ב-1939 הייתה יאנצ'יה יוהנה (האני) סכאפט סטודנטית הולנדית שקטה וביישנית למשפטים, וחלמה לעבוד כמשפטנית במסגרת חבר הלאומים, אך המלחמה טרפה את הקלפים. היא סירבה לחתום על הצהרת אמונים לשלטון הכיבוש הנאצי, ונאלצה בשל כך להפסיק את לימודיה באוניברסיטה. כשהחליטה להסתיר סטודנטיות יהודיות שהייתה מיודדת אִתן, קבעה את מסלול פעילותה בהמשך המלחמה. היא הצטרפה לפעילות המחתרת ההולנדית, ובין השאר סייעה בזיוף תעודות זהות ותלושי מזון, בהסתרת יהודים, בפגיעה בתחמושת גרמנית ואף בחיסולם של משתפי פעולה הולנדים ושל נאצים בכירים. זהותה המובחנת – בזכות שערה האדמוני – הפכה אותה לדמות מסתורית ומאיימת המבוקשת על ידי הנאצים. עם נפילתם של עוד ועוד מחברי המחתרת היא המשיכה לפעול לצד שתי אחיות צעירות – טרוס ופרדי אוברסטייחן – והשלוש הוכיחו פעם אחר פעם כי הרוח עשויה לגבור על העוצמה הצבאית. הרומן, המבוסס על מחקר היסטורי יסודי, מספר על פעילותה של האני סכאפט במחתרת באופן סוחף, מותח ונוגע ללב, והוא ממשיך ללוות את הקוראים גם לאחר סיום הקריאה. 

פרעות ת"ח ת"ט היו מהאירועים הטראומתיים בהיסטוריה היהודית. הספר אינו עוסק בפרעות עצמן, אשר תועדו ונחקרו בהרחבה, אלא בתוצאותיהן – גורלם של הפליטים והשבויים. רבבות יהודים נאלצו לעזוב את מקומות מגוריהם ולנדוד. היו בהם כאלה שנמלטו עוד לפני שהפורעים הגיעו, אחרים שנמלטו במהלך הפרעות, ועוד אלפים רבים אשר נשבו והובלו בצעדות קלון ומוות לשוקי העבדים של האימפריה העות'מאנית. הספר מציג תופעה רחבה זו כאירוע מכונן בעיצובה של יהדות אירופה במאה ה-17. הוא סוטה מהמגמות ההיסטוריוגרפיות הרואות ברדיפות גורם משני בלבד בהיסטוריה היהודית, ומצביע על מרכזיותה של הזהות הדתית כגורם על שאיחד את החברה היהודית בפזורותיה השונות. הסגנון הבהיר והמבנה הסדור של הספר ראויים לציון מיוחד בסוגת הכתיבה האקדמית.