הקמת תנועת ש״ס נתנה ביטוי פוליטי לזרמים של ישראליות שלא קיבלו עד אז ביטוי עצמאי. סרט חדש הולך בעקבות האנשים הפרטיים שקפצו אל הקלחת הפוליטית ופתחו את הפתח

||||||||Do the biblical Haman and his conspiracy have any historical basis? Esther accusing Haman

הבלתי רשמיים

אלירן מלכה
ישראל, ,2018 94 דקות

בכ"א במרחשון תשע"ט (30 באוקטובר 2018) התקיימו בישראל הבחירות לרשויות המקומיות. בכל פינת רחוב מציצים עלינו נבחרים פוטנציאליים מתוך הכרזות, ונציגים מתקשרים אלינו כדי לקדם קמפיין כזה או אחר. זוהי שעתם היפה של בתי הדפוס ושעתם הקשה של האחראים על פינוי האשפה.

הקולנוע הישראלי מיעט עד כה לעסוק בפוליטיקה המקומית, וסרטו החדש והמדובר של אלירן מלכה, 'הבלתי רשמיים', עושה זאת בגדול. סרט הביכורים של מלכה עוסק במהפך שחוללה ש"ס במרחב המוניציפלי בירושלים ב-1983, ואחר כך עם כניסתה לכנסת ולממשלה ב-1984. הסרט מתאר אמנם את תולדותיה של אחת מהתנועות הפוליטיות המשמעותיות בהיסטוריה הישראלית, אך כפי שמכריזה כיתובית בתחילתו, הבמאי אינו רואה עצמו מחויב להיסטוריה במובן שסרט תיעודי מחויב לה, אלא מתבסס על אירועים שקרו במציאות ומוסיף רכיבים בדיוניים.

איזהו גיבור

במרכז הסרט ניצב המחולל והמייסד של תנועת 'ספרדים שומרי תורה'. יעקב כהן הוא בעל בית דפוס חרדי אלמן שבתו גורשה מהסמינר לבנות שבו למדה. זעמו על גירוש בתו מהסמינר, שאותו הוא תופס – בצדק- כאפליה על רקע עדתי, מניע אותו להקים מפלגה של ספרדים חרדים שתרוץ בבחירות לעיריית ירושלים. סצנת הפתיחה המצוינת מכניסה אותנו אל בין כתליו של הסמינר, ואל אירוע ההשפלה שעוברים האב ובתו. מנהלת בית הספר האשכנזי מתקשה להסביר לאב למה בתו אינה מתאימה למסגרת, והדיאלוג הסאטירי ביניהם חושף את מנגנון ההדרה והדיכוי. בה בעת מעצבת הסצנה את בריונותו המסוימת של האב, ואת הזעם, החוצפה והתשוקה העמוקה שלו לשינוי חברתי.

"כל מפלגה מתחילה ברגע אחד של מישהו שנמאס לו", אומר יעקב בפתח הסרט, ובאמירה זו הוא מכונן את מעמדו כמשל. שולי רנד, המגלם את יעקב, עושה כאן אולי את תפקיד חייו. הוא מדלג מעל מכשול אשכנזיותו בחינניות אינסופית ובכריזמה השפוכה לכל רוחב המסך.

מנהיגותו של יעקב בתוך החבורה של 'שלושת המוסקטרים' המניעים את התהליך הפוליטי היא בלתי ניתנת לערעור. השותפים המשמעותיים שלו לדרך הם יגאל ועקנין (יואב לוי) – שוחט ומוהל, גולנצ'יק בעל תשובה המתנהג בהתאם – והרב שלמה דיין העומד בראש ישיבה השוכנת באטליז (יעקב כהן). לשלושתם חסר כאמור ניסיון פוליטי, אבל כל אחד מהם אותנטי ופועל מתוך כאב ומתוך אמונה כי השינוי הכרחי.

מנהיגותו העוצמתית של יעקב באה לביטוי חריף בסצנה שבה חברי אגודת ישראל הערים להתחזקותה של ש"ס מציעים למנהיגיה 'הבלתי רשמיים' להתאחד עמה לקראת הבחירות המקומיות. יעקב חריף השכל מבין כי ההצעה הנדיבה שניתנה להם מעידה על פחדם מכוחה של התנועה החדשה, ולתדהמת חבריו הוא מסרב. יעקב הוא גם זה שמצליח בקסמו האישי לשכנע את 'מרן' לתמוך בש"ס באמצעות סיפור המעורר את הזדהותו של הרב המכובד.

אבל יעקב הוא גיבור שהוא למעשה אנטי גיבור. נאומו הווירטואוזי והמשעשע 'יעקב לא מגמגם' קורץ הן לדמותו של משה רבנו והן לסרט 'נאום המלך' העוסק במלך בריטניה ג'ורג' השישי הסובל מגמגום. בדומה למשה רבנו מבקש יעקב לגאול את קהילתו ולהעניק לה חירות, אלא שכמו משה גם יעקב כהן אינו זוכה להיכנס לארץ המובטחת. בעל בית הדפוס, למרות חינו הרב, אינו פוליטיקאי באופיו. הוא איש ישר שאינו מוכן להפנות עורף לחבריו, הוא מסרב לקבל שוחד, וגם כשהוא מעגל פינות הוא אינו מזייף חתימות. ניקיון כפיו ותמימותו משאירים אותו בחלקו השלישי והאחרון של הסרט מחוץ למשחק. חלומו הנאיבי של הגיבור מסתאב עד מהרה בידי אחרים, והעלייה המהירה מסמטאות שכונת הבוכרים אל מסדרונות הכנסת מביאה אתה כיבודים, שחיתות, משרדים מפוארים ומעט סולידריות אנושית.