הרבה לפני הרוטשילדים כבר הקימה משפחת נשיא אימפריה כלכלית אדירה, ניהלה קשרים ענפים עם חצרות מלוכה והייתה מעורבת עד צוואר בפוליטיקה העולמית. בתה המפורסמת ביותר של המשפחה, דונה גרציה, הפכה סמל לגאווה יהודית, ליוזמה ולסולידריות עם בני עמה. אילו נסיבות היסטוריות הולידו את העושר האגדי של משפחת נשיא, ומה היחס בין אגדה למציאות במעמד המיתי שלו זכו בני המשפחה?

סמוך לגירושם של יהודי ספרד ב-1492 נמלטו מאימת האינקוויזיציה יהודים רבים לפורטוגל הסמוכה. בין הנמלטים היו גם אלוורו דה לונה ואשתו פיליפה לבית מנדס בנבנישתי. ב-1497 הם נאלצו, יחד עם שאר יהודי פורטוגל, להתנצר – ולו למראית עין. חשוב להדגיש כי רבים מ'הנוצרים החדשים' – היהודים המומרים – היו נוצרים כלפי חוץ אולם הוסיפו לקיים אורח חיים יהודי בסתר. ב-1510 נולדה לשנים בתם הבכורה, ביאטריס דה לונה, וב-1528, כשהגיעה לגיל 18, נישאה ביאטריס לדודה מצד אמה, פרנסיסקו מנדס בנבנישתי, סוחר תבלינים עשיר בשנות החמישים לחייו.

 

מלכי התבלינים

בשנות העשרים של המאה ה-16 הייתה ליסבון בירתה התוססת של אימפריה קולוניאלית ומרכז מסחרי, כלכלי ופוליטי עולמי. מאז גילויה של דרך הים להודו על ידי הפורטוגלי וסקו דה גמה בשלהי המאה ה-15 השתלטה פורטוגל על סחר התבלינים האירופי עם המזרח הרחוק. ציפורן, הל, קינמון, קאסיה, מוסקט, כורכום, זנגוויל ופלפל שחור ולבן שהועמסו על אניות במזרח הרחוק הגיעו לנמל ליסבון, ומשם הופצו לכל רחבי אירופה. בתקופה שבה לא היו אמצעי קירור היה לתבלינים תפקיד מרכזי. תנאי התברואה הירודים גרמו לכך שלעתים קרובות המזון לא היה ראוי לאכילה, והיה צורך ברטבים עזי טעם כדי להסוות את טעמו. התבלינים שימשו גם כחומרים משמרים וכתרופות. עד אמצע המאה ה-17 הביקושים – ובעקבותיהם המחירים – הוסיפו לעלות. אם בתחילת המאה ה-14 במחיר של ליברה (כ-450 גרם) פלפל שחור ניתן היה לרכוש שני חזירים, הרי שבמהלך המאה ה-15 המחיר עלה בכארבעים אחוז, והוא הוסיף לעלות בהמשך. כך הפכה פורטוגל הקטנה למעצמה, וסוחריה – שרבים מהם היו 'נוצרים חדשים' – הפכו למיליונרים.

עם התגברות המסחר הבינלאומי במאה ה-16 נפתחו באירופה נמלים בינלאומיים נוספים ונוצרו רשתות בינלאומיות של סוחרים. גם משפחת מנדס מליסבון הקימה רשת כזו. פרנסיסקו עמד בראש הסניף בליסבון, ואחיו הצעיר דיוגו ניהל את הסניף באנטוורפן, עיר שהנמל שלה הפך למרכז האירופי הגדול ביותר לסחר בתבלינים. דיוגו הצליח להשיג מונופול על המסחר בפלפל, התבלין הפופולרי ביותר. הוא רכש מדי שנה מראש את כל הפלפל שיובא לפורטוגל מידיו של המלך, והפך לסיטונאי הבלעדי של התבלין באירופה. מהלך זה הפך את האחים מנדס לעשירים שבסוחרי התבלינים. השניים הקימו רשת של סוכנים מסחריים שהתפרסה מאנגליה ועד איטליה. רבים מהסוכנים של האחים מנדס היו גם הם נוצרים חדשים מפורטוגל.

האחים הלוו מהונם העצום למלכים, לנסיכים ולממשלות תמורת הריבית המקובלת, שגם הריבית בשוק האפור של ימינו הייתה מחווירה לידה, והפכו אפוא למעצמה כלכלית בזעיר אנפין. מעצמה זו התפרסה במרכזים הכלכליים באירופה ועמדה בקשרים כלכליים עם גורמים באימפריה העות'מאנית ובמזרח הרחוק.

