קרל מרקס נולד ב-1818 בעיר טריר שבחבל הריין הגרמני. משפחתו היהודית יכולה הייתה להתגאות באילן משפחתי מפואר, היא הייתה ענף של שושלת רבנים חשובה שייחסה עצמה לרש"י. סב סבו של מרקס היה רבי יהושע השיל לבוב, רבה של טריר, שפרסם ספר שאלות ותשובות בשם 'פני לבנה'. גם סבו של מרקס, רבי מרדכי, שהלך לעולמו ב-1804, היה רב. אולם ראשית המאה ה-19 הביאה עמה רוחות של שינוי סוחף שלא פסחו גם על בית מרקס. בתחילת המאה הלכו והתעצמו תהליכים שעיצבו מחדש את החברה היהודית דוברת הגרמנית. אט אט ניתנה אפשרות ליהודים להשתלב במערכות החיים והעבודה האזרחיים, והשתלבות זו, שהביאה עמה נוחות כלכלית וחברתית, גבתה מחיר – עזיבת אורח החיים הדתי ובמקרים רבים אף התנצרות. וכך אביו של קרל מרקס, שנשא את שמו של רבי יהושע השיל, כבר לא שימש ברבנות אלא עבד כעורך דין ואף המיר את דתו. כאשר בא קרל לעולם כבר התרחקה משפחת מרקס מרחק רב משורשיה הרבניים המפוארים.

קרל התבלט מילדות ביכולותיו הלמדניות. היו מי שייחסו את נטייתו לקריאה, לכתיבה, לעיסוק בסוגיות עיוניות, להתנצחות ולפולמוס לשורשיו הרבניים, אך מכל מקום החיים שנועדו עבורו היו חיי אינטלקטואל. עד מותו מעטים מאוד היו הימים שבהם התמסר לעבודה קבועה ומסודרת. הוא היה איש רוח אמיתי, נטול יכולת מעשית של ממש, ספוג בידע עיוני בענפי הרוח השונים, הוגה יצירתי שרעיונות רוחו השפיעו על מחשבותיהם ועל גורלם של מיליוני בני אדם.

שמרנים ומהפכנים

מרקס נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטה של בון, אך עד מהרה מאס במקצוע המעשי הזה, הלך אחר לבו ועבר ללמוד פילוסופיה בברלין. בעשורים הראשונים של המאה ה-19 הייתה לפילוסוף הגרמני הגל השפעה רבה על סטודנטים שלמדו מקצועות הומניים. הגל הפנה את תשומת לבם של בני הדור הצעיר לחשיבותה של ההיסטוריה – על שלביה, התפתחותה ומגמתה – ככלי להבנתם של העולם, החברה, הפוליטיקה והתרבות. מרקס הלך שבי אחר השקפותיו של הגל ואף הצטרף לקבוצת 'ההגליאנים הצעירים'.

בתקופת לימודיו של מרקס התאוששה אירופה המערבית מהאירועים הדרמטיים והאלימים שנלוו למהפכה הצרפתית ולמלחמות נפוליון שבאו אחריה. בקרב פוליטיקאים, אישי ציבור והוגים ניטש ויכוח נוקב בשאלה מהי הדרך שבה ראוי לנהל את החברה באירופה. השמרנים ביקשו לשוב אל הסדר הישן ששרר ביבשת לפני שבאו המהפכנים הצרפתים וניסו לקדם רעיונות של חופש, שוויון ואחווה. הם הזהירו כי מהפכנות יתרה אינה בריאה לחברה ובהכרח תוביל לערעור החיים התקינים ולשפיכות דמים. לעומתם פעלו אנשים שהאמינו כי עם המהפכה הצרפתית עברה התרבות האירופית שינוי שלא ניתן לסגת ממנו. הם התעלמו מההרס שהמיטו המהפכה ומלחמות נפוליון, והדגישו רק את הרעיונות והאידאלים העיקריים שייצגה צרפת: חירות, שוויון בין בני האדם, דחיית המנגנונים הדתיים הנוצריים וקידום הדמוקרטיה. 

