הפעילות המונוטונית של היגוי צירופי האותיות יוצרת לאורך זמן השקטה של הפעילות המוחית וכניסה למצב טרנס היפנוטי שעשוי לעורר את ההכרה לרמות קיום גבוהות יותר ולגילוי של תובנות פנימיות

אבולעפיה למד את ספר יצירה – מספרי הקבלה הקדומים שמיוחס לתקופת הבית השני, ואחד הספרים הסתומים והחתומים ביותר בעולם הסוד היהודי – מפי מורו רבי ברוך תורג'מי. הוא התחיל לפתח על פיו את שיטתו המיסטית הייחודית, המבוססת בראש ובראשונה על תפיסה חדשה של השפה. לשיטתו של אבולעפיה לשון הקודש אינה שפה ככל השפות. היא לא רק מתארת את המציאות אלא גם מכוננת אותה. האותיות של לשון הקודש נושאות בקרבן אנרגיה א-לוהית שמהווה ומחיה את היקום, והמקובל הוא שמנסה לחשוף ולממש את האנרגיה הזו דרך פיצוח וחשיפת התוכן הרוחני שטמון באותיות.

כמו בפורמולה של איינשטיין, שקבעה שבכל חומר יש אנרגיה עצומה (E=MC²) אך כדי לשחרר אותה צריך לחפש חומרים רגישים שניתן לבקע, כך אבולעפיה מצא את 'האורניום המועשר' בצירופים של שמות הקודש, ובעיקר בשם ע"ב – 72 שמות בני שלוש אותיות. שם זה יוצא מחיבור של שלושה פסוקים, ועל פי המסורת משה רבנו קרע את הים בעזרתו: 

וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱ-לוהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם, וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם. וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה, וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה, וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם (שמות י"ד, י"ט-כ"א).

כל אחד מהפסוקים הללו מכיל 72 אותיות. כשכותבים את האותיות של שלושת הפסוקים לסירוגין, כשהפסוק הראשון והשלישי כסדרם והפסוק השני בסדר הפוך, מקבלים 72 שמות בני שלוש אותיות כל אחד. 

 

נפתחות האותיות 

השיטה של אבולעפיה מבוססת על צירופי אותיות וגלגולן. כל אחד מהשמות בשם ע"ב מורכב משלוש אותיות שאפשר להפוך את סדרן ולהגיע לשישה צירופים (ראו טבלה). בשמות אחרים, של ארבע אותיות ומעלה, ניתן להגיע למספר גבוה הרבה יותר של צירופים. הטכניקה הבסיסית כוללת הגייה של הצירופים בקצב מונוטוני. בהגייה נעשה שימוש גם בניקוד מתחלף וגם בתנועות ראש שונות בכל חילוף כזה.