התגבשות נוסח התפילה היא תעלומה. במקרא ובכתבים הקודמים לתקופת התנאים אין כמעט אזכור לנוסח תפילה קבוע, ואילו בראשית ספרות חז״ל מופיעה התפילה לפתע כיחידה שלמה וכמעט מגובשת. 

ספרו החדש של פרופ׳ דוד הנשקה עוסק בתפילות הקבע כפי שהן מופיעות בספרות חז״ל, ומתמקד בקריאת שמע וברכותיה, בתפילת העמידה ובקריאה בתורה. הנשקה משלב למדנות חריפה עם מתודות פילולוגיות המבוססות על כתבי יד וגניזה, והוא מצטיין בהפרדה שיטתית בין רבדים היסטוריים שונים. 

הספר מעלה טענות וחידושים מהפכניים. כך למשל, ברכת המצוות תוקנה כנגד הנצרות רק בתקופת המשנה המאוחרת, תפילת מוסף נוסדה לראשונה בזיקה לקריאת התורה, וברכת השלום שימשה במקור כתחליף לברכת הכוהנים. הספר מפריך טענות קודמות ומציע חדשות במקומן, תוך התבססות על סברות ושילוב של שיח אקדמי ולמדנות ישיבתית. מדובר בספר יסוד החיוני להבנת התפילה היהודית.

במסגרת החיפוש אחר משמעותה העמוקה של הארכאולוגיה וטעמה, המחבר מתאר זיכרונות אישיים המהולים בזיכרון קולקטיבי, תילים עתיקים ורחוב ירושלמי מודרני. בן־ארי, איש חינוך ירושלמי בעל תואר ראשון בארכאולוגיה, נע בין המחקר המדעי לכתיבה ספרותית ומחפש את האנושי שמאחורי החומרי. במסות המכונסות בספר הוא תוהה על פשרם של ממצאים, וברובד העמוק יותר – על המנגנונים הפואטיים העומדים בבסיסם ומעצבים אותם.

דרך מסע בין פינות וצמתים בירושלים מבקש המחבר לעמת את החזית הנגלית לעין עם הכוונה הנסתרת שמאחוריה. הוא שואל מה עומד מאחורי מפעלים כבירים, כגון מוזאון ישראל, מוזאון הסובלנות הממוקם על חורבות בית קברות מוסלמי, אמת המים הקדומה של ירושלים ועיר דוד על חפירותיה.