קרל מרקס נמנה על סיעת המהפכנים. המוסדות הישנים והשמרנות היו אויבי נפשו. מראשית דרכו האקדמית התפרסם מרקס כבעל דעות רדיקליות. הוא היה כה קיצוני עד שנאלץ לעזוב את האוניברסיטה בברלין. את עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה בפילוסופיה יוונית, הגיש באוניברסיטה של יינה.

זמן מה לאחר שסיים את לימודיו נשא מרקס לאישה את ג'ני פון וסטפאלן, בת למשפחת אצולה גרמנית שהכיר בנעוריו. ג'ני הייתה רעייתו היחידה. לשניים נולדו שבעה ילדים, אך רק שלושה הגיעו לבגרות. מות הילדים, שנגרם בעיקר בשל חיי העוני שבהם בחר הזוג מרקס, ליווה את חייהם תמיד. עם זאת, עדויות לא מעטות מתארות את ביתה של משפחת מרקס כמקום חם וצוהל. ילדיו ומבקרים שונים העידו כי הוא היה אב טוב ששיחק והשתעשע עם ילדיו.

כלי הנשק שבהם השתמש מרקס לקידום המהפכה לא היו אקדח או פצצה אלא הרעיונות, העט, הדף ולבסוף בית הדפוס שהפיץ את דעותיו בעיתונים, בכתבי עת, בספרונים ובספרים. בראשית שנות הארבעים התמנה מרקס לעורך העיתון 'Rheinische Zeitung' ('עיתון הריין'). עיתון זה התנגח בשלטון הפרוסי שבלט בשמרנותו ובאיבתו לרוח המהפכה הצרפתית.

פרולטרים התאחדו!

בתקופה זו נפגש מרקס עם בן בריתו הנאמן וידיד נפשו פרידריך אנגלס. כבר בפגישתם הראשונה גילו השניים כי בכל הקשור לתיקון החברה דעותיהם זהות. הם היו שותפים לשאיפות הסוציאליזם – רעיון שזכה לתהודה בולטת במאבק בין השמרנים למהפכנים בדור שלאחר נפוליון.

מרקס ואנגלס היו שונים בתכלית. מרקס היה אינטלקטואל ממוצא יהודי, כהה עור, פרוע שיער, אב למשפחה מרובת ילדים שחי חיי עוני ללא עבודה מסודרת וללא תמיכה כלכלית יציבה, ואילו אנגלס היה נהנתן, רודף נשים, בהיר שיער ואלגנטי בהופעתו. הוא היה בן למשפחת אצולה פרוסית עשירה שעבד בעסקי משפחתו ונהנה תמיד מכיסים מלאי כסף. אולם למרות הניגודים הללו הפכו השניים לצמד שכמעט אין להפרידו, מעין דון קישוט וסנשו פנשו של רוח המהפכה הסוציאליסטית שהחלה מתארגנת בלב המאה ה-19, רוח שללא הכרתה והבנתה לא ניתן להבין את ההיסטוריה של המאה העשרים.

לא נוכל להאריך בתיאור משנתם הסוציאליסטית של מרקס ואנגלס. על קצה המזלג ניתן לומר כי רעיונותיהם נולדו מתוך השקפותיו של הגל על ההיסטוריה, אך בעוד שהגל הדגיש את חשיבות התפתחותה של הרוח האנושית בהיסטוריה מרקס ואנגלס שמו את הדגש על החומר. הגל הסביר כי המין האנושי מתפתח באופן דיאלקטי. האדם מגיע להישג תרבותי מסוים ואז מתפתח רעיון המאתגר הישג זה ומתוך הניגוד שבין השניים נולד הישג חדש. כאשר יבשילו התנאים יוצב מודל חדש מול ההישג הקודם וייוולד השלב הבא.

