מי שנכנס לעולם העתיקות של שלמה מוסיוף במגדל דניאל בהרצליה, מוצא עצמו לא במוזיאון מוקפד אלא במעין "עיר המלכים": אוסף עשיר, מרתק ומפוקפק של ממצאים ופסידו ממצאים הסובבים סביב עולם התנ"ך. "אני אוסף כי אני יהודי", אומר האיש המרתק שמסקרן את כל אוהבי העתיקות

"והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית, והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו"; בשלב זה הרים שלמה מוסיוף את חגורת העור השחורה, עם שלושת כפתורי הבדיל משובצים בקצה אל מעבר לכתפו. "ה' הושיע, המלך יעננו ביום קוראינו". ירד השוט הביתי בחבטה על שולחן התצוגה הקטן. "כך ייסרו אותנו בבית אבא. ובמיוחד אותי, שהייתי ילד דיסלקטי ולא עקבתי אחר המלמד כמו כולם". על השולחן הקטן הזה, במערת הקסמים שהיא בעצם החדר המרכזי בדירת הפנטהאוז של שלמה מוסיוף, מונחים שלושה פריטים ששמר מבית אביו – לפחות לדבריו של האספן הזה, שמחיה כל סיפור באופן כה טוטלי עד שהקשר בינו לבין המציאות הופך להיות פרט שולי לחלוטין – השוט המוזכר, רעשן עץ מהודר ומעוטר, וסט סכיני שחיטה בנרתיק עור שעליו רשום באותיות מעוצבות "כשר". אביו של שלמה הקפיד לדבריו שהשוחט שהגיע אליהם ישתמש דווקא בסכינים אלה, שבדוקים כהלכה.

מוסיוף, מהאספנים הידועים – והשנויים במחלוקת – של הארכיאולוגיה המקראית, הוא גם אספן יודאיקה בכלל, עם דגש מיוחד על חותמות ועל כתבי יד עתיקים. יהודי יקר – וגם עשיר – שמאחוריו עומדים מעל שישים שנים של עסקים מוצלחים שבהן סיפק דברים יפים ויקרי ערך לעשירים מופלגים בכל העולם.

 

מרשים ומפוקפק

אני זוכה למה שמתי מעט זכו – לראות יחד אתו את האוסף המופלא שלו, שרק הוא יודע את ערכו האמיתי. האוסף כולל ממצאים עתיקים בעלי ערך שלא יסולא בפז, אבל ייתכן מאוד שלצדם שוכבות גם רפליקות מוצלחות שאינן אלא זיוף, שכפי שהוא עצמו הצהיר פעם בתקשורת: "על זיוף טוב אני מוכן לשלם הרבה". החדר הראשי בדירתו במלון דניאל בהרצליה פיתוח נראה כמו מערת הקסמים מסיפורי אלדין, ואולי ההשוואה עם מערת הגנבים של עלי בבא מתאימה אף יותר. אין סדר, אין קופסאות וחלונות ראווה, גלות מצרים נושקת לגלות ספרד וגלות בבל לפזורה האשכנזית. באוסף שלו מתקבצות באמת כל הגלויות. מוסיוף יודע לספר את סיפורו של כל פריט, ואולי אפילו קצת להגזים. הוא משדר שאין אצלו סתם ממצאים. כל פריט כיכב בסיפור ידוע. אם נוסף חפץ לאוסף של מוסיוף, הוא חייב להיות בעל מוניטין.

חייבים להודות שיש לו האמצעים לקנות את הפריטים המפורסמים ביותר. כפי שהוא אומר, אם אתה מנפנף בחצי מיליון דולר ואומר שאתה מייעד אותם לרכישת עמודים מכתר ארם צובא, יש סבירות גבוהה שמי שמחזיק דברים כאלה אצלו ידפוק על דלתך. אולם לצד זה, גם הפיתוי שאתה מעמיד בפני רמאים וגנבים הוא אדיר. ייתכן מאוד שההתפתחות המואצת של שוק העתיקות המזויפות נגרמה תודות להצעות המחיר הנדיבות שאנשים כמו מוסיוף מוכנים להציע עבור פריטים המאמתים את המסופר במקרא. פשוט נעשה שווה להשקיע בטכנולוגיות של זיוף.

גם מתבוננים חשדנים מבחוץ מבולבלים מהאוסף של מוסיוף. דוד בן נעים מאוניברסיטת בר אילן הוא האוצר של אוסף כתבי היד של שלמה מוסיוף הסב, בונה שכונת הבוכרים בירושלים. כשאני שואלת אותו על הממצאים הארכיאולוגיים של מוסיוף, הוא משער שאולי עשרים אחוז מהם אמיתיים. אבל באשר לדברים שהוא מכיר מקרוב – אוסף כתבי היד הקבליים – אין לו שמץ של ספק שהם אותנטיים. גם יעקב קליין, אשורולוג שחקר וקטלג יחד עם אברהם קתלין את אוסף הלוחות בכתב היתדות של מוסיוף, מתבטא בספקנות מסוימת לגבי האוסף בכללותו, אך נחרץ מאוד כאשר מדובר על הממצאים שהוא עצמו חוקר ומשוכנע שהם מקוריים.

"מוסיוף קנה אוסף שלם של לוחות ממוכר עתיקות זקן שנקלע לקשיים. הוא קיבל מציאה, בתוך האוסף יש דברים בעלי ערך. לוחות אחרים הוא קנה אחד אחד בהתייעצות עם אשורולוג נודע בבריטניה. קשה מאוד לזייף כתב יתדות – עד כדי כך קשה שזו השקעה שפשוט לא משתלמת". מהכתובות האלה, רובן מהתקופה הבבלית התיכונה, נלמד רבות על חיי היהודים בגלות בבל באלף האחרון לפני הספירה. לוחות רבים נמצאו במקום יישוב בשם יהד, ובתוכם הייתה גם כתובה מעניינת שמעידה כנראה על נישואי תערובת. קליין מציין בצער שבעקבות סכסוך בין מוסיוף לבין הדירקטוריון של בר אילן הוא לקח את הלוחות והם כבר אינם ברשות האוניברסיטה.