משפחת אצולה יהודית היא דבר נדיר למדי, לא כל שכן משפחת אצולה יהודית אורתודוקסית. כזו הייתה משפחת פרוידיגר שראשיה יצאו ובאו בחצרותיהם של שליטי הונגריה ונטלו חלק בהנהגת הקהילה היהודית במדינה. כשהגיעו זוועות השואה להונגריה נאלצו בני המשפחה לשחק משחק כפול: כלפי חוץ שיתפו פעולה עם הנאצים בעוד שבסתר פעלו ללא לאות להצלת היהודים

לזכרו היקר של סבי, משה פרוידיגר, בן אצולה, שהיה ראוי לה.

 

זהו סיפורה של משפחת פרוידיגר. סיפור על שושלת משפחתית של מנהיגים, תלמידי חכמים וסוחרים שעמדו בראש הקהילה האורתודוקסית בבודפשט ושימשו בתפקידי מפתח בתקופות מכריעות בתולדותיה ובתולדות העם היהודי. זהו סיפור משפחתי שדרכו ניתן ללמוד על תולדותיה של יהדות הונגריה בכלל ושל יהדות בודפשט בפרט בעידן התמורות המודרני.

בן משפחת פרוידיגר המוכר ביותר הוא כנראה פנחס דוד (פיליפ), מי שעמד בראש הקהילה בתקופת השואה ואף העיד במשפט אייכמן ובמשפט קסטנר. אך נפתח דווקא בסבו – הברון מוזס פון פרוידיגר אובודאי, ובשמו העברי משה פרוידיגר.

 

אציל יהודי

משה פרוידיגר נולד ב-1833. אביו היה רב העיר אוֹבּוּדָה – אחת משלוש הערים שאוחדו ב-1873 ויצרו יחד את בודפשט המודרנית – ובמקביל היה איש עסקים מצליח. משה הוסמך לרבנות בגיל 18, אך כנראה שהמלאכה קסמה לו יותר מהרבנות והוא הצטרף לעסקים של אביו. משה ואביו הצטרפו כשותפים למפעל הטקסטיל של משפחת לינדנבאום, הוריה של אשתו שינדל. ב-1883, כשמשה היה בן חמישים, השניים רכשו את המפעל והיו לבעליו. בית החרושת של משפחת פרוידיגר היה הגדול מסוגו בהונגריה והעסיק כמאתיים פועלים. במשך השנים התרחב המפעל, והאגדות מספרות כי כאשר האוטובוס עצר ליד המפעל הנהג הכריז "התחנה של פרוידיגר" ופועלים רבים ירדו ממנו בדרך לעבודתם.

לאחר הקונגרס היהודי הראשון, שבעקבותיו התרחשה חלוקת הקהילות בהונגריה (ראו מסגרת), הצטרפו משה פרוידיגר ובני משפחתו לזרם שכינה עצמו אורתודוקסי. משה נמנה עם מקימי הקהילה ועמד בראשה.

בזכות מעמדו כראש הקהל, וכנראה לא פחות מכך בשל העובדה שבית החרושת שלו ייצר מדים עבור הצבא ההונגרי, חפץ הקיסר האוסטרו-הונגרי פרנץ יוזף ביקרו. כאות הוקרה על פועלו בארגון הקהילה היהודית ובהקמת מוסדותיה הוענק לו ב-1908, כחמש שנים לפני פטירתו, תואר אצולה על השגיו בתחום התרבות. היה רק יהודי אורתודוקסי אחד נוסף שזכה בתואר זה. התואר כלל את הוספת הקידומת 'פון' לשם המשפחה – המקבילה לקידומות 'סר' באנגליה ו'דה' בצרפת – ואת הכינוי 'אובודאי', מהעיר אובודה. בתמונת סמל המשפחה דרגת האצולה מסומלת באמצעות כתר בעל שלוש שיניים – דרגה אחת מתחת לדרגה הגבוהה ביותר שסומלה באמצעות חמש שיניים.

משה פרוידיגר וילדיו היו יהודים גאים, ועל אף שנמנו על בני המעמד הגבוה בבודפשט לא טשטשו את הסממנים היהודיים ופעלו כל העת למען היהדות והיהודים בהונגריה, ובהמשך גם באירופה כולה ובארץ ישראל. משה פרוידיגר הקים תיכון יהודי שבו למדו בהונגרית וסייע בניהול אחת הישיבות באובודה. בסמל האצולה מופיעים גם סימנים מובהקים ליהדותו – אריה המחזיק ספר, ונוצה ואיגרת המסמלים את פירושו לתורה 'משה ידבר'. את הפירוש הוציאו בניו לאור ב-1913, לאחר פטירתו.

 

ממשיך דרכו

בנו של משה, אברהם, המשיך במובנים רבים בדרכו של אביו. הוא נולד ב-1868, ובהיותו בן עשרים התחיל לעבוד בבית החרושת לטקסטיל.

ב-1913, עם פטירתו של אביו, נבחר אברהם לתפקיד יושב ראש הקהילה האורתודוקסית של בודפשט. באותה שנה נחנך הפרויקט הגדול שאברהם פרוידיגר ייסד – בית הכנסת האורתודוקסי הגדול ברחוב קזינצי. בית הכנסת היה חלק ממתחם שלם ששימש מרכז רוחני לקהילה האורתודוקסית וכלל בנוסף לבית הכנסת בית ספר, משרדים ומקווה טהרה – המקווה היחיד בבודפשט שפעיל היום. בית הכנסת קזינצי ושני בתי הכנסת הנוספים – בית הכנסת הנאולוגי ובית הכנסת רומבך – מרכיבים את 'המשולש היהודי' של בודפשט.

