לעיניים אירופיות שהורגלו ברפואה מודרנית המציאות בעיר הקודש נראתה נוראה, אך לא כולם קיבלו בברכה את מי שניסו לעזור ליולדות בעיר בצעדים הראשונים לעבר רפואה מודרנית

בקיץ 1845 התרוצץ בירושלים הכירורג השוויצרי ד"ר טיטוס טובלר ושרבט בפנקסו במרץ הערות שאסף מבני כל הדתות והעדות באשר למצבה הרפואי של עיר הקודש. הרופא נדהם ממצבה הקליני הקשה של ירושלים בהשוואה לכל קנה מידה אירופי. ילדים נפטרו בגיל צעיר ממחלות זיהומיות שבאירופה כבר נמצא להן מזור, והירושלמים המיואשים נהגו לפנות בעת חוליים לרופאי אליל מקומיים שרקחו להם רפואות מומצאות או לאנשי דת שסיפקו להם קמעות מפוקפקים. הנזירים הפרנציסקנים הפעילו אז בית מרקחת עם תרופות שאת רובן רקחו מצמחים שגידלו בחצר, וגם היוונים האורתודוקסים ניסו את כוחם בשיקויים מהבלקן.

רצה להביא את ברכת הרפואה האירופית לעיר הקודש. ד"ר טיטוס טובלר, קרל ארנולד גונזנבך, 1875

סנונית ראשונה של רפואה מודרנית נצפתה בבית החולים שהקימו האנגלים ב-1844 בגבול הרובע היהודי במטרה לקדם את המיסיון הנוצרי בקרב היהודים. בתגובה שלח משה מונטיפיורי בדחיפות את הרופא היהודי ד"ר שמעון פרנקל שהיה אז בלונדון כדי שיפתח מרפאה ברובע היהודי. שני אלה היו כטיפה בים הרפואה המקרטעת, ושניהם נועדו ליהודים בלבד. מהחיבור המסכם שפרסם לימים ד"ר טובלר בשובו לאירופה עולה כי בשל התחלואה והתמותה בירושלים שמונים אחוז מהיילודים לא מילאו את שנתם הראשונה, ורבים מהשורדים לא האריכו ימים. תוחלת החיים הממוצעת בעיר הקודש עמדה במחצית המאה ה-19 על 27 שנים בלבד.

הסובלות העיקריות מהמצב הרפואי הנורא בירושלים היו הנשים. תוחלת החיים הקצרה ותמותת התינוקות הגבוהה הביאו להשאת בנות בגיל צעיר מאוד, ולא פעם חגגה נערה את שמחת בת המצווה שלה לאחר כלולותיה.

הריונות בגיל צעיר היו נפוצים, ואִתם גם הסכנות הצפויות ליולדת ולתינוק. ד"ר טובלר כתב:

הראו לי יהודייה בת 11 … והייתה נשואה כבר שנה וחצי. קטנה, ילדותית וללא חזה מפותח … סיפרו לי גם על מקרה של ילדה בת תשע שקיבלה מחזור והייתה בהיריון בגיל 12. גם ד"ר פרנקל הכיר אישה הרה בת 12 בלבד. שוחחתי עם אישה בת 25 שילדה בשנתה ה-13 … יולדות בנות 14 הן כבר עניין נפוץ (טיטוס טובלר, 'תרומה לטופוגרפיה הרפואית של ירושלים – בתי החולים בירושלים', עמ' 27).

מובן שנערות צעירות כל כך לא ידעו דבר וחצי דבר על היריון או על לידה, ולכן תפקידה של המיילדת היה חשוב מאין כמוהו, אלא שלמרבה הצער אי אפשר היה למצוא אז בירושלים מיילדת אחת שלמדה את מלאכתה באופן מקצועי והוסמכה רשמית. לרשות היולדות עמדו בדרך כלל נשים זקנות – גרושות או אלמנות – שהשתמשו בניסיון חייהן האישי ובלא מעט אלתור כדי לסייע בעת לידה. יעקב יהושע, ירושלמי ותיק ואביו של הסופר א"ב יהושע, תיאר בזיכרונותיו את התפקיד הנרחב שמילאה מיילדת טיפוסית תמורת שכר סמלי:

המיילדות היו שכנותינו. זקנות טובות לב שעמדו על מיטתה של יולדת פעמים רבות וקנו ניסיון רב … אימותינו הזמינון אל הבית סמוך לזמן הלידה. המיילדת באה לבית היולדת עם ה'בוגיטו' – חבילת בגדיה – תחת בית שחיה, בדקה את האישה, ואם נוכחה ששעתה טרם באה נשארה לגור עמנו ונטלה חלק בעבודות הבית … עברה הלידה בשלום – ארזה המיילדת חפציה, נטלה שוב את ה'בוגיטו' שלה ועמדה ללכת. אותה שעה היה ניגש אליה אבי המשפחה ונותן בכפה שני בישליקים, בקבוק שמן, וכן משחיל בידה מספר כעכים (יעקב יהושע, 'ילדות בירושלים הישנה – הבית והרחוב בירושלים הישנה', עמ' 85).

סיבוכים

ד"ר טובלר סיפר כי כל הנשים ילדו בביתן, אך היה הבדל משמעותי בין הערביות ליהודיות. הראשונות נעזרו בכיסא יולדת, בעוד שהיהודיות ילדו על מחצלת או על מיטה. באותה עת נהגו כל הירושלמים לישון על גבי מחצלת שגולגלה לפינת החדר במהלך היום. הקהילה היהודית השקיעה ממון רב כדי לרכוש שש מיטות ברזל גדולות ומתקפלות שהועמדו להשכרה עבור יולדות, ואחת מהן מוצגת כיום במוזאון חצר היישוב הישן.

חדר הלידה התמלא בקרובות משפחתה של היולדת ובנשים נוספות שנכנסו, יצאו והשיאו עצות, וכך נוצרו תנאי היגיינה ירודים. לא פעם הייתה זו המיילדת עצמה שהביאה את הפורענות מרשלנות ומחוסר ידע. כך למשל הזכיר חיים המבורגר בין המיילדות העבריות בירושלים שתיים שגרמו נזקים מוכחים ליולדות הצעירות:

עוד שתי נשים מיילדות אשכנזיות היו כאן, אמא ובתה, האם פייגה והבת ביילה. גם הן שאפו טבק רוסי חריף, והבת הייתה גם מעשנת סיגריות, וטיפלו עם היולדת בלי נטילת ידיים. והיו מקרים שאישה הייתה מקשה לילד והוצרכו לסייע את הוולד שייצא, והאצבעות של המיילדת היו מלאות טבק, והייתה היולדת בסכנה מהרעלת הדם, והבעל הוכרח להביא רופא נשים לנקות את הרחם. כאלו היו המיילדות בימים ההם (חיים המבורגר, 'שלֹשה עולמות', חלק ג', עמ' קי"א).