הסיפור על שאול שנשלח על ידי אביו לחפש אתונות שאבדו ומצא מלוכה מצית את הדמיון באשר למציאוֹת שאפשר למצוא בהיסח הדעת, אך מתברר שלא די להגיע למציאה, צריך גם להבחין בה. על האיש שחיפש יתושים ולא מצא מלוכה

הסיפור המוכר מדבר על מוחמד א-דיב, רועה משבט התעמרה, שרדף ב-1947 אחרי עז חמקנית שנעלמה סמוך לחורבת קומראן. הוא חשב שהעז מצאה מחסה במערה, נכנס לתוכה וזרק אבן. האבן פגעה בכד חרס, הכד התנפץ ובתוכו התגלו מגילות עור עטופות בבד. קרוב לאלפיים שנה הוסתר האוצר בכדים ולא נחשף לעין אדם. א-דיב, שלא ידע במה מדובר, מכר את המגילות לסוחר עתיקות מבית לחם, ובעקבות העניין שהן עוררו הזדרזו בדואים אחרים לסרוק מערות ונקיקים באזור. הם מצאו קרעי מגילות נוספים והציעו אותם למכירה.

חשיפת המגילות בחורבת קומראן ובמערות אחרות באזור מדבר יהודה הייתה תגלית מרעישה בחקר תולדות העם היהודי ובית המקדש השני. המוקדמות שבמגילות מתוארכות למאה השלישית לפסה"נ, והן מכילות מגוון רחב של טקסטים, החל מעותקים קדומים של ספרי התנ"ך, דרך חיבורים משפטיים והמנוני תפילה ועד לקובץ חוקים מפורט המעיד על קיומה של קהילה מתבדלת אשר חיה באזור בסוף ימי הבית השני ושמרה בקנאות על דיני טהרה ועל ריחוק מיהודים אחרים. סיפורן של מגילות מדבר יהודה, שהפכו לענף מחקרי בפני עצמו, יכול היה להתחיל בסיפורו של חוקר אחר, מתחום אחר ובזמן אחר.

צבי סליטרניק מהעיירה פרוסקורוב שבאוקראינה היה סטודנט לרפואה בקייב. ב-1919, בהיותו בחופשה בבית הוריו, פרץ בעיר פוגרום והוא נקרא לסייע בטיפול בפצועים. הוא עבד בבית החולים שנתיים ואז החליט לעלות לישראל. ב-1921 הצטרף סליטרניק ליחידה שעסקה במיגור המלריה ובהמשך למד ביולוגיה באוניברסיטה העברית. לימים כתב עבודת דוקטור שעסקה בחקר חרקים וטפילים ואף זכה בפרס ישראל על תפקידו במאבק במלריה ועל גילוייו המדעיים. ד"ר סליטרניק, שנפטר לפני למעלה משלושים שנה, גלל באוזניי את הסיפור שלא עסק בתגליותיו המדעיות אלא בזו שלא גילה.