 

אלמנה ויורשת

עושרם של האחים מנדס היה להם לרועץ. הוא הסב אליהם תשומת לב מיותרת שהייתה לה משמעות מיוחדת בשל היותם נוצרים חדשים החשודים תמיד בהתייהדות ובחוסר נאמנות. אולם ההון היה גם חומת ההגנה שלהם, שכן פגיעה באחים מנדס תוביל לקריסה של אימפריית המסחר והבנקאות שלהם, וקריסה כזו משולה הייתה לרעידת אדמה כלכלית שרעשי המשנה שלה עשויים לערער את היציבות הכלכלית באירופה כולה. כאשר נעצר דיוגו באנטוורפן ב-1532 ונחקר באשמת התייהדות, מיהר מלך פורטוגל ז'ואן השלישי לשלוח מכתב לגיסו הקיסר קרל החמישי, שהיה גם שליט ארצות השפלה, ובו הבהיר לו את ההשלכות הקשות שתהיינה להרשעתו ולהחרמת רכושו של דיוגו מנדס על הכלכלה הפורטוגלית בכלל ועל מצבו הכלכלי של בית המלוכה בפרט. גם המלכה קתרינה, אחותו של קרל החמישי, מיהרה לשלוח אליו מכתב אישי והפצירה בו לפעול לשחרורו של דיוגו. קרל אכן התערב באופן אישי בחקירה, ופרוטוקול שלה הוכן עבורו. דיוגו שוחרר אחרי שבועות אחדים תמורת הלוואה בסך חמישים אלף דוקט שניתנה ללא ריבית לקרל החמישי, וכל האישומים נגדו בוטלו.

בראשית 1535 נולדה לביאטריס ולפרנסיסקו בתם היחידה אנה, וזמן קצר אחר כך נפטר פרנסיסקו והותיר אחריו אלמנה צעירה המטופלת בתינוקת שתהיה בעתיד היורשת החוקית של מחצית מההון המשפחתי. עם מותו של פרנסיסקו החלה החצר המלכותית להתעניין ברכוש שהותיר אחריו. גורמים בחצר טענו כי יש לקחת את התינוקת מאמה, לגדל אותה בחצר המלכותית ולהשיא אותה בעתיד לחתן שיהיה ראוי לרכוש הרב שהיא עתידה לרשת.

באותן שנים התחוללו שינויים מרחיקי לכת ביחסה של חצר המלוכה הפורטוגלית לנוצרים החדשים. לאחר ההמרה הכפויה ב-1497 הובטח למומרים מאונס כי איש לא יתחקה אחר אורחות חייהם, ובשנים הבאות פעל המלך לשילוב מקסימלי של הנוצרים החדשים בחברה הכללית. אולם בשנות העשרים של המאה ה-16 החלו לנשב בפורטוגל רוחות חדשות, והמלך ביקש לחקות את המודל הספרדי של אינקוויזיציה לאומית הכפופה למלך. ב-1536 אישר האפיפיור לאינקוויזיציה הפורטוגלית לפעול.

האלמנה הצעירה הבינה אפוא כי חייה בפורטוגל עומדים להשתנות לרעה, וב-1537 יצאה עם בתה את ליסבון על סיפונה של ספינה אנגלית שהפליגה ללונדון. אתה נסעו גם אחותה הצעירה בריאנדה ושני אחייניה ברנדו וז'ואן מיקַס, בני אחותם של פרנסיסקו ודיוגו מנדס שנישאה לאגוסטינו הנריקס מיקַס – אנוס ממוצא ספרדי ששמו העברי היה שמואל נשיא, אשר שימש רופא המלך ופרופסור באוניברסיטת ליסבון. לאחר שהות של חודשים אחדים בלונדון, בחסותו של הסוכן המסחרי המקומי של משפחת מנדס, המשיכה החבורה לאנטוורפן והתאחדה שם עם דיוגו מנדס. זמן קצר אחר כך נשא דיוגו את בריאנדה, אחותה של ביאטריס, ולבת שנולדה להם ניתן השם ביאטריס, לכבודה של האחות הגדולה. שני האחיינים נרשמו ללימודים באוניברסיטה המפורסמת של לוון והשתלבו בעסקי המשפחה.

באנטוורפן הייתה בשנות הארבעים של המאה ה-16 קהילה גדולה ומגובשת של סוחרים פורטוגלים, מרביתם נוצרים חדשים. משפחת מנדס המורחבת מצאה עצמה בקהילה תומכת וקרובה, ונראה היה כי היא הגיעה את המנוחה ואל הנחלה.