מקרים של גירוש יהודים מוכרים לאורך ההיסטוריה של אירופה. ספר חדש מגלה שמקרים אלה לא היו רק עצובים ומצערים אלא גם מעניינים מאוד, והם הכריחו את הקהילות להשתנות ולהתחדש

שטרסבורג
יהודים, נוצרים, רפורמציה

דֶבְּרָה קפלן
מרכז זלמן שזר, תשע"ז, 239 עמ'

מבחנו של ספר עיון אקדמי הוא לא רק במידע שהוא מוסר ובאופן שבו הוא מנתח את מושא מחקרו, אלא גם בפרספקטיבה הרחבה שהוא מעניק לנושא, לתקופה, לזמן או למקום. ספרה של דֶבְּרָה קפלן 'שטרסבורג – יהודים, נוצרים, רפורמציה' עומד במבחן זה בהצלחה יתרה.

כותרתו של הספר ממקמת אותו בנקודה מוגדרת במרחב ובזמן – בעיר שטרסבורג ובתקופת הרפורמציה – וכבר בכותרת מתגלה אופיו המורכב של הספר, שכן יהודי שטרסבורג גורשו מן העיר ב-1390, והורשו לחזור אליה רק 400 שנה מאוחר יותר, ב-1791, במהלך המהפכה הצרפתית. זהו ספר העוסק אפוא בתולדות היהודים בעיר ללא יהודים. עם זאת, אין מדובר כאן באוקסימורון או בפרדוקס, אלא בפרק מרתק בתולדות יהודי אירופה בראשית העת החדשה המואר מזווית מעניינת של עיר אחת.

מסוף המאה ה-13 ועד לסוף המאה ה-15 התרוקן מערב אירופה במידה רבה מיהודיו. ב-1290 גורשו היהודים מאנגליה וב-1492 מספרד, ובין השנים הללו גורשו היהודים – או שבחרו לעזוב מסיבות ביטחוניות וכלכליות – מצרפת וממרבית שטחי 'הקיסרות הרומית הקדושה' שמרכזה בגרמניה של היום. בעקבות אירועים אלה נוצרו מרכזים יהודיים חדשים בצפון איטליה ובהמשך גם במזרח אירופה, ואליהם היגרו הפליטים והמגורשים ממערב אירופה.

יהודים בפריפריה העירונית

כבר בימי הביניים הייתה האוכלוסייה היהודית עירונית בעיקרה. יהודים רבים עסקו במסחר ובבנקאות, ולפיכך הוזמנו להתיישב בערים כדי לתרום לפיתוחן הכלכלי. במקרים רבים, ובכללם במקרה של שטרסבורג שבחבל אלזס, כאשר היהודים גורשו מן העיר הם עברו אל הסביבה הכפרית שמסביב לה. עם זאת, הם לא הפכו לאיכרים אלא הוסיפו להתפרנס מעיסוקיהם הקודמים גם כשגרו מחוץ לעיר. גם היהודים שגורשו משטרסבורג הוסיפו ליטול חלק בפעילותה הכלכלית של העיר והורשו להיכנס אליה תחת מגבלות שונות. להיותם של היהודים חלק מן המטרופולין העירוני גם לאחר גירושם מן העיר עצמה היו השלכות משפטיות, כלכליות וביטחוניות. הם הוסיפו להיות תלויים במערכת המשפטית העירונית, ובעתות מלחמה אף הורשו לחסות בין החומות המבוצרות של העיר.

יציאתם של יהודי שטרסבורג מן החומות הציבה בפניהם אתגרים דתיים, ציבוריים וחברתיים. מחיים בקהילה גדולה ומשגשגת שבתוכה ניתן היה לקבל מענה לכל צרכיהם הדתיים והקהילתיים הם עברו לחיות בקהילות זעירות בסביבה הכפרית שמסביב לעיר. קהילות זעירות אלה התקשו לספק מענה אפילו לצרכים בסיסיים כמו מניין לתפילה או בית קברות נפרד, ובוודאי שלא יכלו לעמוד בנטל הכלכלי הכרוך בהחזקת רב או בניהולה של ישיבה. בנוסף, החיים בקהילה יהודית זעירה בתוך קהילה כפרית גדולה במעט הציבו גם אתגר חברתי ותרבותי ליהודים שהפכו לחלק מהקהילה הכפרית המקומית. המרחב הציבורי היה משותף הן ליהודים הן לנוצרים, ואפשר קשרים רבים יותר ואינטימיים יותר בין בני הדתות השונות.

אולם פיזורם של בני הקהילה העירונית המקורית בכפרים רבים מסביב לעיר לא ניתק את הקשרים שביניהם, אלא יצר מודל חדש של קהילת על המורכבת לעתים מעשרות יחידות קטנות הפרושות במרחב גאוגרפי רחב ומקיימות ביניהן יחסי גומלין חברתיים, משפחתיים, דתיים וכלכליים. לצד זה השתייכו היהודים גם לקהילות הכפריות השונות שבתוכן הם חיו. מודל קהילתי זה שונה הן מהדגמים הקהילתיים הימי ביניימיים, והן מהדגמים הקהילתיים שהתעצבו באותן שנים במזרח אירופה. כך או כך, גירושי היהודים ממקומות שונים במערב אירופה, ובמיוחד משטחי האימפריה הרומית הקדושה, לא יצרו חלל ריק מבחינה יהודית כי אם דגם חדש של התיישבות יהודית.