מתי החל האתר הסמוך לחברון להיות מזוהה עם תפילתו של אברהם אבינו, ומי חקק בו את טביעות הרגליים של אברהם? אברהם אחד, שני זוגות של טביעות רגליים, שלוש דתות ומסע בעקבות התקדשותו של מקום

כחמישה קילומטרים מדרום מזרח לחברון, סמוך לכפר בני נעים וליישוב מעלה חבר, נמצא אתר קטן ולא מוכר הקרוי נבי יקין. המקום מהווה נקודת חיבור בין המזרע לישימון בואכה ים המלח, ונקשרו אליו מסורות שונות הקשורות לאברהם, אבי העם היהודי והדתות האברהמיות.

האתר ניצב בראש גבעה נישאה וכולל חצר מגודרת גדולה ובתוכה מבנה אבן שבפתחו כתובת ערבית מהמאה העשירית המספרת כי המסגד נבנה על ידי מוחמד בן אסמאיל אל-סבאחי בחודש שעבאן בשנת 352 להג'רה, כלומר בספטמבר 963. בקיר הדרומי של המבנה מוצב מִחְרַאבּ – גומחה המראה את כיוון התפילה. במרכז החדר יש שקע המעוצב כמקום לתפילה עבור אדם בודד, וגם בדרומו של השקע מוצב מחראב.

במרכז השקע המוקף בגדר נראית טביעה של זוג רגליים גדולות למדי הפונות דרומה, והמסורת רואה בהן את טביעות רגליו של אברהם אבינו. זוג נוסף של טביעות רגליים הפונות דרומה נמצא מחוץ למתחם המגודר ומוקף בגדר אבנים משלו. חוקרי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל כתבו בסוף המאה ה-19 כי אנשי המקום מזהים במקום את קברו של קין – הוא יקין הנזכר בשם המקום – אך ברוב המקורות השקע שבמרכז המבנה נחשב למקום תפילתו של אברהם אבינו.

 

בית הכנסת של אברהם

מיקומו של האתר עשוי להתאים לסיפור על אברהם המשקיף על סדום ומשוחח עם ה' על גורלה. על פי ספר בראשית שלושת המלאכים שאירח בביתו שבאלוני ממרא, סמוך לחברון, בישרו לו כי עתיד להיוולד לו בן, ובסיום הסעודה הוא ליווה אותם:

וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם, וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם" (בראשית י"ח, ט"ז).

כאשר נפרד מהמלאכים ה' גילה לו כי הוא מתכנן להחריב את סדום. אברהם ניהל משא ומתן במטרה להציל את אנשי העיר, וטען כי אין להרוג צדיקים עם רשעים. כידוע, אברהם נכשל במשימתו, אך המלאכים שמילטו את לוט ומשפחתו מסדום נענו לבקשתו והצילו את העיר צוער המזוהה כיום עם העיירה א-סאפי שבדרום מזרח ים המלח. למרות הבטחת המלאכים כי צוער לא תיחרב, לוט ובנותיו עזבו אותה והתמקמו במערה מעל העיר. למחרת בבוקר השקיף אברהם על הערים החרבות:

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה'. וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן (בראשית י"ט, כ"ז-כ"ח).

מתוך העובדה שאברהם שב לאותו מקום למדו חז"ל כי יש לקבוע מקום לתפילה:

אמר רבי חלבו, אמר רב הונא: כל הקובע מקום לתפילתו, א-לוהי אברהם בעזרו. וכשמת אומרים לו: אי עניו, אי חסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו. ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום [מנין לנו שקבע מקום לתפילתו]? דכתיב: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה'", ואין עמידה אלא תפילה (בבלי ברכות ו' ע"ב).

מתי החל הקישור בין אברהם לאתר נבי יקין? נראה כי העדות הראשונה לכך היא כבר מהתקופה הביזנטית. בסוף המאה הרביעית ביקרה הנוסעת אגריה בחברון וכתבה:

לא הרחק משם נמצא ההר שעדיו ליווה אברהם את המלאכים בלכתם לסדום (אורה לימור, 'מסעות ארץ הקודש – עולי רגל נוצרים בשלהי העת העתיקה', עמ' 122).

אגריה אמנם לא ציינה את המיקום המדויק, אך היא התייחסה לנקודה מסוימת בסביבות חברון, ואפשר לשער שמדובר במקום שיש ממנו תצפית מזרחה. שנים אחדות מאוחר יותר כתב אב הכנסייה הירונימוס מכתב לאוסטכיום, ובו תיאר את מסעו עם פאולה שגם הוא התרחש בסוף המאה הרביעית:

למחרת היום עם זריחת החמה עמדה בראש הכפר ברוכה, לאמור 'כפר הברכה', המקום שהלך אליו אברהם בעקבות ה'. השקיפה משם אל המדבר רחב הידיים ואל ארץ לפנים סדום ועמורה אדמה וצבויים (שם, עמ' 148).

לדברי הירונימוס אברהם דיבר עם ה' ולא עם המלאכים, שכן שלושת המלאכים – שבמקרא יש גם פנייה של אברהם אליהם בלשון יחיד – נתפסים כהוכחה להתגלות השילוש הקדוש. הכפר ברוכה שאליו התייחס הירונימוס הוא שמו הביזנטי של הכפר בני נעים, וזו העדות הראשונה על כך שמקום התפילה של אברהם היה באזור נבי יקין. הירונימוס לא מזכיר מבנה, חצר ובוודאי שלא טביעות רגליים בסלע.