שער שכם מוכר כנתיב כניסה מרכזי לעיר העתיקה, אך מתברר כי תחתיו מסתתר שער נוסף מהתקופה הרומית. מיצב אורקולי חדש שנחנך בשער הכניסה הקדום לירושלים מנסה להאיר את סיפורו של המקום

אתר ארכאולוגי ומיצב אורקולי מזרחית לשער שכם, ירושלים

---

לו אפשר היה לחפור את כל סביבותיה של ירושלים היה מתגלה עבר מרהיב, אלא שמטבע הדברים ההווה של העיר מסתיר את עברה. אי אפשר לחשוף את העבר בלי לפגוע בקיומה החי של העיר, וכך היא מצניעה את צפונותיה, חיי היומיום שלה מכסים על עברה והיא אינה מתמסרת בקלות. מבקרים המעוניינים בעבר ייאלצו לעבור דרך ההווה, לכבד אותו ולא להפריע לו. אתר השער הרומי הקדום המסתתר מתחת לשער שכם הוא דוגמה למקום שבו אפשר להציץ אל העבר דרך ההווה. לאחרונה נחנך במקום מיצב אורקולי שמטרתו להאיר את המקום בפני המבקרים, אך גם ניסיון זה מתקשה להתגבר על הקושי להאיר את העבר של העיר מבעד להווה שלה.

 

נקודת האפס של הדרכים

השער הקדום מהתקופה הרומית, שכונה שער ניאפוליס – כשם העיר שכם באותה תקופה – החל לשמש בעת שהעיר לא הייתה מוקפת חומה. הכניסה לעיר הורכבה משלושה שערים, זה לצד זה, ומשני עבריהם מגדלי שמירה אימתניים שכללו גם חדרי משמר. מאחורי השערים הייתה רחבה ציבורית גדולה שבה נגבו מסים, ובמרכזה עמדה אבן מיל שמספרה אפס. אבן המיל, שהייתה בצורת עמוד, ציינה את תחילת הדרכים מירושלים לערים שמסביב לה – יריחו, שכם, לוד, אמאוס, בית גוברין וחברון. עשרות עמודים דומים נמצאו לאורך שש הדרכים, ועליהם נכתב המרחק לאיליה קפיטולינה, היא ירושלים, וליתר דיוק – לאותה אבן מיל הניצבת מאחורי שער שכם.

מכלול הכניסה לעיר שימש כנראה גם בימי השלטון המוסלמי. הארכאולוג הבריטי רוברט המילטון, שגילה את השערים ב-1937, נעזר במפת מידבא מהתקופה הביזנטית שבה נראים השער, רחבת הכניסה והעמוד. שמו של שער שכם בפי הערבים הוא באב אל-עמוד, והשם מעיד על כך שהעמוד המציין את נקודת האפס עמד במקומו בעת שבעיר התגוררו דוברי ערבית. כאשר בנה סולימאן המפואר את חומות ירושלים במאה ה-16 הוא הקים את שער שכם המוכר לנו היום על בסיס השער המרכזי מבין שלושת השערים הקדומים, ומיקם את הכניסה במפלס גבוה יותר, על חורבותיו של המכלול שנבנה כ-1,400 שנה לפניו.