היהודי האשכנזי הראשון שכתב ספר היסטוריה – יהודית ועולמית – היה תלמיד חכם מובהק ורב תחומי בשם דוד גאנז. ספרו 'צמח דוד' משקף את שעת הדמדומים שבין חברה מסורתית לחברה מודרנית

דוד גאנז נולד ב-1541 בצפון מערב גרמניה, למד תורה בפרנקפורט ובקרקוב, התחתן, וב-1564 עבר לפראג ועסק במסחר. הוא הלך לעולמו ב-1613 ונקבר בפראג. גאנז, איש צנוע ונחבא אל הכלים שחי חיים שלווים שעיקרם למדנות, היה איש אשכולות ועסק בתחומי רוח ומדע מגוונים. דמותו המרתקת תזכה לטיפול נרחב באחד הגיליונות הקרובים של 'סגולה'. מאמר זה מבקש לתאר את פועלו כהיסטוריון יהודי בן המאה ה-16.

 

בצלו של רודולף המוזר

באמצע המאה ה-16 הפכה פראג לבירת קיסרותו של רודולף השני (1612-1552). רודולף, שליטה ההבסבורגי של הקיסרות הרומית הקדושה, היה אדם צבעוני, שלא לומר תמהוני או דיכאוני. הוא היה מסוגר בתוך עצמו, נותר רווק עד יום מותו, נטה למצבי רוח קשים, ויחד עם זאת פיתח חיבה יתרה לאמנויות, למוזיקה, למשחקים, לאסטרולוגיה, לאלכימיה ולחכמות מסתורין שונות. צייר החצר של רודולף, האיטלקי ג'וזפה ארצ'ימבולדו בעל הסגנון הבלתי רגיל, הותיר כזיכרון אמנותי ידוע למדי דיוקן מטורף מעט של הקיסר: פלג גופו העליון העשוי כולו מפֵרות, ירקות ופרחים.

המוזרויות של הקיסר עלו לו לבסוף בכיסאו. כאשר סבלה הקיסרות מבעיות פנימיות וחיצוניות בלתי נסבלות שלא טופלו היטב בשל אוזלת ידו של רודולף, הוא הוחלף בידי אחיו המוכשר ממנו מתיאס. אולם עד שהתבצע החילוף הנחיל רודולף לנתיניו שנים לא מעטות שבהן פרחו האמנות והמדע. בשנות שלטונו של הקיסר הלא קונבנציונלי נשבו, לפחות בפראג, רוחות של שלום, של סובלנות דתית ושל שגשוג כלכלי. בימיו הפכה פראג לעיר קוסמופוליטית, הומניסטית ורנסנסית, ששעריה פתוחים לכל צייר, משורר, סופר ומדען.

באותם ימים חיו בפראג כ-150 משפחות יהודיות, שהתגוררו בשתי שכונות מוקפות חומה. הגדולה והעתיקה שבשכונות נקראה 'עיר היהודים'. הזמנים הטובים ליהודים החלו כבר בימי אביו של רודולף, מקסימיליאן, אז הוחזרו ליהודים זכויות שנלקחו מהם בעבר, ונוצרו קשרים הדוקים בין הקהילה היהודית לבין אנשי החצר. ב-1571 ביקר מקסימיליאן בגטו היהודים בפראג, מעשה שזכה להוקרה רבה מצד בני הקהילה.

כעשרים שנה לאחר ביקורו של מקסימיליאן הוזמן המהר"ל מפראג לביקור אצל רודולף. הניגודים בין שתי הדמויות, ענק הרוח היהודי והקיסר האקזוטי, יצרו מן הסתם סצנה מעניינת. מכל מקום, היה זה מפגש רב משמעות מבחינה סמלית, שכן ימי השלום בפראג הובילו להפיכתה לאחד מהמרכזים המפורסמים ביותר של תורה וחכמה בהיסטוריה היהודית. בראשית המאה ה-17 יכול היה רבה של פראג, רבי אפרים מלונשיץ – המוכר לדורות כמחבר פירוש 'כלי יקר' על התורה – לכתוב שהיא "עיר גדולה לא-לוהים, מלאה חכמים וסופרים ועשירים אשר מעולם כתר שם טוב עולה על גביהם בתורה ומצווה וביראת ה' … לא נראה קיבוץ קדוש כזה מימים רבים".