בניו יורק של ראשית המאה העשרים היה אחד מכל ארבעה תושבים יהודי. מאז פחת מעט שיעור היהודים באוכלוסייה, אולם היא המשיכה להיות מטרופולין יהודית מאוד דרך כל התהפוכות שעברו עליה, מקום שבו בתי עסק רבים סגורים בחגים היהודיים, גם אם רבים מיהודי העיר יבלו את יום החופש בטיול בפארקים הרבים שלה ולאו דווקא בבתי הכנסת

ניו יורק, ראש השנה תש"י (1949). חנויות רבות סגורות על מנעול ובריח ויהודים יראי שמים נקהלים לתפילה בבתי כנסת גדולים וקטנים ובטמפלים רפורמיים. באותה השעה ממש רבבות גברים, נשים וילדים מטיילים בהמוניהם לאורך השדרות, להוטים לראות ולהיראות בין אחיהם ומכריהם הלבושים במיטב מחלצות החג. למטיילים בחוצות עירם היהודית לא היה דבר נגד הדת, פשוט לא היה להם עניין למצוא את דרכם אל בתי הכנסת ולהתפלל. זוהי ניו יורק, ביתם של רבבות יהודים, אולי המטרופולין היהודית ביותר בעולם, העיר שאפשרה ליהודים אולי יותר מכל מקום אחר לעצב את זהותם היהודית במגוון דרכים וצורות.

במשך למעלה ממאה שנה שימשה העיר ניו יורק בית לקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם. רק לאחרונה — עם פרוס האלף החדש — נטלה ממנה המטרופולין של תל אביב רבתי את הבכורה. לצמיחתה של ניו יורק היהודית סייע כמובן מיקומה של העיר כנקודת העגינה הראשית של יהודי מזרח אירופה ששמו פעמיהם אל חופי אמריקה. מתוך שני מיליון ורבע אנשים שנכנסו לארצות הברית בין 1881 לבין מלחמת העולם הראשונה, קרוב לשני שליש הגיעו דרך קסטל גרדן ומאוחר יותר דרך אליס איילנד לנמל מנהטן. שכונת לוֹאֶר איסט סייד הפכה לביתם הראשון של רבים מהמהגרים החדשים.

ב־ 1917 כבר היו מיליון וחצי יהודים בתפוח הגדול, שחיו לא רק בדאונטאון שבמרכז מנהטן אלא גם במובלעות חדשות שבצפון הרובע (אפטאון), בעיקר ביורקוויל ובהארלם, וגם מעבר לנהר, בוויליאמסבורג ובבראונסוויל שבברוקלין. אחד מכל ארבעה תושבים בניו יורק היה יהודי. עוצמה כמותית זו נותרה בעינה לאורך כל שנות הצמיחה הכלכלית בעשור השני של המאה העשרים, בימי 'השפל הגדול' שבאו בעקבותיה ובמהלך מלחמת העולם הראשונה.

כאשר יהודי ניו יורק העתיקו את מקום מגוריהם הם עשו זאת בדרך כלל יחד. בשנות העשרים נמשכו היהודים לעבר רובע ברונקס, אל הווסט סייד או אל וושינגטון הַייטס שבמנהטן, ואל שכונות ברוקלין החדשות — פלטבוש, בורו פארק, בנסונהרסט ועוד –  והשתרשו עמוק במובלעות אלה. בשלהי שנות הארבעים ובשנות החמישים קרצו לרבים מבני השכונות הישנות החיים בפרברים, במחוזות נסאו וסאפוק, בווסטצ'סטר או מעבר לגשר ג'ורג' וושינגטון בואכה צפון ניו ג'רזי, ובמקביל הפך רובע קווינס ל"פרבר בתוך העיר עצמה", כפי שניסחו זאת פרסומות הנדל"ן באותם ימים. פירוש הדבר היה שתושבי הרובע יכלו ליהנות מכל היתרונות של חיים פסטורליים מחוץ לניו יורק בלי לנסוע מדי יום למנהטן לצורך עבודה או בידור. ובכל זאת, למרות מגוון האופציות האטרקטיביות, נשארו היהודים ברובם בדיוק במקום שבו התגוררו הם או הוריהם קודם לכן. נכון לשלהי שנות החמישים היהודים עדיין היוו קרוב לרבע מתושבי ניו יורק, ואחד מכל ארבעה יהודים בניו יורק התגורר בשכונה שלמעלה ממחצית תושביה היו יהודים.

