מסתבר כי גגות היישוב גמלא הם שהנחילו מפלה ללגיונותיו הבלתי מנוצחים של אספסיאנוס. איזה נשק סודי הוביל לתבוסה הרומאית הראשונה בגליל? משפט חידתי בספר 'תולדות מלחמת היהודים ברומאים' של יוסף בן מתתיהו עשוי לספק את התשובה

קיץ, לפני כאלפיים שנה. המרד הגדול נגד הרומאים משתולל ברחבי יהודה. פליטים יהודים מותשים מטפסים במעלה ערוציו התלולים של הגולן, מעיפים מבט אל על לעבר ציפורי הטרף החגות שם. לא יחלוף זמן רב בטרם יפשטו על פני הנוף נורא ההוד נשרים אחרים, המצוירים על דגלים לצד סמלי הלגיונות הרומיים, ממתינים לזנק מעמדת הגובה שתפסו להם. הפליטים, חלקם קנאים הנלחמים על דתם ועל חירותם הלאומית, ביקשו מחסה בגמלא, העיר האיתנה היחידה שנותרה באזור.

למסתכל מטה מרחבת התצפית הגבוהה שבגן הלאומי גמלא קל להבין כיצד יכול היה משקיף באותה תקופה לתעד במדויק את רגעי הקרב שנערך על הרכס הדבשתי שמתחתיו. מטרת התיירים שמגיעים לתצפית אינה להשקיף על הנוף המרהיב שכולל את הכנרת הרחוקה או על הנשרים הדואים בדומייה בגובה העיניים; הם באים כדי לחיות מחדש את מהלך הקרב ואת תוצאותיו הטרגיות. בעזרת ציטוטים מדברי ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו – המקור היחיד שיש בידינו המתאר את רצף האירועים שהתחוללו במקום – מספרים מדריכי הטיולים למבקרים את סיפור המצור על גמלא ואת סיפור נפילתה.

 

ניצחון בלתי צפוי

לעתים מכונה גמלא 'מצדה של הצפון', אולם האירועים שהתרחשו בגמלא בשנת 67 היו שונים לחלוטין מאלה שהתרחשו שש שנים מאוחר יותר בארמון המבוצר שבדרום הארץ. מצדה הייתה ארמון שהפך למחנה פליטים. המבנים שהותיר אחריו המלך הורדוס על הר שולחן הצופה אל ים המלח הפכו למעוז האחרון של המרד הגדול נגד הרומאים. גמלא, לעומת זאת, הייתה עיר משגשגת בגולן שחיה בה אוכלוסיה קבועה. בעקבות המתקפה הרומאית על אוכלוסיות המורדים ברחבי הגליל התמלאה העיר כמעט עד להתפקע בפליטים שברחו אליה. בעוד שבמצדה הקנאים שהגנו על המקום היו נתונים תחת מצור רומי ולדברי יוסף בן מתתיהו מתו בלי שניהלו מלחמה פנים אל פנים עם הרומאים, הרי שבגמלא נפגשו היהודים והרומאים בעימות חזיתי. למרבה ההפתעה, בשלב הראשון ניגפו הכוחות הרומיים העצומים. אספסיאנוס הציב סביב ההר שעל מדרונותיו נבנתה העיר שלושה לגיונות – החמישי, העשירי וה-15. המגנים היהודים המטירו אבנים וחִצים מביצורים שנבנו על ידם בחיפזון, אך לא הצליחו למנוע משלושת אילי הברזל הרומיים לנגוח בחומות העיר שזועזעו ונפרצו. יוסף בן מתתיהו מתאר את תגובת המגנים הנואשים לאחר שהלגיונרים נהרו פנימה בתרועת חצוצרות ובשאון הלמות כלי נשק:

אלה [המגנים] עמדו אמנם זמן מה בפני ראשוני הרומאים שחדרו פנימה, מנעו את התקדמותם והדפו אותם בעוז, אך מספרם הרב של הפורצים מכל עבר אילץ את המגנים לסגת אל חלקי העיר הגבוהים. אולם ברדוף אויביהם אחריהם פנו לפתע לאחור, תקפום, דחקו אותם כלפי מטה במדרון והרגו בהם בהיותם דחוקים במקום צר וקשה לגישה ('תולדות מלחמת היהודים ברומאים' בתרגומה של ליזה אולמן, ספר רביעי, א', ד').