מורשתו של מפקד הפלמ"ח נזנחה על ידי המחנה שהוא היה ממוביליו. דווקא בימינו כדאי להיזכר במי שדחף בכל מאודו ליוזמה צבאית ומדינית ישראלית, והזהיר מפני הסכנה הגלומה בייצוב גבולות שקשה להגן עליהם. סיפורו של יגאל אלון

על רקע המלחמה הנוכחית יש התעניינות גוברת במורשתו של יגאל אלון, אדם חילוני שהיה ספוג בתודעה יהודית, מתיישב סוציאליסט שהכיר בכך שרוב החברה הישראלית אינה מעוניינת בערכי הקיבוץ. אלון היה איש שלום, אך ראה במלחמה – בעיקר במזרח התיכון – התרחשות אפשרית; הוא רחש כבוד לערבים אך חשד בהם והיה רגיש לניואנסים בציבוריות הערבית; הוא האמין כי פוליטיקה צריכה להישען על אתיקה, חינוך ותרבות. הערכים שדגל בהם מאפיינים היום מחנות שונים, אך בדמותו הם הרכיבו יחד מכלול שלם.

 

בין המשק והנשק

יגאל אלון, בנם של חיה וראובן פייקוביץ', נולד בכפר תבור בד' במרחשון תשע"ט (1918), לאחר ארבעה בנים ובת. אמו הלכה לעולמה כשהיה בן חמש, ובן הזקונים גדל בצל אביו, איכר אוהב אך קשוח ותובעני. כשהגיע יגאל לגיל מצוות צייד אותו אביו באקדח אישי ובתודעה כי שימוש בנשק מותר ולא פעם אף רצוי, אך יש להביא בחשבון את השלכותיו. נוכח אתגרי העבודה בשדות ובמטעים והשמירה עליהם הוא גיבש כבר בגיל צעיר זה את תודעתו הציונית החלוצית, כפי שכתב לימים בספרו 'בית אבי'.

לאחר לימודיו בבית הספר החקלאי כדורי רצה להצטרף למייסדי קיבוץ גינוסר שהוקם על שפת הכנרת על ידי תנועת הקיבוץ המאוחד, על אף שגדל בבית איכרים והשתייך לתנועת הנוער מכבי הצעיר ולא לתנועה סוציאליסטית. אביו המבוגר לא התנגד, אך ביקש שיעזור לו בעונת הקציר לפני שיעשה זאת. בסוף הקציר חלה האב, יגאל חיסל את המשק של אביו ומכר את הבהמות, ללא התייעצות עם אחיו, והצטרף לקיבוץ.

הימים היו ימי המרד הערבי, ויגאל אלון הצטרף לשורות הנוטרים שערכו סיורים על גבי טנדרים באזור. יצחק שדה – שהעדיף לא להמתין לפורענות אלא לעבור להתקפת הפורעים בכפריהם – הציע ליגאל להיות אחד ממפקדי פלוגות השדה. הוא עבר קורס מפקדי כיתות ובהמשך קורס מפקדי מחלקות, ופיקד על המשמר הנע של הגליל התחתון, אשר בתגובה למעשי רצח ערך מארבים בכפרים ופוצץ בתים לאחר שהזהיר את יושביהם.

ב-1941 הוקם הפלמ"ח ככוח מגן מסודר בסיוע ובמימון של הבריטים שחששו מפלישת הנאצים לארץ ישראל. אלון הועמד בראש פלוגה א' ומשה דיין בראש פלוגה ב'. כשנתיים אחר כך מונה אלון לסגנו של יצחק שדה בפיקוד על הפלמ"ח, והנהיג אווירה חברית בין מפקדים לפקודים. לאחר קרב אל-עלמיין השני הוסר החשש מכיבוש נאצי ותמיכת הבריטים בפלמ"ח פסקה. אלון נאבק להמשיך את פעילות הארגון, וכדי לממן את קיומו עבדו הלוחמים בקיבוצים. אלון הרחיב את הכוח הלוחם, פרש מפיקוד על פעולת הסזון נגד מחתרות הימין, וקרא למאבק גלוי בבריטים על אף עמדתה הפשרנית של הנהגת היישוב כלפי המנדט.