 

 

בועה יהודית

ביוני 1949 הסבירה הסופרת וההיסטוריונית רות גלזר בירחון 'קומנטרי' כיצד נשמרה למשל יהדותה של שדרת גראנד קונקורס שלושה עשורים לאחר שהשכונה המקיפה רחוב מרכזי זה, החוצה את הברונקס מצפון לדרום, הפכה למשכנם של מצליחנים חדשים. "יש עדיין יותר חיים, מרץ והתלהבות בבית דירות אחד בברונקס בשעה שש בערב מאשר באלף רחובות נטועים עצי בוקיצה בארבעה ביולי", השתפכה. "אילו רחובות בכל מקום שהוא יכולים להשתוות אליהם במספרם העצום של חנויות המזון,דוכני הגלידה, המעדניות, המסעדות, החנויות המיוחדות לנשים ולילדים … תפקידה של שדרת קונקורס בחיי הברונקס, כמו מיקומה הגאוגרפי,הוא מרכזי … שם דבר … בקצה אחד של גראנד קונקורס יש פארק קטן אך מסועף המתנאה אף בדוכן לתזמורת ובקונצרטים בימי ראשון אחר הצהריים… יש אזור מרכזי ובו אפשר לראות ולהיראות". לדבריה, "הדור הנוכחי אינו אלא ממשיכו ומשכללו של סגנון הברונקס".

ברחובות אלה אפשר היה להאמין — כפי שגלזר וכותבי זיכרונות רבים אחרים האמינו — כי "כל העולם יהודי", גם אם כשהרהיבו עוז לצאת ברגל, באוטובוס או ברכבת התחתית אל השמורות האיריות, הגרמניות או האיטלקיות — שהיו לא פעם עוינות כלפי היהודים — קיבלו תזכורת לכך שהם רחוקים מלהיות לבדם. מנקודת מבטם של היהודים באותה תקופה כמעט לא היו קהילות לבנות אנגלוסכסיות ופרוטסטנטיות בניו יורק. אלה נמצאו אי שם במרחביה המרוחקים של אמריקה. אותה עוצמה כמותית — שכמעט לא היו לה מקבילות בעולם — חיברה את היהודים אלה לאלה חיבור אורגני ובלתי פורמלי.

במשך דורות נפגשו מהגרים, ולאחר מכן ילדיהם ונכדיהם, במעליות,בחדרי מדרגות, על ספסלים בפארק או ליד דוכני תזמורת בברונקס. סם וולס כתב כי קונצרטים כאלה תחת כיפת השמים היו "המקום היחיד בעולם שבו… כדי להתחיל עם בחורה יכולת לשרוק אליה את הרביעית של בטהובן" (' Fortune ', גיליון 61 ,פברואר 1960 ). החיים היהודיים המאורגנים לא קסמו לרוב יהודי המטרופולין, שחלפו ברחוב בשלווה על פני אידאליסטים שניצבו עם פלקטים, עלונים ועצומות וניסו לגייס תומכים לרעיונותיהם. בניו יורק היהודית, שהייתה ספונה בחיק בירת התקשורת האמריקנית, מקום שבו מועברים ללא הרף מסרים החוצה, היה די מקום לאכלס כמעט כל ארגון יהודי,ארצי, אזורי או מקומי, דתי, אגודתי, ציוני, נדבני או קיצוני. כך למשל בנה כל אחד משלושת הזרמים היהודיים העיקריים — אורתודוקסי, קונסרבטיבי ורפורמי — את בתי הספר שלו להכשרת רבנים ומורים במנהטן, וחסידיהן הנלהבים של התנועות נקראו להרחיב את טווח השפעתן מעבר לקהילות הליבה המצומצמות שלהן.

 

אל הפרברים ובחזרה

במחצית השנייה של המאה העשרים עברה ניו יורק תהפוכות. היא הייתה עדה למשברי המתיחות הגזעית של שנות השישים, לדעיכה הכלכלית של אמצע שנות השבעים, ולדהירה של הדור האחרון ברכבת הרים שכללה התאוששות, נסיגה וכינון מחדש של ניו יורק כעיר של הבטחות ושל מציאות קשה.