחיבור קלסי, ולאחרונה תורגם שוב לעברית לאחר שמלאו כמעט שבעים שנה לתרגום הקודם. לביוגרפיות הקיסריות, התופסות את רוב הכרך עב הכרס, נוספו גם ביוגרפיות של אישים רומים מפורסמים אחרים – משוררים, היסטוריונים, נואמים, מדקדקים ומורים לרטוריקה. אלה לא נשתמרו כחיבור אחד, ולוקטו מקטעים שהועתקו על ידי מלומדים שונים. המהדורה החדשה עשירה בהערות שוליים המסבירות לקוראים את ההקשרים ופותחות צוהר לידע רב על רומי העתיקה.

מה העיקרון המוביל את ההיסטוריה? האם יש יד מכוונת? האם ההיסטוריה נתונה ביד המזל,  או שאולי אימפריות, כסף, דת וטכנולוגיה הם השולטים בהיסטוריה? ספר הקומיקס מצליח להפוך שאלות תאורטיות לסיפור שמסגרת העלילה שלו היא מעין שעשועון טלוויזיה. השופטים – מומחים אקדמיים ובהם המחבר עצמו – נקראים להכריע בשאלה אחרי שהם פוגשים את גיבורי העל, וכמובן גם את גיבורות העל, המועמדים לכתר השולטים בהיסטוריה. הם נוסעים בזמן, עוברים בין תגליות והופכים שאלות מופשטות לעלילה מאוירת.

מפלגת העבודה היא ממשיכת דרכן של תנועות הפועלים שבנו את התשתית למדינה שבדרך, ולאחר הקמת המדינה אף הנהיגו אותה במשך קרוב לשלושה עשורים. הספר מתאר כיצד הפכה מפלגת העבודה בשלושת העשורים האחרונים ממפלגת שלטון למפלגת קצה שולית. המחבר עוקב אחר האירועים הפוליטיים בישראל ובמפלגת העבודה עצמה, ומתעכב על נושאים המעסיקים את העיתונות היומית כמו מאבקי הנהגה פנימיים וסקרי דעת קהל. לדעתו, הסיבה לירידת כוחה של המפלגה היא הקצנתה לשמאל, אך לא ברור לגמרי אם עמדה זו עולה ממחקרו, או שזו נטיית לבו הפוליטית כמי שהיה פעיל במפלגה וראה אותה משנה את דרכה. ירידת כוחה של מפלגת העבודה אכן משקפת את השינוי העמוק שעברו מדינת ישראל והתנועה הציונית, אך ספק אם אפשר לנתח אותו רק בהקשר של פוליטיקה מפלגתית.

שנים אחדות לפני שדמשק הממלוכית ניגפה מפני מגפת הדבר ומפני כוחות הכיבוש העות'מאניים שבראשם עמד סולימן המפואר חי בה נוטריון בשם שִהאב אל-דין אחמד אבן טַוְק, וביומנו נחשף מידע נדיר על חיי היומיום בדמשק הממלוכית. כמו מנהלי חשבונות אחרים בני זמנו באירופה – שכתבו את היומנים האישיים הראשונים המוכרים לנו – ניהל אבן טוק רישום מקצועי של מקרים שבהם נתקל, ושילב ביומנו גם אירועים שהיה עד להם או ששמע עליהם מכלי שני ותיעודים עסקיים ומשפטיים. היומן נכתב על פי הסדר שבו אירעו הדברים, אך שושן חילק אותו לפרקים על פי נושאים: דמותה החברתית והפוליטית של דמשק; קורות חייהם של כותב היומן, משפחתו ופטרוניו; ומקרים מהמשפט הפלילי, מהדין האישי ומרישומי מקרקעין. למרות שינוי הסדר המקורי נשמרת בספר מידה של אנקדוטליות שמקורה ביומן עצמו.

במלחמת העצמאות היה המחבר ילד, ובספר הוא משלב תחקיר היסטורי עם דמיון סיפורי שניכרת בו רגישות חברתית הנובעת משנותיו כאיש טיפול. הספר מתאר את חייהם של תושבי הרובע היהודי בירושלים, ספרדים אנשי היישוב הישן שעליהם נמנתה משפחתו של המחבר, והוא ספוג בהווי הייחודי של חברה שנקודת מבטה לא זכתה לייצוג רב בזיכרון הציבורי. זיכרונותיו מתובלים בלדינו ובערבית של חברה מסורתית אשר הייתה מעורה במזרח התיכון וניהלה יחסים מורכבים עם העולים האשכנזים שמילאו את הארץ. נקודת השיא שאליה שואף הסיפור היא תקופת החרדה בימי המאבק של תושבי הרובע על חייהם במלחמת העצמאות.

אדמונד ספרא נולד בביירות למשפחת בנקאים יהודית מחלב, ועזב את לבנון בנעוריו. במהלך חייו עשה עסקים מוצלחים במילאנו ובסאו פאולו, ולבסוף התיישב בז'נבה, ניהל משם את עסקיו והיה מעורב בין היתר ברכישת הבנק הבינלאומי. ספרא נהרג בהצתת ביתו במונקו על ידי אחד מעובדיו. גם ברפרוף קל אי אפשר להימלט מהתחושה כי מדובר בספר שבחים שהוזמן על ידי משפחתו של המנוח, וחבל שכך. אנשים עשירים משפיעים על חיינו לפעמים לא פחות מאנשי ציבור, ולמרות זאת אנחנו יודעים עליהם מעט מאוד. נראה כי אדם מעניין ומשפיע כמו ספרא היה ראוי לביוגרפיה ביקורתית ולא רק לשיר הלל.