עד היום ניתן לראות בבית הכנסת הגדול את המושבים שהיו שייכים למשפחת פרוידיגר ואת לוח הזיכרון לאברהם פרוידיגר המפרט את פועלו למען הקהילה. כפי שניתן ללמוד מלוח הזיכרון, בנוסף לבניין הקהילה יזם אברהם גם את הקמתם של בית חולים, חברה קדישא ומפעלים שונים של צדקה וחסד. המרכזי במפעלי הצדקה שלו היה חברת 'היזהרו' שהוקמה כדי לתמוך בבחורים שנסעו ללמוד בישיבות מחוץ לעיר. שם החברה רומז למימרה התלמודית "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה". באותה תקופה לא היו בישיבות חדרי אוכל ופנימיות, והתלמידים היו תלויים בנדיבותם ובטוב לבם של בני המקום. פרוידיגר קנה למעשה מקומות מגורים ומחיה עבור תלמידי הישיבות בפונדקים ואצל משפחות באזור.

תיאור פועלו למען הקהילה האורתודוקסית בבודפשט הופיע בעלון שיועד לבחורי ישיבות שיצא לאור בסיון תרפ"ח (1928):

ר' אברהם פרוידיגר, ראש קהל עדת יראים בבודפשט, חגג בחול המועד פסח את שנת השישים. הוא ייסד חברת 'היזהרו' לתמוך בבחורי הישיבות ילידי בודפשט. ערך עבור הבחורים שיוצאים ללמוד בישיבות מלווה דמלכה מפוארת. מי שלא ראה סעודה זו לא ראה שמחה מימיו (אברהם פוקס, 'ישיבות הונגריה בגדולתן ובחורבנן', עמ' 588).

אברהם פרוידיגר כיהן בתפקיד יו"ר הקהילה והיו"ר הארצי של ועד הכספים של הקהילה עד פטירתו ב-1939. במשך תקופה קצרה מילא את תפקידיו אחיו הבכור ליפוט, וב-1941 נבחר בנו של אברהם, פנחס דוד, למלא את מקום אביו. פנחס דוד פעל בתקופה הרת הגורל שבראשיתה התרחבה הפעילות הקהילתית להיקפים חסרי תקדים, ובסופה הכיבוש הנאצי שם קץ לקהילה מפוארת זו.

 

אחדות למול הסכנה

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בהונגריה כ-725 אלף יהודים והיא הייתה הריכוז היהודי השלישי בגודלו באירופה אחרי רוסיה ופולין. הקהילה האורתודוקסית זכתה אז לאחת התקופות הפוריות והמשגשגות שלה רוחנית וחומרית. הישיבות ובתי הספר היו מלאים, ספרים וכתבי עת רבים הודפסו, ספרות השו"ת התפתחה והמשפחות קיימו חיי קהילה ענפים. קהילת בודפשט הייתה הקהילה המייצגת כלפי השלטון והמובילה במובנים כלכליים וארגוניים. בראשה עמדו שמואל קאהן פרנקל ופנחס דוד פרוידיגר, בנו של אברהם. פנחס דוד שימש ראש הקהילה בין השנים 1941-1944, אז נמלט מבודפשט.

בעוד שברחבי אירופה אחזה האש ויהודיה נרצחו בהמוניהם, בהונגריה נמשכו החיים ברגיעה יחסית עד אדר תש"ד (מרץ 1944). עד אז הונגריה – מדינת חסות של גרמניה הנאצית שבראשה עמד מיקלוש הורטי – לא אימצה את המדיניות האנטישמית הגרמנית במלואה. עם זאת, נחקקו בהונגריה חוקי גזע, ואלה כרסמו באופן מתמשך בזכויות היהודים, ומצוקתה הכלכלית של הקהילה הלכה וגברה. עקב מעמדה המיוחד של הונגריה ומצבם הטוב יחסית של יהודיה התפתחה בתקופת השואה, ובייחוד בשנים 1943-1944, פעילות סיוע אינטנסיבית למען פליטים שהגיעו מרחבי אירופה.

עם פרוץ המלחמה התאחדו יהודים מכל הזרמים והקימו ארגון סעד ארצי בשם אומז'ה. מטרות הארגון היו סיוע לפליטים שהגיעו להונגריה; סיוע למי שנפגעו כלכלית מחוקי הגזע ולבני משפחותיהם של אלה שגויסו לעבודות כפייה; וגיבוש מדיניות תגובה לאנטישמיות. הקהילות הן שנשאו במימון הפעילות, ובהנהלת הארגון היו חברים חמישה נאולוגים, ארבעה אורתודוקסים, אחד מקהילת הסטטוס קוו ושני ציונים. אומז'ה היה הארגון המשותף הראשון של כל יהודי הונגריה מאז פילוג קהילות כשבעים שנה קודם לכן, והקמתו היוותה מפנה היסטורי שהדגיש את גודל השעה ותרם להנמכת המחיצות בין היהודים ולהגברת פעילות ההצלה. פרוידיגר היה מהנציגים האורתודוקסיים, ותקופה מסוימת היה גם חבר בנשיאות הארגון.

בנוסף לפעילות של אומז'ה נערכה פעילות הצלה גם בתוך הקהילה האורתודוקסית, ופנחס דוד פרוידיגר היה דמות מרכזית בפעילות זו ובוועד ההצלה החרדי שהוקם מאוחר יותר.