כשעיצבה התנועה הציונית את מעגל השנה שלה זכה חג החנוכה למקום של כבוד. מתוך הסיפור ההיסטורי והמסורתי של חנוכה הודגשו הצדדים שהתאימו להשקפת העולם הציונית, כמו גבורת המכבים והמאבק לעצמאות מדינית, ואילו הצדדים הדתיים הוצנעו. כך הפכו המכבים לבני דמותם של החלוצים הציונים, ואור נרות החנוכה לסמל היציאה מחשכת הגלות אל התקומה הלאומית בארץ ישראל

מה הייתה חנוכה לפני ארבעים שנה? – 'על הנסים' ו'הלל' וקריאה קצרה בבית הכנסת, הדלקת הנרות הקטנים והדקים של שעווה או של שמן, בבית לביבות וקלפים לגדולים וסביבון לקטנים.

ומה היא חנוכה עכשיו? – חג החשמונאים. חג מלא תשואות. חג לאומי גדול שבכל תפוצות ישראל חוגגים אותו בנשפים ובנאומים, בשירות ובזמירות, בטיולים ובתהלוכות. כאילו נשמה חדשה נופחה בחג העתיק ורוח אחרת נתחדשה בקרבו ('מועדים – ספר החנֻכה', עמ' 61).

פרופ' יוסף קלוזנר, איש העליה השנייה, ממקימי האוניברסיטה העברית, חוקר ספרות והיסטוריון, כתב את הדברים בשנות השלושים של המאה הקודמת. קלוזנר מצביע על תהליכי שינוי שחלו בחנוכה: מחג מסורתי הנחוג בקרב המשפחה ויש לו היבטים המצוינים גם סביב בית הכנסת, הפך חנוכה לחג לאומי הנחוג בקרב ציבור רחב ומשולבים בו קטעי חול כמו מופעי בידור, "רוח אחרת נתחדשה בקרבו".

הסיבה המסורתית לקביעתו של חנוכה המופיעה בתלמוד היא זכר לנס פך השמן שנמצא במקדש, סיבה שתחזור ותודגש על ידי הפוסקים במהלך הדורות. חנוכה נחוג במסגרת המשפחתית בהדלקת נרות החנוכייה לעת ערב ובאכילת מאכלים מיוחדים למועד זה. בתנועה הציונית שינה חנוכה את פניו, ובדומה לשינויים שחלו בחגים מסורתיים אחרים נוספו גם לו מעמד ומשמעות מיוחדים והוא זכה לטיפוח לאומי אינטנסיבי.

 

התהוותו של מיתוס

בסוף המאה ה-18 החלו תהליכי מודרניזציה בקרב החברה היהודית באירופה. יהודים רבים עזבו את הקהילה המסורתית והתבוללו תרבותית בחברה הכללית. החלו להיווצר מוסדות, אורחות חיים ויצירות בעלות זיקה למסורת אך ללא קיום מצוות. אווירת הקדושה והרוממות שליוו את הלך הרוח הדתי הומרו באידאלים חילוניים כמו לאום וליברליזם, ובהמשך גם סוציאליזם, וגובשו טקסים מתאימים וסמלים חדשים. במחצית השנייה של המאה ה-19 ובראשית המאה העשרים הוקמה מתוך תהליכים אלה גם התנועה הציונית, והפעילות המעשית שבאה בעקבותיה יצרה חברה ארץ ישראלית ייחודית בעלת אידאולוגיה מוצקה. התנועה הציונית והחברה הארץ ישראלית ביקשו ברוב המקרים להתנתק מערכי הדת והמסורת ופיתחו תרבות שתהוה תחליף חילוני לדת, תחליף מקודש כמו הדת עצמה.

כבר מראשית דרכה של התנועה הציונית עסקו דמויות מובילות מתוכה ביציקת תוכן ומשמעות ציוניים לחגים. בוועידת קטוביץ שנערכה ב-1884 הציע הרב שמואל מוהליבר לקבוע את חנוכה כחג הרשמי של תנועת חובבי ציון, ועל אף שהצעתו נדחתה הפך חנוכה למועד החשוב ביותר בקרב האגודות הציוניות באירופה ובארצות הברית. חבריהן ראו עצמם כצאצאי המכבים, ורבות מהאגודות נקראו על שמם של החשמונאים וטיפחו שאיפה לכוח ולעוצמה. נשפי החנוכה שקיימו אגודות חיבת ציון כללו את כל סממני הטקס הדתי, אך נוספו להם שירי געגועים לציון ונאומים על תוכנו הלאומי של חנוכה. בסוף ספרו 'מדינת היהודים' הכריז הרצל: "דור המכבים יקום ושב לתחייה".

הסמלים והטקסים המסורתיים פורשו מחדש במגמה לרוקן אותם מתוכנם הדתי המקורי ולהטעינם במיתוסים חדשים בעלי אופי לאומי או סוציאליסטי. ככל שגברה המגמה להפוך את חנוכה לחג לאומי, כך החל להיטשטש הממד הדתי שלו. הוצנעה העובדה שהמרד ביוונים פרץ בעקבות גזרות נגד הדת וגם נס פך השמן טושטש, ובמקומם הודגשו גבורתם ואומץ לבם של המכבים בחתירתם לעצמאות מדינית והניצחון על יוון. מיתוס המכבים קיבל תנופה משמעותית ושימש מקור להתעוררות לאומית. הובלטו הגבורה האנושית והרצון להתקומם ולחדש את העצמאות היהודית. אידאולוגיה זו הדגישה את שלילת חיי הגולה המסורתיים והפסיביים שהתאפיינו בצפייה לגאולה משמים.

בתנועה הציונית שינו את סיפור המכבים כך שיעלו בקנה אחד עם ערכיה ויצרו רציפות היסטורית בין דור המכבים לדור התקומה, בבחינת "בימים ההם בזמן הזה". תקופת המקרא, שהייתה בעיני המכבים תור הזהב, הפכה גם עבור התנועה הציונית לאות ולמופת. הודגש כי סיפור המכבים התרחש בזכות העלייה לארץ ישראל בימי שיבת ציון, שכן העלייה לארץ הייתה מטרה מרכזית של התנועה הציונית. תקופת הגלות שהפרידה בין התקומה החשמונאית לתקומה הציונית נמשלה לחושך, ולכן דור ההווה, המשול לאור, נתפס כהמשכו הישיר של המכבים אבירי האור. האור הפך למוטיב חוזר בטקסי החנוכה, משום שביטא את היציאה מחשכת הגולה לאורה של ההגשמה הציונית בארץ. המכבים, שנתפסו כעובדי כפיים שהיו נכונים להילחם למען חירות המולדת, התאימו לערכיה של התנועה הציונית, מעין חלוצים ציונים בני העת העתיקה. הציונים רצו לכונן בארץ גוף לאומי שיהיה היורש ההיסטורי של החשמונאים.