מרקס ואנגלס אימצו השקפה זו, שילבו אותה עם הנחת עולם מטריאליסטית שלפיה התנאים החומריים מעצבים את התודעה ולא להפך, והשליכו את שתי התפיסות האלה על העולם החברתי והכלכלי. זו הייתה דרכם להסביר את ההיסטוריה האנושית והם סימנו את השלבים בהתפתחותה. על חורבות החברה הפאודלית, שבה כל אדם היה צמית של אדם נעלה ממנו בהיררכיה החברתית עד לראש הפירמידה שבה ניצב המלך, התפתח הקפיטליזם שבבסיסו ניצב מעמד הבורגנות. זה השלב ההיסטורי שבו ראו מרקס ואנגלס את חברה בימיהם. בשלב הבא, כאשר הקפיטליזם הבורגני לא יוכל עוד להתקיים בשל הסתירות הגלומות בו הוא יקרוס ובמקומו יבוא עידן אוטופי של חירות ושוויון אמיתיים בין בני האדם – השוויון הסוציאליסטי שעיקרו הפסקת דיכויו של מעמד הפועלים, הוא הפרולטריון. השניים האמינו כי תפיסתם מדעית וכי המהפכה שאותה הם צופים חייבת לבוא. אין אפשרות אחרת. ההיסטוריה האנושית מובילה לשם בהכרח.

ב-1848, שנת 'אביב העמים' באירופה שבה הגיעו המאבקים בין המהפכנים לשמרנים לכדי עימות פיזי של ממש ואירופה מלאה מאבקים, מהומות וניסיונות למהפכה, פרסמו מרקס ואנגלס את 'המניפסט הקומוניסטי'. יש אומרים כי חוברת לא ארוכה זו היא המסמך הפוליטי הנקרא ביותר בהיסטוריה. לאורך הטקסט רב ההשפעה הסבירו השניים את השקפתם ההיסטורית הדיאלקטית באשר לדרכה של מלחמת המעמדות. משפטים נבחרים מתוך המניפסט הפכו לחלק בלתי נפרד מהשפה, ואולי אף מהמיתולוגיה, של העידן המודרני:

דברי הימים של כל החברה כולה עד כה הם דברי ימיהן של מלחמות המעמדות … מדכאים ומדוכאים עמדו תמיד זה מול זה, נלחמו ביניהם מלחמה בלתי פוסקת, עתים נסתרת, עתים גלויה, מלחמה שנסתיימה בכל פעם בתמורה מהפכנית של כל צורת החברה או בכליונם המשותף של המעמדות הנלחמים … אולם תקופתנו, תקופתה של הבורגנות, מצטיינת בכך שעשתה את ניגודי המעמדות פשוטים יותר. החברה כולה מתפלגת והולכת לשני מחנות אויבים גדולים, לשני מעמדות גדולים העומדים פנים אל פנים זה כנגד זה: בורגנות ופרולטריון … ככל שמתפתחת הבורגנות, כלומר ההון, כך מתפתח הפרולטריון, מעמד הפועלים המודרניים, שאין להם קיום אלא כל זמן שהם מוצאים עבודה, ואינם מוצאים עבודה אלא כל זמן שעבודתם מרבה את ההון. פועלים אלה, האנוסים למכור את עצמם אחד אחד, אינם אלא סחורה ככל דבר מסחר אחר, וכמוהו הם מופקרים לכל חליפות ההתחרות, לכל תנודות השוק … בהתקרב מלחמת המעמדות לידי הכרעה לובש תהליך ההתפוררות בתוך המעמד השליט, בתוך החברה הישנה כולה, אופי חריף ומובהק כל כך, עד שחלק קטן מן המעמד השליט פונה לו עורף ומצטרף אל המעמד המהפכני, הלוא הוא המעמד הנושא בידיו את העתיד … גורו לכם, המעמדות השליטים, מפני המהפכה הקומוניסטית. הפרולטרים אין להם מה להפסיד בה זולת כבליהם. עולם ומלואו לפניהם לזכות בו. הפרולטרים של כל הארצות, התאחדו! ('המניפסט הקומוניסטי', בעריכת מנחם דורמן, עמ' 52-83).

דורות של צעירים נלהבים הושפעו מהדברים רבי העוצמה ושורות אלה הובילו אותם לנסות להגשים את החלום המנוסח בהן.